מהבאת ניצולי שואה על אוניות ההעפלה ועד הפיכתו למפקד בית הספר לחובלים- סיפור חייו היוצא דופן של רס"ן (במיל`), שלום שוורץ

ההצטרפות לפלוגה הימית של "הפועל" תל אביב בילדות, הפצצת הצי האמריקאי כנגד יפן במלחמת העולם השנייה, הבאת המעפילים ארצה באוניית "ווג'ווד", הגיוס לזרוע הים והפיקוד על בית הספר לחובלים- כל אלו מרכיבים את מסלולו המרתק של רס"ן (במיל'), שלום שוורץ, שלמרות הזמן הרב שעבר, משתף בזיכרונותיו מאותם רגעים שעיצבו את חייו.

שוורץ עלה לארץ יחד עם משפחתו בשנת 1935. למד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב, והצטרף לפלוגה הימית של "הפועל" תל אביב בה עבר קורס מדריכים.

במלחמת העולם השנייה, הבריטים נזקקו למדריכים ביחידת הקומנדו הימי, שוורץ התנדב יחד עם חברו, דב מגן לאימון החיילים שנשלחו לפעולות ימיות. מאוחר יותר, התנדב לשרת במאמץ המלחמתי נגד גרמניה כמלח על אונית דלק נורבגית. על אוניה זו הפליג כשנה וחצי, עד הגעתם לארצות הברית. בהגעתו לשם, התגייס לצי הסוחר האמריקאי, ושירת על מיכלית שהובילה דלק למטוסים שהפציצו את יפן.

בשנת 1946 נודע לו על תחילת העלאת המעפילים בספינות ארצה, ומיד התנדב למשימה. שוורץ הפליג על אונית המעפילים "ווג'ווד" שיצאה מנמל איטליה, בתור קצין שלישי. על האוניה הפליגו כ-1250 מעפילים שבהגעתם לחופי הארץ, נלקחו למעצר בעתלית. לאחר מספר שבועות, הצטרף לאונית המעפילים "לטרון" בכדי להעלות ארצה 1250 מעפילים נוספים מצרפת.

״לאחר הקמת המדינה, רציתי לעלות לארץ. עליתי על הפלגה לישראל של אונית נוסעים אמריקאית בתפקיד מלח, ובהגעתה לחיפה ביקשתי מרב החובל לרדת, אמנם נענתי בסירוב", נזכר שוורץ. "החלטתי שאני בורח מהספינה וכך היה. ירדתי דרך מסלול המזוודות מבלי שאף אחד שם לב, והתגייסתי לזרוע הים של הצבא הישראלי".

שירותו הצבאי של שוורץ בזרוע הים החל בגיוס לזרוע כמו כל חייל רגיל, על כל המשתמע מכך, ולאחר תקופה הפך לקצין. שוורץ שירת על האוניה אח"י אילת כקצין סיפון, בהמשך שירת על האוניה "ווג'ווד", אותה האוניה איתה הביא את המעפילים ארצה, כקצין ניווט. "אני זוכר את ההפגזות על חופי מצרים, כשקיבלנו 18 פגזים איתם הפצצנו בלילות, כשחזרנו בבקרים לנמל כדיי להעמיס עוד תחמושת וחוזר חלילה. הכוונה הייתה להחליש את הכוח המצרי ולעצור אותו מחדירה דרומית", מספר שוורץ.

בשנת 1960 מונה למפקד בית הספר לחובלים. "היו לי חיילים מקצועיים, עשינו דברים מאוד חשובים וראשוניים באותם הזמנים", מוסיף שוורץ, "מאז סיום שירותי הצבאי המפגשים המזדמנים עימם תמיד מרגשים ויש למשפחתי ולי זיקה רבה לזרוע הים".

בסוף השיחה עמו, הוסיף שכבר הגיע לגיל 94, והדרך בה הוא מוכיח על הישארותו צלול, היא שהוא עדיין יכול למצוא את האורך והרוחב בים.

התמונות באלבומים העבים מאותם הימים, הכובע של קציני הזרוע הנמצא במדף העליון בארון, הספר מההפלגות על ספינות המעפילים והברק בעיניים בעת סיפור הזיכרונות- מבליטים עד כמה לזרוע הים חלק מרכזי בחייו של שוורץ, שלקח בעצמו חלק מרכזי בימיה הראשונים.

עוד כתבות בנושא