היא מצאה את עצמה לפתע במקום שלא דמיינה – שוב על מדים, באמצע החזית הצפונית של ישראל, מגנה על הבית בישוב הצפוני, שלומי. שוחחתי עם רס״ן במיל׳ ליז, אחת משדכניות זרוע הים בעוצבת הנשר שחזרה ארצה אחרי עשור בארצות הברית והוכיחה לי שעם כוח רצון ואהבה לארץ הכל אפשרי

"זה קרה כאילו בלי לתכנן", מספרת רס״ן במיל׳ ליז. "החלטתי לחזור לארץ ממש קצת לפני שהתחילה המלחמה, כאילו ידעתי שזה הזמן. חודש אחרי שנחתתי, גוייסתי למילואים וחזרתי לחיים שלא דמיינתי שאחווה שוב - מדים, אבק, משמרות. לא חשבתי שאחרי עשר שנים בחו"ל, אמצא את עצמי שוב עמוק כל כך בעשייה הצבאית".

המעבר החד הזה, ממימוזה מול הרי פארק היורה בהוואי לרעשי כטב"ם מעל הרי לבנון, לא רק שלא הרתיע אותה - הוא אפילו חיזק. "בוקר אחד התעוררתי לרעשי כטב"ם והרעש נשאר איתי ימים. גדלתי בשלומי ואני רגילה לרוץ למקלט אבל יותר מהבהלה שחוויתי - קיבלתי תזכורת שהחיים קצרים, כל יום הוא הזדמנות להוקיר ולפעול", היא מדגישה עם ניצוץ בעיניים.

את לימודי התיכון היא עשתה בבית הספר "קציני ים - עכו", ולאחר מכן שירתה כ-8 שנים במגוון תפקידים בזרוע הים ביניהם: מ"פ טירונים בבה"ד זרוע הים, קצינת אג"ם בזירת ים-סוף ועוד.

כיום, בתפקידה כשדכנית היא אחראית על הקשר בין זרוע הים לעוצבת הנשר (226), חטיבת צנחנים במילואים בכל היבטי ההגנה וההתקפה בסיוע מהים בגזרה הצפונית של המדינה. "זו אחריות גדולה שדורשת הרבה שיתוף פעולה״, ליז מכריזה: ״אני משלבת בין עולמות ונמצאת בקשר רציף 24/7 גם עם זרוע הים וגם עם הלוחמים בשטח - לכל זרוע יש שפה שונה ואני זו שיוצרת את השפה המשותפת ודואגת שהדברים יצאו לפועל כמו שצריך״.

היא מסבירה לי על החשיבות: "באחריותי לתאם את כל התרגילים המשותפים, ואת הסיוע של הכוחות בים לתמרון ביבשה. אין ספק שלפעילות של זרוע הים במלחמה יש השפעה רבה מאוד, הרגשתי שהעשייה שלי בחטיבה משמעותית".

"זה מרגש לשבת בסוף יום עם החבר'ה שחזרו מהשטח, לשתות איתם קפה, ולראות את הניצוץ בעיניים שלהם - אותו ניצוץ שהיה לי כשהתחלתי את דרכי בצבא. המילואים האלו הם לא רק תפקיד, הם החיים שלי עכשיו. האנשים כאן, מלח הארץ, הם השראה יומיומית. אני לא רק חלק ממערכת צבאית, אני חלק מסיפור ישראלי גדול יותר - מגנה על הבית״.

 

עוד כתבות בנושא