הוא אחד מאותם הבודדים שברגע האחרון לא הפליגו עם הצוללת אח"י דקר. אל"ם (במיל`) אברהם בן זאב נזכר בחבריו

48 שנים של געגוע: אל"ם (במיל') אברהם (זבו) בן זאב (72) נזכר בחבריו לצוות אח"י דקר שנספו במצולות הים. הוא היה אמור להצטרף לצוללת אח"י דקר בהפלגתה ארצה כסגן קצין מחלקת מכונה, אבל ברגע האחרון נאמר לו על ידי מפקד אח"י דקר, רס"ן יעקב (יענק'לה) רענן ז"ל, כי עליו לעבור לצוללת 'דולפין' ולהביאה ארצה. בנקודה זו, אל"ם (במיל') בן זאב נפרד מחבריו, ובכך - חייו ניצלו. היום חל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, בהם לוחמי הצוללת אח"י דקר. 48 שנים חלפו מאז שהצוללת אבדה וכמעט עשרים מאז שנמצאה שקועה בקרקעית הים, כ-500 קילומטרים מחופי הארץ.

פגישתו הראשונה עם רס"ן יעקב רענן ז"ל התרחשה כאשר סיים את קורס החובלים. הוא התנדב לשירות בשייטת הצוללות, שם שירת לראשונה תחת רס"ן רענן ז"ל שפיקד באותה התקופה על הצוללת אח"י רהב מדגם S. מפקד הצוללת זכה בהערצתו של החובל הצעיר, ושניהם נבחרו להביא יחד את הצוללת מאנגליה לאחר שלקחו חלק בשיפוציה. במסגרת בדיקות כשירות של הצוללת אח"י דקר, הודיע לו רס"ן רענן ז"ל כי הוא יתפקד כקצין מכונה באח"י דולפין. החובל הצעיר התנגד לכך בכל תוקף, אך נאלץ לקבל זאת כפקודה. "הערצתי את יענק'לה ולא רציתי לוותר אפילו לשלושה שבועות על שירות תחתיו", מסביר. "ביום שישי בערב הודיעו שאבד הקשר עם הדקר, והודיעו לנו כי נצטרף לכוחות החיפוש. יום למחרת כבר הודיעו בחדשות בארץ. זאת תחושה קשה - בבת אחת נעלמו לי 69 חברים. בילינו ביחד זמן רב ולכן המחשבה שלא ידוע איפה חבריי נמצאים הייתה מאוד קשה", הוא מחדד.

 

 

סיפורו המשיך כאשר השתתף בחיפושים אחר הצוללת שעמה נותק הקשר. "מספר ימים לאחר שנעלמה אח"י דקר, יצא צוות אח"י דולפין ואני איתו לכיוון ארץ ישראל", הוא משחזר. "בזמן החיפושים אחרי הדקר הייתי קצין משמרת בגשר. חלק מהלוחמים תפקדו כצופים והסתכלו במשקפות, והמחשבה שעברה לי בראש הייתה שאולי נגלה משהו. הרצון לגלות איזה סימן מהצוללת היה מאוד גדול, במיוחד בלילה. היה חשוך וגשם ירד עלינו. הגלים היו גבוהים ושטפו אותנו, ומדי פעם היה ברק, שבו לשבריר שנייה ראו עד לקו האופק. בין הברקים, התפללתי שנגלה את הדקר במים".

כאשר הגיע ארצה עם אח"י דולפין, אדם מיוחד קיבל את פניו ברציף. "כאשר חזרתי ארצה, אמי הייתה שם", נזכר. "היא הייתה בטוחה שהייתי בצוללת האבודה. שלחתי לה מכתב אך הוא התעכב. רק יומיים לפני שהגעתי, אחד מחבריי אמר לה שאני ברגע האחרון עברתי כלי שייט. הפגישה המחודשת לוותה בחיבוקים ובבכי רב", מספר.