שלב האקדמיה הוא חלק מיוחד בקורס חובלים, במסגרתו לומדים הצוערים לתואר ראשון במדעי המדינה. את הצוערים ג' ואופיר בן שימול ממחזור 142, השלב לקח עד האקדמיה הימית של הצי האמריקאי באנאפוליס, ארה"ב. שמעתי מהשניים על חוויה בלתי-נשכחת מעבר לים
האקדמיה הימית של ארצות הברית, הממוקמת באנאפוליס שבמדינת מרילנד, היא המוסד האקדמי האמון על הכשרתם האקדמאית והפיקודית של קציני הצי האמריקאי. האקדמיה הימית נחשבת לאחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה היוקרתיים והמפוארים ביותר בארה"ב, בו לומדים קציני העתיד של הצי האמריקאי לקראת תואר ראשון ארבע-שנתי, לצד פיתוח הכושר הגופני ויכולות מנהיגות.
אל הצוערים האמריקאים מצטרפים מדי שנה גם צוערים מקורסי חובלים וקצונה מכל קצוות העולם כדי לעבור חלק מהכשרתם. שוחחתי עם הצוערים ג' ואופיר בן שימול ממחזור 142 של קורס חובלים, שהגיעו לאנאפוליס במסגרת משלחת חילופי צוערים עם האקדמיה, על החוויה ייחודית מעבר לים.
השניים מספרים שכאשר נחשף בפניהם רעיון השליחות, הם הסתקרנו ורצו לקחת בו חלק. את ההודעה על כך שנבחרו להיות חברי המשלחת הם קיבלו בהפתעה יחסית, בסופו של השלב המתקדם בקורס: "סיפרו לנו תוך כדי הרצאה של המחזור. הוציאו אותנו מההרצאה ושלחו אותנו לשיחה מול מפקד בית הספר, כשעוד בדרך לשיחה הזו כבר הבנו במה מדובר", מספר צוער ג' בחיוך.
"היינו המשלחת השלישית של קורס החובלים הישראלי לאקדמיה, והצטרפנו לסמסטר אחד מתוך ארבע שנות הלימודים", מוסיף צוער בן שימול. "עוד לפני שבכלל התחלנו לחשוב על העלייה למטוס, נכנסנו לשלב הכנה מעמיק לקראת השליחות".
הצוערים מסבירים ששלב ההכנה לשליחות, שהתקיים במקביל לשלב האקדמיה של קורס החובלים, נועד להכין אותם לחלקים המשמעותיים והמאתגרים ביותר בשהותם באנאפוליס: למידה לתואר אקדמאי במדעי המדינה, שליטה בשפה האנגלית וייצוג מכבד של זרוע הים, צה"ל ומדינת ישראל.
אחרי שסיימו את שלב ההכנה המעמיק, ארזו את התיקים ונפרדו לשלום מההורים והחברים לקורס, נחתו הצוערים בארצות הברית אל היום הראשון באקדמיה. "כשהגענו לאנאפוליס, סיירנו והכרנו את האקדמיה. המעבר מהשהות בבה"ד ללמידה באקדמיה יחד עם 4,500 צוערים מכל העולם היווה חוויה משמעותית ומעניינת", אומר צוער ג'.
"היום שבו התחלנו את הלימודים באנגלית באופן רשמי היה מאתגר", נזכר צוער בן שימול. "מצאתי את עצמי יושב בהרצאות הראשונות ומתלבט האם עדיף לי לסכם את החומר בעברית או באנגלית".
השליחות אליה יצאו הצוערים ג' ובן שימול אפשרה לשניים לרקום קשרים מיוחדים עם צוערים משאר ציי העולם. "יצרתי חברויות עם צוערים ממדינות שונות, ועם חלק אני שומר על קשר עד היום. הקשרים האלה הם חברויות נפש של ממש, והם נתנו לנו ערך מוסף לחוויה ואפשרות לייצג את ישראל טוב יותר".
הוא מתאר כי למרות שבסופי השבוע יכולים הצוערים ללכת לבקר את קרוביהם בארה"ב או לטייל בעיר, רבים מהם בחרו להישאר באקדמיה כדי לשמוע ולהכיר יותר את ישראל. "צריך סיבה מאוד טובה כדי לשכנע אותם להישאר באקדמיה גם בסופ"ש, וכמות האנשים שהגיעו לערב הייתה מפתיעה ומרגשת מאוד. זו הייתה חוויה מדהימה שאני לא אשכח. הרבה אנשים הגיעו ואמרו לנו תודה".
השניים מספרים כי החוויה שעברו עזרה להם להבין מה מייחד את החובל הישראלי ממקבילו האמריקאי. "כאן בארץ מאוד מרגישים שקורס החובלים בנוי על הקשר בין הלוחמים, האנושיות, האחווה והיחסים הבין-אישיים. בארה"ב הקורס סובב כמעט לגמרי סביב התואר, ההישגים האקדמאים וחידוד הצד המקצועי".
אחרי שהספיקו לחזור חזרה למשפחת מחזור 142 ולעבד את החוויה שלקחה אותם למקומות הכי רחוקים, יעמדו בקרוב הצוערים ג' ובן שימול לצד חבריהם וחברותיהם לקורס, עם מדים לבנים וחיוך רחב - ויקבלו סוף סוף את סיכת החובל. ולמרות שגם בהמשך שירותם בזרוע הים המחשבות מדי פעם ינדדו אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, הלב תמיד ידע שאין כמו להיות חובל ישראלי.
לצד הקשרים החדשים שנוצרו במסדרונות האקדמיה, הקשר המשמעותי ביותר עבור שני הצוערים היה החברות שלהם זה עם זה, שהתעצמה בזמן הלימודים באנאפוליס.
"כשהודיעו לנו שאנחנו יוצאים ביחד, שמחתי מאוד. אני חושב שמעבר לזה שהיציאה לשליחות הזאת היא זכות גדולה, היציאה אליה עם החבר הכי טוב שלך מהקורס היא זכות גדולה עוד יותר", משתף הצוער בן שימול. "שם למדנו את החשיבות האמיתית של החברות שלנו, ויחד נחשפנו לעולמות תוכן ולאנשים חדשים". לדבריו מצטרף גם צוער ג': "היו אין ספור רגעים שבהם אמרתי לעצמי: איזה כיף שאני חווה את כל זה עם החבר הכי טוב שלי".
כשהם נזכרים בחוויות שעברו באקדמיה, צוער בן שימול בוחר להחזיר אותי לרגע מסוים שנשאר איתו עד היום: "כחלק מהרצון לייצג את המדינה באופן חיובי ומכבד, ג' ואני החלטנו לארגן ערב מחלקתי בנושא ישראל. קנינו הרבה אוכל וחטיפים ישראליים, ראינו סרט הוליוודי שמתעסק בישראל ויצרנו שיח פתוח ואמיתי על מה זה אומר להיות ישראלי".
הוא מתאר כי למרות שבסופי השבוע יכולים הצוערים ללכת לבקר את קרוביהם בארה"ב או לטייל בעיר, רבים מהם בחרו להישאר באקדמיה כדי לשמוע ולהכיר יותר את ישראל. "צריך סיבה מאוד טובה כדי לשכנע אותם להישאר באקדמיה גם בסופ"ש, וכמות האנשים שהגיעו לערב הייתה מפתיעה ומרגשת מאוד. זו הייתה חוויה מדהימה שאני לא אשכח. הרבה אנשים הגיעו ואמרו לנו תודה".
השניים מספרים כי החוויה שעברו עזרה להם להבין מה מייחד את החובל הישראלי ממקבילו האמריקאי. "כאן בארץ מאוד מרגישים שקורס החובלים בנוי על הקשר בין הלוחמים, האנושיות, האחווה והיחסים הבין-אישיים. בארה"ב הקורס סובב כמעט לגמרי סביב התואר, ההישגים האקדמאים וחידוד הצד המקצועי".
אחרי שהספיקו לחזור חזרה למשפחת מחזור 142 ולעבד את החוויה שלקחה אותם למקומות הכי רחוקים, יעמדו בקרוב הצוערים ג' ובן שימול לצד חבריהם וחברותיהם לקורס, עם מדים לבנים וחיוך רחב - ויקבלו סוף סוף את סיכת החובל. ולמרות שגם בהמשך שירותם בזרוע הים המחשבות מדי פעם ינדדו אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, הלב תמיד ידע שאין כמו להיות חובל ישראלי.
עוד כתבות בנושא
