כשהם תלויים באוויר בגובה עשרות מטרים, מטפלים מטפסי התרנים המערכות הנייווט, המכ"ם והקשר של זרוע הים

נוף מרהיב, הכשרה ייחודית ועבודה בתנאי קיצון - זוהי העבודה של מטפסי התרנים בזרוע הים, הפועלים עשרות מטרים מעל הקרקע. עם הסמכה מאתגרת וסיכון בכל טיפוס, הם עולים לטפל במערכות התקשורת והניווט של הזרוע במעלה התרנים, כאשר המערכות ממוקמות במפלסים שונים לאורך התורן. כל מערכת דורשת טיפול ייחודי כדי שהיא תוכל להמשיך לפעול באופן רציף ומוצלח, ולכן על המטפסים לבצע טיפול שגרתי פעם בחודש בכל המערכות.

"כיוון שמערכות מבצעיות רבות מותקנות בגובה אנחנו היחידים שיכולים לתת מענה לתקלות, ומדובר בהתראות קצרות משום שאסור שהמערכות יהיו מושבתות לאורך זמן", הסביר המנחה המקצועי של תחום טיפוס התרנים, רס"ל נדב לוי. "במקרה של תקלה, בין אם בשגרה ובין אם בחירום, המטפסים נקראים לבצע תיקונים לבצע תיקונים בכל שעות היום ובכל מזג אוויר. אמנם הטיפוס הוא הכשרה משנית הנלוות לתפקיד של אנשי הקבע, אך אנו עדיין רוצים שהמטפסים יהיו מקצועיים ולכן אנו משקיעים בקורסים ובהכשרות נוספות במטרה לשפר את מיומנות המטפסים".

צוותי הטיפוס פזורים לאורך חופי הארץ בבסיסים השונים, ומורכבים משלושה עד חמישה אנשים. כל צוות כולל לפחות שני מטפסים ומפקח טיפוס, כאשר כל חבר בצוות הוא איש קבע המשרת כטכנאי בכיר באחת מהמעבדות הרלוונטיות. צוות הטיפוס יורכב לרוב מטכנאי של מערכות מכ"ם, טכנאי של מערכות אופטרוניות (מערכות התצפית) וטכנאי של מערכות קשר. הרעיון הוא שכל מערכת המותקנת בגובה תקבל את הטיפול המתאים בידי טכנאי המוסמך לכך.

"יום טיפוס מתחיל בבדיקה שהאתר מתאים לטיפוס ושכל הצוות כשיר לכך. לאחר מכן מתכננים את מהלך העבודה והציוד שיש לסחוב למען המשימה", סיפר טכנאי מכ"ם ומטפס, רס"ר שניר זהבי. "אנו צריכים להיות מוכנים לכל משימה והתקלה, ומכיוון שאנו פועלים בקרבת הגבול עם רצועת עזה או עם גבול לבנון, גם צריך לדעת להתפנות בזריזות וביעילות. ההכשרה שלנו מורכבת ממבחנים עיוניים ומעשיים ובחפיפה של מטפסים מנוסים, ורק בסוף הסמכה ארוכה מקבלים את תעודת ההכשרה הרשמית. זו עבודה מאתגרת אבל מעניינת, והנוף שנשקף בקצה התורן שווה את הקושי שבטיפוס אליו".

עוד כתבות בנושא