שירת הים שירת הים

שירת הים

יהלי רייסר שקרוב

שנתיים לאחר מבצע שירת הצפצפה, הוקמה אנדרטה לזכר 12 החללים, ביניהם סרן רם לוינס. "כולם הרגישו בנוכחותו גם מבלי שהיה מדבר. זה היה רם שלי, איש דממה טיפוסי"

"בשעה 23:00 השארתי לרם הודעה ואמרתי לו שהכנתי לו ארוחת ערב. פתאום בני הצעיר מרים את השפורפרת ואומר שרם לא בבית. מיד כל חושיי התחדדו. רק בשעה 02:45 נכנסתי למיטה ובשעה 06:00 בבוקר הייתה הודעה ראשונה ברדיו על היתקלות ימית. לא ייחסתי לזה חשיבות. הרי לא כל פעילות ימית קשורה בהכרח לבני".

בלילה שבין הארבעה לחמישה בספטמבר 1997 יצאו 16 לוחמים של שייטת 13 לעבר עיירת החוף אנצרייה, במטרה לבצע פעילות מיוחדת בלב לבנון. מהפעולה הזו שבו רק חמישה מהם ובין ההרוגים היה סרן רם לוינס. רם, שנולד בפברואר 1975, היה תמיד בעל נוכחות דומיננטית ובלט בכל מקום שאליו הגיע. "רם היה מפקד צוות אצלי ביחידה", מספר אל"ם (במיל') אורי. "באותה התקופה פיקדתי על צוות ייחודי בשייטת ואת הקצינים והלוחמים בחרנו לאחר מיון קפדני. כולם רצו לקבל את רם ואני זכיתי בו".

כל מי שהכיר את רם מסכים כי הוא לא היה "יס-מן", אחד שעושה בדיוק מה שאומרים לו, אלא מביע את דעתו האישית בשביל שהתוצאה שתתקבל תהיה טובה יותר עבור כולם. "היית פקוד שמאתגר את מפקדיו", כתב אל"ם (במיל') אורי לרם באחת מהאזכרות. "איתגרת אותי כי לא קיבלת הכל כמובן מאליו, לא היית משמיע את מה שמצפים ממך או שנעים לשמוע, היית עומד על שלך". ואכן רם היה שם את לוחמיו בראש מעייניו ותמיד היה דואג להם כמו שהיה דואג לבני משפחתו האהובים ולבת זוגתו דאז שהר.

 

שנתיים לאחר מבצע שירת הצפצפה, הוקמה אנדרטה לזכר 12 החללים, ביניהם סרן רם לוינס. "כולם הרגישו בנוכחותו גם מבלי שהיה מדבר. זה היה רם שלי, איש דממה טיפוסי"

רם ושהר היו בזוגיות כמעט שמונה שנים. זו הייתה זוגיות ארוכת שנים והם התבגרו ביחד לתוכה, קשר מפרגן ותומך שהתחיל בימי התיכון ונמשך עד נופלו של רם. "הוא תמיד ידע להגיד את הדברים הנכונים והיה משרה אווירה טובה מסביבו", נזכרת שהר. "רם היה בעל אישיות בוגרת אבל היה עושה גם שטויות כמו כל אחד בגילו. הוא היה משהו מיוחד ועד היום הוא מלווה אותי בכל צעד בחיים".

חבריו הקרובים של רם מספרים כי הוא היה אחד שאהב את החיים ותמיד היה מסתכל על חצי הכוס המלאה. "הכרתי את רם כשהיינו בני 15", מספרת בחיוך חברתו שהר. "למרות גילו הצעיר, לרם היו תובנות של אדם מבוגר שעד היום אני חושבת עליהן ומנסה ליישם אותן. כשאני נזכרת ברם, התמונה שעולה לראשי הוא הילד המתולתל והמפוזר שכה אהבתי ולא הקצין משייטת 13 שנהרג".

לפעילות באנצרייה או בשמה המבצעי, שירת הצפצפה, רם נבחר במיוחד בשל כישוריו ויכולותיו המבצעיות. כמו בכל פעולה מבצעית, הכוח התאמן לאורך זמן ולמד להכיר את השטח כמה שיותר. בשל היתקלות לא צפויה עם כוח עוין בפעולה זו השייטת איבדה מספר לוחמים מוכשרים.

 

"חודש לפני שרם נהרג הוא הגיע הביתה עם רכב מהצבא ונראה מאוד טרוד. לא העזתי לשאול אותו על מה מדובר. מעולם לא שאלתי ולא התעניינתי יותר מדי, הרי אסור היה לו לשתף", מספרת בכאב אמו של רם, מיכל לוינס. "לאחר שרם נהרג חשבנו על דרך להנציח אותו ורצינו שהזיכרון הטוב שלנו מרם לא יעלם ויתפוגג. החלטנו שחשוב לנו להנציח את כל 12 הנופלים יחדיו", היא מסבירה.

כך הוקמה לפני כ-20 שנה בדיוק האנדרטה התת-מימית בחוף בשבי ציון על-ידי משפחת לוינס. האנדרטה מראה את לוחמי השייטת ופועלם בצורה מדויקת. מיקומה הוא בעל משמעות סימבולית; זהו אחד החופים הכי קרובים לגבול לבנון, למקום נופלם של הלוחמים. וכן זהו מקום מגוריו של רם, המקום שבו החל לצלול לראשונה. מעל פני המים ישנן 12 אבנים, כמספר החללים, הנשענות אחת על גבי השנייה בכיוון הפונה לגבול לבנון. מתחת לפני המים הוקם אתר צלילה המנציח את אהבתם של אנשי הדממה לעולם התת-מימי.

בשנת 1999 בעקבות פניית המשפחה ורצונה להקים את האנדרטה, הוטבעה אחת מספינות הטילים של הזרוע שהוצאה משימוש. "העובדה שהוטבע סטי"ל מאוד ריגשה אותנו. הסטי"ל הוביל אותם אל עבר פעילותם האחרונה ולכן זו הייתה סגירת מעגל עבורנו", משחזרת מיכל.

 

צילום: אלון צנגוט
צילום: אלון צנגוט

הסטי"ל שהוטבע הפך לאתר צלילה מוכר וידוע בקרב חובבי העולם התת-מימי ומדי שנה נערך טקס לזכרם שגם חלק ממשפחות החללים משתתפות בו. "היה לנו חשוב שכל לוחם יקבל את המקום שלו ולכן מתחת למים ממוקמים 12 כיסאות עליהם כתובים שמות הלוחמים ופועלם", מסבירה מיכל.

זהו אחד מאתרי ההנצחה הפעילים בארץ בשל החיבור של אנשי הים ללוחמים. "מדי שנה אנו מקיימים טקס מחוץ למים שבו אנו קוראים את שמות כל הנופלים", מספרת בהתרגשות מנהלת מועדון הצלילה פוצקר, עינת ים. "מעל 140 צוללים יורדים מתחת למים וחולקים כבוד ללוחמים. במשך השנה האתר פעיל מאוד וצוללים מכל רחבי הארץ מגיעים ושומעים על המקרה והחללים וכך זיכרונם לא נאבד".

עבור משפחתו וחבריו של רם מותו לא נשאר קבור במעמקי המצולות ולא נשכח. "רם נהרג בגיל 22 ומאז חבריו למחזור חוגגים לו בכל שנה יום הולדת ביחד איתנו", משתפת מיכל. "הוא היחיד שנהרג מהמחזור ומאוד חשוב להם לשמור איתנו על קשר ולזכור ולהנציח את רם. הוא היה ילד מאוד מיוחד וכולם הרגישו בנוכחתו גם מבלי שהיה מדבר. זה היה רם שלי, איש דממה טיפוסי".

 

 

צילום: אלון צנגוט
צילום: אלון צנגוט

עוד כתבות בנושא

loading...