כשסמ"ר מיכאל שורוב עלה לארץ בגיל 15 מבלארוס, הוא לא חלם שיום אחד יהיה צ'יף על ספינה בזרוע הים. "אני מקווה מאוד להיות השראה עבור הלוחמים החדשים שלי, ממש כמו שהצ'יף שלי היווה עבורי"

כשסמ"ר מיכאל שורוב שמע על תוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), הוא ידע שהוא חייב להתקבל אליה. "תמיד הרגשתי תחושת שייכות חזקה לישראל ולעם שלנו", הוא משתף. בתמיכת ההורים הוא צלח את התכנית ועלה לארץ לבדו, בגיל 15 בלבד.

"אני זוכר שהגעתי לארץ בסוף אוגוסט, ירדתי מהמטוס והרגשתי את החום הכבד של ישראל. אף פעם לא הרגשתי חום כזה בבלארוס. לקח לי זמן להסתגל לתרבות החדשה, אבל עכשיו אחרי כמה שנים בארץ, כשאני חוזר לבית של ההורים הם מופתעים מכמה שהשתניתי והתבגרתי", מיכאל מספר בחיוך.

עם הגעתו לארץ, השתלב מיכאל בפנימייה "מבואות עירון" שבקיבוץ עין שמר, שם למד עברית יחד עם כיתה שלמה של עולים חדשים. החברים שפגש בכיתה הפכו להיות משפחה נוספת עבורו. "היום אנחנו שותפים בדירה, הם כמו אחים עבורי בשבילי ואני יכול לפנות אליהם לכל דבר".

בשבתות ובחגים התארח מיכאל אצל משפחה שפתחה את ביתה עבורו. "זכיתי למשפחה שבחרה לעזור לאנשים כמוני להתאקלם", הוא מתאר. "הם דואגים לי ונותנים לי תחושה של בית. נפגשנו לראשונה בראש השנה בשנת 2015, ומאז הם הפכו להיות חלק משמעותי מהחיים שלי".

כשהגיע מיכאל לגיל 18, הוא בחר להתמיין לתפקיד הלוחם הימי בזרוע הים. "ידעתי שבזרוע הים יש אווירה של משפחה וזה משך אותי מאוד. כשהגעתי לגיבוש ושמעתי על תפקיד הדבורן, ידעתי מיד שזה התפקיד בשבילי", הוא נזכר.

מיכאל עבר את הגיבוש בהצלחה, ולאחר טירונות והכשרה שובץ כלוחם בפלגת הבט"ש (בטחון שוטף) 915 בזירת ים סוף. "כשהגעתי לספינה, האדם הראשון שפגשתי היה הצ'יף שלי. אני זוכר שהסתכלתי עליו בהערצה ואמרתי לעצמי שאני רוצה להיות כמוהו".

השבוע זכה מיכאל להגשים את חלומו. הוא סיים את קורס הצ'יפים בהצטיינות אחרי 14 שבועות של עבודה קשה, וכעת הוא זוכה לחזור לפלגה 915 - הפעם כצ'יף. "אמנם אני חוזר לספינה אחרת, אבל אני חוזר לפלגה שהיא בית עבורי. אני מקווה מאוד להיות השראה עבור הלוחמים החדשים שלי, ממש כמו שהצ'יף שלי היווה עבורי".

מיכאל מצפה להתחיל את תפקידו החדש ולבצע אותו על הצד הטוב ביותר. "בתור צ'יף, עליי ללמוד לעומק את הספינה ואת כל המערכות והמנועים, ובעיקר לדעת לתת מענה מקצועי יעיל ומהיר לכל בעיה או תקלה".

את ההורים שלו ושתי אחיותיו הקטנות הוא לא ראה קרוב לשנה. "אני בטוח שהם גאים בי ושמחים שאני ממצה את עצמי בארץ ובצבא", מיכאל מסכם בהתרגשות.

עוד כתבות בנושא