עכשיו כשאנחנו באמצע החורף ובין סגר לסגר, קצת קשה לנו לזכור ימים יפים יותר, שבהם ניצלנו כל אפשרות לקפוץ לכמה שעות לחוף הים הקרוב. אבל בשביל שנוכל לעשות זאת, חשוב שנזכור שבכל שעה ביום ובכל רחבי הארץ, יש כוחות שצופים בנו ושומרים עלינו. חמש בקריות שליטה ימית מהזירה הצפונית פוקחות את עינינו לשירותן המאתגר

כשאנחנו משתזפים על החוף, רובנו לא משקיעים מחשבה רבה (אם בכלל) לסכנות שאורבות לנו, וודאי שלא לאנשים ששומרים עלינו מפניהן.

כך גם בקריות השליטה הימית רב"ט תמר אוקנין, רב"ט אביב אלוף, סמל שירי אבילאה, סמל מאיה תדמור ברטל וסמל עדן אדרי לא דמיינו שיום אחד ישבו בעצמן מאחורי המסכים שצופים בין היתר על החופים בהן נהגו לבלות בעצמן.

חמש הבק"שיות שומרות כחלק מתפקידן על הגבולות הימיים הקרובים לביתן. שמעתי מהן על אתגרי התפקיד, החוויות והזיכרונות שהן נוצרות איתן להמשך הדרך.

תמר משרתת במוצב אולגה הסמוך לביתה שבפרדסיה. "מבין כל המקומות שיכולתי להשתבץ אליהם, אולגה היה המוצב שרציתי", משתפת תמר. "העבודה פה שונה משאר המוצבים, והיא כוללת בעיקר הגנה על יעדים אסטרטגיים כמו אסדות הגז". וכמובן אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמוצב נמצא במרחק דקות נסיעה בודדות מביתה.

כמוה עדן, המתגוררת בקיבוץ עברון, ידעה שתרצה לשרת במוצב הקרוב ביותר הביתה - במקרה שלה, מכלול ראש הנקרה. "במהלך הקורס, כשלמדתי על התפקיד הבנתי שחשוב לי להיות קרובה לבית. זה הפך את התפקיד ליותר משמעותי, ככה אני שומרת על הבית ומשפחה שלי", היא מספרת.

גם אביב, שאימה שרתה בעצמה כבק"שית, שאפה לשרת קרוב לבית ולהגן על סביבת מגוריה. "אמא שלי הייתה בק"שית בראש הנקרה, ולאחר מכן חתמה קבע והייתה קצינת כוח אדם בבסיס חיפה. היא הכינה אותי מראש לתפקיד וסיפרה לי על כל מה שהיא עברה, ככה שכל המוטיבציה הגיעה ממנה. אני בעצם דור המשך שלה".

אליהן מצטרפת שירי: "דוד שלי שירת בזרוע הים והיה בין הראשונים שהביאו לארץ את ספינות הטילים מסוג סער 4.5. גם הבת שלו שירתה כבק''שית בראש הנקרה, כשראיתי את האפשרות הזו במנילה ישר פניתי אליה", היא נזכרת.

"כבר כשביקרנו בזירה במהלך הקורס הבנתי שמדובר במקום עם הרבה פעילות, ובנוסף אני גרה עשר דקות נסיעה מהמוצב, ככה שנראה לי הכי מיוחד להגיע לכאן".

אחד האירועים הזכורים לשירי ביותר מהשירות, התרחש כשהייתה חיילת צעירה במוצב. "אני זוכרת שסרקתי באחת המצלמות שטח שאסור לאזרחים להיכנס אליו, כשראיתי שני שחיינים קרובים לגבול. הודעתי לגורמים הרלוונטיים וישר נכנסנו לעמדת אירוע, זה היה ממש כמו סרט מרדף", היא משחזרת.

"זו אחת החוויות הכי טובות ומשמעותיות שהיו לי. הייתי לי כזאת תחושת סיפוק, הסתובבתי עם חיוך רחב שלא הצלחתי להוריד מהפנים".

גם מאיה, שגרה בעתלית ומשרתת במוצב סטלה מאריס השכן, זוכרת במיוחד את אחת המשמרות הראשונות שהשתתפה בהן. "באזור שלנו אנחנו אחראיות על כל האימונים והמבצעים של זרוע הים", היא מסבירה.

"אני זוכרת את אחת המשמרות שהייתה מאוד עמוסה, כמעט כל הכלים של הזרוע היו בחוץ, כל אחד באימון שלו. כולם עלו מולנו בקשר במטרה להתאפס על התמונה הכוללת. זו הפעם הראשונה שהרגשתי בשליטה, שאני מצליחה לנהל את האירוע ולתת מענה".

עדן מתארת תחושות דומות: "כשאני מתפעלת אירוע אני מרגישה המון גאווה בתפקיד. אני בעננים. כשאני נכנסת למשמרת אני מגיעה עם הרבה אחריות, צריכה להיות מאוד מאופסת ולראות ששום דבר לא מתפספס, אבל תמיד ברוח טובה".

רב"ט עדן אדרי

ומדי פעם בהפסקות שבין המשמרות העמוסות, סופגות הבנות את הקסם המיוחד שבבסיסים על הים. "הנוף כאן מדהים, רואים מכאן את הים וכלי הביטחון השוטף, האופק רחב והשקיעות מדהימות", מתארת מאיה את המראות הנשקפים ממוצב סטלה מאריס, וגם אביב מספרת על מוצב ראש הנקרה: "אפשר ממש לראות בעיניים את כל מה שמופיע במסכים, זאת חוויה מיוחדת".

לפעמים, אחרי משמרת קשה, נופלת פתאום ההבנה שלא רחוק מכאן, בבית, יושבים אמא ואבא, ועליהם בעצם הן שומרות. "תוך כדי אירוע אנחנו מאוד מרוכזות, אבל אחר כך אני חושבת איזה מזל שהאירוע נגמר כמו שהוא נגמר וכולם בטוחים. זה כיף לדעת שאני שומרת ממש על הבית", מסבירה לי שירי.

עדן מוסיפה: "היו פעמים אחרי משמרת שהתקשרתי לאמא ואמרתי לה 'וואו, איזו משמרת, את לא מבינה כמה משמעותי מה שאני עושה פה'. הגעתי למצבים ששמרתי על החוף, האזרחים בים וכל מי שגר בסביבה, כולל המשפחה והחברים שלי".

  סמל מאיה תדמור ברטל

אפילו בסופי השבוע בבית, התפקיד מלווה אותן: "כשאני הולכת לים בבית, אני ישר מחפשת כלי שיט באופק. אני מאוד דרוכה וערנית למה שקורה סביבי", מגלה לי מאיה. "אני חושבת שזה יישאר איתי גם אחרי שאשתחרר, אני מרגישה ככה מחוברת לתפקיד בעוד רמה".

עבור אביב, החזרה הביתה מהבסיס מקבלת משמעות מיוחדת: "כשאני חוזרת הביתה אחרי שבוע של משמרות אני מרגישה מלאה בגאווה, במיוחד כשאני מדברת עם אמא שמבינה את העניין ומתרגשת לשמוע חוויות".

לקראת סיום השיחה שלנו, עדן מסכמת את חשיבות התפקיד. "לפני שהתגייסתי לא האמנתי שיש מישהו ששומר על הים. רק כשהגעתי לתפקיד הבנתי שיש כזה דבר. עכשיו כשאני הולכת הביתה אני מרגישה סיפוק גדול, וכשאני יוצאת לים עם חברות אני אומרת להן 'תראו, עכשיו בזכות בזכות המערך שלי אנחנו פה מוגנות'".

עוד כתבות בנושא