מיד לאחר עלייתו ארצה, הקים ניצול השואה אריה רייטר בית כנסת לזכר אוניית המעפילים 'סטרומה' שמנתה את תושבי קהילתו ברומניה והוטבעה בים השחור בדרכה לארץ. היום נכדתו של אריה, עמית אבן חיים, משרתת כבקרית שליטה ימית בזרוע הים כדי להבטיח שקט וביטחון בגבולותיה הימיים של מדינת ישראל

סיפורה של אוניית המעפילים 'סטרומה' מתחיל באנגליה, בשנת 1867. הספינה נבנתה כדי לשמש כספינת נהר, אך בשנת 1942 היא גויסה על מנת להבריח יהודים מרומניה במטרה להציל אותם מידיי הנאצים. 769 גברים, נשים וטף עלו על הספינה הישנה, ומנמל קונסטנצה ברומניה הפליגו לעבר ארץ ישראל.

אולם המנדט הבריטי סרב לאפשר לספינה להגיע לחופי ארץ ישראל, ולא נמצאה מדינה אחרת שהייתה מוכנה לקלוט אותה ואת המעפילים שעליה. על כן, השלטון הטורקי ששלט במעבר בין הים השחור לים התיכון לא הרשה ל'סטרומה' לעבור. הספינה על כל אנשיה הובלה אל לב הים השחור, ללא אספקת מזון ותרופות. שם ספינת טורפדו סובייטית הטביעה אותה, ו-768 מעפילים נספו בלב ים.

"שמענו על גורלה הטרגי של הספינה עוד ברומניה כשהשואה התרחשה ברחבי אירופה", מספר אריה, מייסד ומנהל המוזיאון לזכר ה'סטרומה'. "הייתי בחור צעיר אז, והיו לי חברים שהפליגו בספינה ונספו באסון", הוא משתף.

אריה רייטר נולד וגדל בעיר וסלוי שברומניה. במהלך השואה אביו נלקח למחנות עבודה, שם הוא נרצח בידי הנאצים, ומאוחר יותר גם אריה עצמו נשלח לעבוד במחנות. "בימים הללו, כשהיו מעבידים אותנו בפרך, היינו מדברים. דיברנו על כך שיום אחד תהיה לנו מדינה משלנו בארץ ישראל, והילדים שלי ישרתו בצבא ויגנו עליה".

אחרי שעלה לארץ והתיישב בעיר באר שבע, הקימו אריה וניצולי שואה נוספים מרומניה את בית הכנסת לזכר ה'סטרומה'. "בשנים הראשונות לאחר השואה, עבדתי בתנועת הנוער 'בני עקיבא' ברומניה, והתעסקתי בהעלאת יהודים ארצה. כשעליתי לארץ בעצמי, היה לי חשוב למצוא דרך להנציח את נספי ספינת 'הסטרומה' בארץ ישראל. למרות שלא היה לי קשר משפחתי אליהם, הם היו חלק מהקהילה של העיר בה גדלתי ברומניה", מסביר אריה.
　
"ראש העיר הראשון של באר שבע, דוד טוביהו, העניק לנו את אדמת בית הכנסת בחינם. כל אחד מאיתנו תרם מה שהיה לו ויחד הקמנו את המקום. אפילו ראש העיר התפלל בבית הכנסת שלנו", הוא נזכר.

במשך שנים רבות בית הכנסת לזכר ה'סטרומה' עמד על תילו, עד שהחליט אריה להקים לצדו את המוזיאון הרשמי לזכר ספינת המעפילים. "יום אחד, ילד זרק אבן דרך חלון בית הכנסת ושבר אותו", משחזר אריה. "לאחר שהסברתי לו שלא כך מתנהגים, שאלתי אותו באשר לבית ספרו וכיתתו, ודיברתי עם המורה שלו. היא לא שמעה את סיפורה של ה'סטרומה'. אחר כך פניתי למנהלת בית הספר וגם היא לא הכירה את הסיפור. הבנתי באותו היום שכדי שזיכרון הנופלים יישמר, עליי לעשות מעשה, והקמתי את המוזיאון הרשמי לזכר הנופלים".

מאז נפתח המוזיאון לזכר ה'סטרומה' בבאר שבע, פקדו אותו יותר מ-50,000 מבקרים. "יש לנו בדיוק 768 כיסאות במוזיאון, כזכר לאותם יהודים שטבעו בים. מהמסד ועד הטפחות, המוזיאון הזה משמש מצבה לזכרם, מצבה חיה ופועמת. כשמגיעים לכאן, מרגישים זאת מיד".

באוגוסט 2018, התגייסה נכדתו של אריה, עמית אבן חיים, לשירות צבאי בזרוע הים. היום היא משרתת כבקרית שליטה ימית בזירת אשדוד. "כל החיים גדלתי על הסיפורים של סבא שלי, אבל כשהגעתי לגיל 13 ועבדתי על עבודת שורשים בבית הספר, נחשפתי יותר לעומק לחוויות שחווה כנער, ולכל מה שעשה כדי להנציח את נספי ה'סטרומה'. זה עורר בי הערכה גדולה עבור סבא", מדגישה עמית.　

"המוזיאון הזה הוא חלק גדול מהילדות שלי. הייתי מסתובבת בו המון מאז שאני זוכרת את עצמי", היא אומרת. "הסיפור הכואב של הטבעת ה'סטרומה' מדגיש עבורי את החשיבות שלנו כמשרתים בזרוע הים, שמשימתה להגן על גבולותינו הימיים ולוודא שהים ישאר מקום בטוח ושקט עבור כולנו. אני גאה מאוד להיות חלק מהזרוע ולמלא תפקיד כל כך חשוב".

"אם בעבר היינו חסרי אונים בפני הנאצים וכל מי שביקש לרעתנו, היום אנחנו אלה שמכתיבים את גורלנו שלנו, ובכך ניצחנו. לעמית נכדתי יש חלק בזה - בזכותה ובזכות שאר חיילי צה"ל אנחנו יכולים לחיות במדינה בביטחון ובשלווה, ולדעת שמקרה כמו של אוניית המעפילים 'סטרומה' לעולם לא יחזור בשנית", מסכם אריה בהתרגשות.

עוד כתבות בנושא