מלחמת ההתשה התאפיינה בפעולות רבות ומורכבות בהן שלושת הזרועות שיתפו פעולה. בפעולות אלו הזרועות השיגו יתרון משמעותי ביכולות האש והגיעו להישגים מבצעיים רבים. הסיבה לפרוץ מלחמת ההתשה היא הצורך של הצבא הישראלי להשיב בפעולות תגמול כנגד הצבא המצרי, שביצע הפגזות ופשיטות לעבר החוף המזרחי של ישראל והסב לצה''ל אבידות כבדות. מטרתו העיקרית של הצבא המצרי במלחמה הייתה להפעיל לחץ על ישראל, על מנת שזו תיסוג מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, או לפחות תיסוג מקו התעלה כך שיתאפשר שיט באזור. מטרתו של הצבא הישראלי הייתה לסכל כוונה זו, להמשיך את ההחזקה בגבולות שנקבעו ולהבהיר בכך לצבא המצרי ולמנהיגיו כי פעולות כוחניות לא יניבו תוצאות.

כחלק מהפשיטות שבוצעו על ידי יחידות זרוע הים נבחרו מספר יעדים בחופו המערבי של מפרץ סואץ. על ידי כך, הצבא הישראלי העביר את הלחימה האינטנסיבית לשטח האויב. כחלק מהפעולות העיקריות שבוצעו ניתן לקחת כדוגמה את מבצע 'בולמוס 5', שיצא לפועל ב-21 ביוני 1969 ובו פשטו 25 מלוחמי שייטת 13 על ראס עדבייה. לוחמי הקומנדו הרסו תחנות מכ''ם (מגלה כיוון ומרחק), פוצצו עמדות ומבנים ופגעו ביכולות האויב. כחלק ממבצע זה נהרגו 32 חיילים מצריים.

למחרת היום, ב-22 ביוני, צוללים מיחידת 707 (לימים ילת"ם; היחידה למשימות תת מימיות) פשטו בשיתוף פעולה עם כוח מחטיבת גולני לתעלת הע'ור (המוביל הירדני) בצפון עמק הירדן ופוצצו אותה, זאת במטרה להרתיע את ירדן ממתן סיוע לפעילות חבלנית נגד ישראל. מטרה נוספת בפיצוץ התעלה הייתה ללחוץ על ירדן לסלק את המחבלים מאזורה. פיצוץ תעלת הע'ור אכן השיג את שתי המטרות וירדן התחייבה להילחם בארגונים הפלסטיניים שקנו אחיזה בשטח הממלכה.

במלחמה זו באה לידי ביטוי הפקת הלקחים שזרוע הים ביצעה עם סיום מלחמת ששת הימים, שהתרחשה כשנתיים לפני כן. מוכנותה המבצעית של הזרוע הייתה גבוהה והכלים התאימו לתנאי הלחימה. בנוסף לכך, כוחות זרוע הים השתתפו והובילו פעולות רבות ומוצלחות בעומק האויב, תוך שימוש באופני לוחמה שונים, כמו לוחמה ימית קלאסית, פשיטות משולבות והנחתת כוחות רגליים ומשוריינים.

כשלוש שנים לאחר סיום מלחמת ההתשה פרצה מלחמת יום הכיפורים.