סיפורו של סג"ם פליקס תובל, תושב ברלין ששינה את כל מסלול חייו מצא בית הרחק מהבית וסיים אמש קורס קציני שליטה ימית

בברלין, גרמניה, ארבע וחצי שעות טיסה מישראל, נמצאת אנדריאה תובל, אמו של פליקס תובל. ייתכן כי כעת חולפת על יד בית הספר בו למד בנה ומתמלאת געגועים. לפני שלוש שנים גם הוא הסתובב באותם הרחובות של ברלין הרגועה, אך מכתב אחד שינה את כל מסלול חייו והוביל אותו להיפרד מהסביבה המוכרת ולקנות כרטיס טיסה ישיר לארץ הסוערת שלנו.

סג"ם פליקס, בן 20, הוא בן יחיד להוריו. אביו, יוסף כהן תובל, נולד וגדל בישראל והיה שריונר וקצין בפיקוד דרום. לאחר השירות הצבאי נסע לחופשה בגרמניה עם אמו וסבתו, שהכירה בחור אליו בחרה להינשא, וכך הוא הכיר את אנדריאה, אמו של פליקס שהתגיירה לקראת החתונה של השניים.

שלוש שנים מהיום, כשפליקס היה בן 17, תלמיד תיכון, חבריו התחילו להתכונן למיונים לקולג', אך לדירה של אביו בישראל נשלח מכתב זימון עבור פליקס לצו ראשון שהוביל אותו להתכונן למיונים מסוג שונה לגמרי של חבריו, "אבא שלח לי את המכתב וסיפר לי קצת יותר על הצבא", משחזר פליקס.

יש אנשים שאוהבים הרפתקאות, להתנסות בדבר חדש, לחוות תרבות שונה, לצאת מהשגרה ולהיות עצמאיים - אלו הנמשכים לאתגרים. הוא היה יכול לטוס לארה"ב ללמוד בקולג' או להמשיך להתחרות בצלילה ימית ולפתח קריירה מפוארת, הוא היה יכול לטייל בעולם ולראות נופים יוצאי דופן, לגרות את החך בטעמים נדירים - אך הוא בחר לוותר על כל מה שבטוח ונוח ולהגיע לבד לארץ זרה ומורכבת עם שפה לא מוכרת, לתרבות שונה ולמסגרת שחובתה להיות נוקשה. "האמת היא שלא חשבתי להגיע לקולג', ולרגע לא היססתי להתגייס", הוא מודה. "ידעתי שאני רוצה לעלות לארץ וראיתי את הגיוס כהזדמנות מושלמת להגיע הנה ולהקים כאן חיים".

הוא בחר להתגייס לצבא, הרחק מהמשפחה והחברים הקרובים, והגיע ל"מחוה אלון", בסיס לשילוב אוכלוסיות בצה"ל, בו עשה טירונות וקורס עברית שאורכו כשלושה חודשים. במהלך הקורס חיכה לקבל גיבוש לוחם ימי וגילה שכבן יחיד ללא כתב הסכמה מהוריו לא תתקבל בקשתו לשירות בתפקיד לחימה, אך הרצון העז להילחם למען המדינה השתלט עליו והוא החליט להילחם כדי להיות לוחם. תובל הצליח להשיג את הטפסים הרצויים וקיבל גיבוש לוחם ימי. את הגיבוש צלח ושובץ כלוחם בדבורים על פלגת 916 שבאשדוד הדרומית.
על הבחירה להיות לוחם הוא מספר: "התגייסתי בהתנדבות ואני יודע שכל תפקיד שהייתי עושה הייתי תורם בו, אבל הרגשתי שאם כבר, אז כבר. ואם אני עושה את המאמץ להתגייס אז שיהיה עד הסוף. הרגע המרגש ביותר היה כשסיימתי הכשרת קורס דבורן, אחרי מסע שלם ומטורף".

לזרוע הים הוא הגיע מתוך חיבור עמוק לים. "תמיד ידעתי שאני רוצה להתגייס לזרוע", הוא מספר. הוא גולש, מתחרה בשחייה וצולל במשך שנים רבות, "אחת לשנה נהגתי לבקר את אבי בארץ ולהגיע לצלול באילת", הוא אומר.

המחיר הכבד

"עד הצבא גרתי עם אמא ותמיד הייתי איתה בקשר מאוד צמוד, הפרידה ממנה, מהמשפחה ומהחברים שלי בברלין הייתה לי מאוד קשה", הוא משתף, וניכר כי הוא מתרגש. עם זאת, על הבחירה הייחודית הוא מספר, "זאת חוויה מאתגרת ויוצאת דופן, ובלתי אפשרי לעבור חוויה שכזאת בגרמניה או בכל מדינה אחרת". הוא מסביר שכל פעם הוא מופתע מחדש מהאחריות העצומה שיש לאנשים כה צעירים כאן. "זה מתחיל מטירונים, למ"כים ביחידה קרבית וממשיך לקצינים - אנשים בני 18-20 שיש להם כוח להוביל אנשים, להוביל שינויים ולדאוג לביטחון של רבים. מדהים כמה מטורף ושונה זה", הוא אומר. "בגרמניה כדי להגיע לאותה השפעה צריך להיות בגיל 35-40".

(צילום: מירה הלוי)

אתמול, בליווי אביו, סג"ם תובל סיים קורס קציני שליטה ימית ושובץ כקצין במוצב השליטה האזורי ארז שבאשדוד - "בחרתי להיות מפקד כי רציתי להשפיע יותר על אנשים, על הזרוע ועל המדינה. להיות מפקד מקצועי ובלתי מתפשר, ובו בזמן להותיר חוויה חיובית על החיילים. אני יודע שהשירות בצבא ובזרוע מהווים לי בסיס להמשיך לחיות במדינה, לבנות ולהשפיע על העתיד בה ואני נרגש להתחיל בתפקיד החדש".

עוד כתבות בנושא