מבצע 'מתח גבוה'

מבצע מתח גבוה היה פשיטה שבוצעה על ידי שייטת 13 ב-17 באפריל 1980, בו השמידו כוחות השייטת בסיס בדרום לבנון, ממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל.
בשעת לילה מאוחרת לאחר צלילה ארוכה לחוף מלב ים, נעו לוחמי השייטת ליעד בתנועה חרישית וזחילה. הלוחמים נערכו בסמוך לבסיס המחבלים שבו מבנה בן שתי קומות, בונקר ואוהל. הלוחמים פתחו במכת אש חזקה על היעדים. לאחר מכן הסתערו על המבנים וחיסלו את המחבלים השוהים בהם בקרבות פנים אל פנים. משתמה הלחימה על היעדים השליכו עליהם הלוחמים מטעני נפץ והרסו אותם. בשל פיצוץ מטעני הנפץ שהשליכו הפושטים על בניין מפקדת המחבלים, נפצע דורון מפקד אחד הכוחות, וסגנו בכוח מפקד הצוות יואב גלנט, תפס את הפיקוד על כוח החוד, והשלים את המשימה.

המבצע לווה בהפגזה מהים הן של יעד הסחה, והן של היעד עצמו לאחר נסיגת הכוחות הפושטים. למחבלים היו כעשרים הרוגים. בין המחבלים ההרוגים היו גם שלושת המחבלים שיועדו לבצע את הפיגוע המתוכנן.
מבצע זה סימן עבור הלוחמים את "הקאמבק" של השייטת, וזאת בעקבות סדרת פעולות לא מוצלחות שהיו אמורות להתבצע בנמלי סוריה ובפורט סעיד ואלכסנדריה ובעוד יחידות מובחרות אחרות ידעו הצלחות באותה תקופה.

מבצע 'הולנדי מעופף'

ב-24 בספטמבר 1981 עלתה אח"י געש (דגם סער 3) על חוף סעודיה כתוצאה מתקלת אנוש. הספינה הייתה בדרכה מחיפה לזירת ים סוף, שם הייתה אמורה לקבל טיפול במספנת אילת. מספר שעות בודדות לפני סיום ההפלגה התרחשה תקלה בגנרטור הספינה שתוקנה באופן אוטומטי. על אף זאת, הועברה בקשה להקטין עומסים כדי להקל את העומס המופעל על הגנרטורים. מספר מכשירים כבו ובהם גם מקור האספקה לשידורי המכ"ם (מגלה כיוון ומרחק). עתה שידר מצפן הג'ירו (מכשיר מדידת יציבות) את הכיוון האחרון לפני שפסקה זרימת החשמל. קציני המשמרת לא היו ערניים למשמעויות הנגזרות מכך והספינה סטתה מנתיבה ועלתה על החוף הסעודי.
מיד עם היוודע הדבר הועברה בקשה לנציג הצי האמריקאי בשגרירות ארצות הברית בתל אביב לעדכן את הסעודים בתקרית ולבקש את רשותם לבצע פינוי במהירות וללא הפרעות. הם נענו לכך אך דרשו שהתקרית לא תפורסם ותישמר בשקט. אח"י חנית (דגם סער 3) ושני דבורים אבטחו את האזור ובכך מנעו מסירות משמר סעודיות להתקרב. בשל נקודות המשמר והתצפית שנבנו על ידי הסעודים לאורך החוף, כוח צנחנים ומסוקי קרב שהו בכוננות באזור מרחב שלמה (שארם א-שייח').
כוחות החילוץ כללו נט"קים (נחתות טנקים), דחפורים וגוררות. אנשי צוות אח"י געש פעלו לאיטום סדקים ולשאיבת מים מהספינה. מסוקי יסעור ואח"י חנית שימשו להעברת אישים ולפינוי חלקים כמו ציוד אלקטרוני או טילים שהכבידו על הספינה. בתום יומיים של עבודה אינטנסיבית הספינה חזרה אל הים ונגררה אל אילת, שם עברה סדרת תיקונים שארכו כשנה.
אח"י געש חזרה לשירות מבצעי בתחילת 1983. ב-1985 יצאה משירות, זאת לאחר 16 שנים של פעילות.

מבצע 'הגדרה עצמית', העלאת יהודי אתיופיה

מבצע 'הגדרה עצמית' הוא מבצע שהתרחש בין השמונה ל-15 בנובמבר 1981 ובו הועלו 164 מיהודי אתיופיה באמצעות שיתוף פעולה בין שייטת 3, שייטת 13 והמוסד. במטרה להגביר את קצב העברת העולים, שאמד על 25 עולים בשבוע, הוחלט לחפש פתרון אלטרנטיבי – הבאת עולים בתווך הימי. ראשית היה צריך לברר האם זרוע הים יכולה לבצע את המשימה בהצלחה ולאחר מיפוי חופים והכרת השטח, מח"י דאז, אלוף (במיל') זאב אלמוג, אישר וקיבל את המשימה לידי הזרוע, שהחלה את עבודת המטה בינה לבין המוסד. הוחלט כי ההעלאה תתבצע מפורט סודאן בשל ניתוק היחסים בין ישראל לבין אתיופיה. לשם כך, העולים שביקשו להגיע לישראל נאלצו לעבור מסע רגלי ארוך ומפרך מאתיופיה לפורט סודאן.
התקבלה החלטה לבצע מבצע מקדים ('מרום הרים') של זרוע הים לשם איסוף מודיעין והכרת הזירה בפורט סודאן. הספינות שהשתתפו במבצע זה הן אח"י רשף ואח"י כידון מדגם סער 4. על אף שעלו מספר בעיות בנתיבי השיט, התגבשה תוכנית פעולה סופית. הוחלט כי על החוף בין שארם לפורט סודאן יקימו לוחמי שייטת 13 בשיתוף המוסד מחנה פליטים במסווה כפר נופש. במסגרת כפר הנופש יופעלו חוגים ימיים שיטמיעו את תנועת כלי השיט של השייטת בנוף היום יומי באזור. לאחר הטמעה זו יחל מבצע ההעלאה תוך שמירה על חשאיות מוחלטת.
אל מבצע זה, הנקרא 'הגדרה עצמית', יצאה אח"י בת גלים. הושם דגש על חשאיות המבצע כדי לאפשר מבצעים עתידיים באותה מתכונת; שם האונייה וסימני זיהויה נמחקו, התחמושת שנלקחה לא הייתה מסומנת והלוחמים הונחו לשמור על ניקיון האזור כדי לא ליצור תשומת לב. על אף שטרם המבצע נקבע כי לוחמי שייטת 13 לא יגיעו לחופי סודן מחשש שילכדו, החליט מפקד הכוח של שייטת 13, רס"ן דודו שיק, להגיע לחוף למרות ההנחיות כדי לא לסכן את חיי העולים. החלטה זו זכתה לגיבוי מלא של מפקד זרוע הים דאז בתום המבצע.
ב-18 בנובמבר שבה אח"י בת גלים לשארם א-שייח'. 164 העולים הועברו באוטובוסים לבח"א 29 (שדה אופיר), הוטסו ללוד והועברו למרכזי קליטה בהצלחה. מבצע 'הגדרה עצמית' היה הראשון מבין תשע מבצעים ימיים בהם הועלו יהודי אתיופיה. ככל שנוספו עוד ועוד מבצעים מעגל שותפי הסוד התרחב והיה חשש גדול לדליפת מידע שתחשוף את פעילות הזרוע. על כן הוחלט להפסיק את המבצעים בתווך הימי ולהעלות את יהודי אתיופיה שנותרו באמצעות מטוסי הקרנף של חיל האוויר הישראלי.
מעורבותה של זרוע הים בהעלאת יהודי אתיופיה נשמרה בסוד עד שבשנת 1994 הותרו לפרסום פרטי המבצעים. במבצעים הללו, שהתפרסו על תקופה של כשלוש שנים, הגיעו לארץ ישראל 972 עולים באמצעות הנתיב הימי.

מבצע 'נקודת זינוק'

בחודש אוגוסט 1984 התרחש מבצע 'נקודת זינוק' בו הותקף בסיס ימי של ארגון מחבלים בנהאר אל-בארד שבלבנון בשיתוף פעולה עם חיל האוויר. הבסיס, שהיווה גם מחנה פליטים, שימש את המחבלים כבסיס יציאה לפיגועי טרור בישראל. בחיל האוויר הוחלט כי בהתאם לאיומים הקיימים מסוקי הקרב הם אלו שיבצעו את ההתקפה, אך מרחק המטרה מהגבול עם ישראל היה 170 קילומטרים ולא היה ביכולת המסוקים להגיע למטרה בטיסה ישירה. הפתרון שהיה לכך הוא שיתוף פעולה יוצא דופן עם שייטת 3; במבצע זה המריאו מסוקי חיל האוויר מספינת הטילים אח"י גאולה מדגם חוחית (סער 4.5), ביצעו תקיפה ושבו לנחות על הספינה, דבר שלא היה תקדים לו.

ספינות הסער מדגם חוחית של זרוע הים נכנסו לשירות בתחילת שנות ה-80 והיו לספינות הישראליות הראשונות שהותאמו להפעלת מסוקים. תחילה, בוצעו ניסויי נחיתה על ספינות הטילים עם מסוקי סייפן, אך לאחר זמן מה החלו גם מסוקי הדיפנדר לבצע אימונים דומים. כך, גובשה במהרה תפיסת הפעלה מבצעית.

מבצע 'נקודת זינוק' נודע לא רק בשיתוף הפעולה של שתי הזרועות, אלא גם במרחקו- זוהי התקיפה הרחוקה ביותר שביצעו מסוקי חיל האוויר אי פעם. שיא זה לא נשבר עד היום, אלא רק שוחזר כאשר מסוקי אפאצ'י תקפו מטרות באזור כעשור לאחר מכן. לנוכח הצלחת המבצע, התבצע בעשרה ביולי 1985 מבצע נוסף כדוגמת זה- מבצע 'ערבי נחל-4', בו השתתפו ספינות הטילים אח"י גאולה ואח"י עלייה.

 

 

מבצע 'דרך נץ' השמדת ספינת 'מון לייט'

בארבעה באפריל 1985 יצא לדרך מבצע 'דרך הנץ' במסגרתו הושמדה ספינת 'מון לייט' במבצע מורכב בו הששתפו ספינות טילים של זרוע הים ולוחמי שייטת 13. הרקע לביצוע המבצע הוא במידע המודיעיני שנאסף והצביע על כוונת אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) לבצע פיגוע רחב בישראל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. הפיגוע תוכנן על ידי אבו ג'יהאד ובמסגרתו מחבלים היו אמורים להפליג מאלג'יריה לישראל כנוסעים סמויים במכולה שעל סיפון ספינת משא. תוכנן כי המחבלים ירדו מהספינה במרחק של כ-60 מייל מחופי תל אביב על גבי שלוש סירות גומי כשהם מצוידים ברובים, מטולי אר פי ג'י וחומר נפץ. לאחר נחיתתם בחוף בת ים תוכנן כי המחבלים יטביעו או יקברו את סירות הגומי, ישתלטו על אוטובוס מלא בנוסעים ויחדרו עם האוטובוס לבסיס הקריה. שם היו אמורים המחבלים לתפוס קצינים בכירים כבני ערובה, בנוסף לנוסעי האוטובוס, ולדרוש את שחרורם של כ-150 אסירים ערביים הכלואים בישראל. מידה והמבצע ישתבש המחבלים תכננו לבצע מסע הרג המוני. לצורך ביצוע המבצע רכש ארגון הטרור אש"ף שתי ספינות משא בינוניות בשם 'מון לייט' ו'אטווירוס'. אלו עגנו בעיר ענאבה שבמזרח אלג'יריה סמוך לגבול תוניסיה, במרחק של כ-2,900 קילומטרים מחופי ישראל.

לאחר דיון במטה הכללי, החליט הרמטכ"ל דאז, רא"ל משה לוי ז"ל, לקבל את המלצת מפקד זרוע הים, אלוף אברהם בן שושן, לטבע את הספינות באמצעות פשיטה של כוח הקומנדו הימי. מפקד שייטת ספינות הטילים, אל"ם שמעון מאיר, נקבע כמפקד המבצע, ועל כוח שייטת 13 פיקד מפקד שייטת 13, אל"ם ידידיה יערי. זרוע הים התארגנה למבצע בהתרעה קצרה של 24 שעות. כוח של שייטת 13 מובל ע"ג סטי"לים הצליח להגיע לנמל אנבה שבאלג'יר, שם התכוננה לפיגוע, ולהטביע את ה'מון לייט'.

הכוח כלל ארבע ספינות טילים ועל סיפון שתיים מהן כוח של שייטת 13. לאחר הפלגה ארוכה בת כשבועיים בים סוער הגיעו הספינות הישראליות לקרבת נמל ענאבה.
בליל ה-14 באפריל 1985 חדר כוח השייטת לנמל בצלילה חשאית, זיהה את הספינה 'מון לייט', הטמין מטען חבלה ימי לדופנה ונסוג חזרה לספינת הטילים של זרוע הים שהמתינה בקרבה. עקב קשיים רבים במזג האוויר כוח השייטת עלה חזרה לספינות עם אור ראשון. מספר דקות לאחר מכן, התפוצץ מטען החבלה בהצלחה והספינה 'מון לייט' טבעה.

מאחר ולא נמצאה הספינה 'אטווירוס' בנמל ענאבה, חוזק הביטחון השוטף ונערכו להגעתה. היא הוטבעה ב-20 באפריל אל מול חופי הארץ ופיגוע הטרור סוכל בהצלחה.

מבצע 'דרך נץ' השמדת הבספינה 'אטווירוס'

כחלק ממבצע 'דרך הנץ' טובעה ב-20 באפריל ספינת המחבלים 'אטווירוס' שהייתה בדרכה לבצע פיגוע טרור רחב בישראל.
המבצע התרחש בעקבות מידע מודיעיני שנאסף והצביע על כוונת אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) לבצע פיגוע רחב בישראל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. הפיגוע תוכנן על ידי אבו ג'יהאד ובמסגרתו מחבלים היו אמורים להפליג מאלג'יריה לישראל כנוסעים סמויים במכולה שעל סיפון ספינת משא. תוכנן כי המחבלים ירדו מהספינה במרחק של כ-60 מייל מחופי תל אביב על גבי שלוש סירות גומי כשהם מצוידים ברובים, מטולי אר פי ג'י וחומר נפץ. לאחר נחיתתם בחוף בת ים תוכנן כי המחבלים יטביעו או יקברו את סירות הגומי, ישתלטו על אוטובוס מלא בנוסעים ויחדרו עם האוטובוס לבסיס הקריה. שם היו אמורים המחבלים לתפוס קצינים בכירים כבני ערובה, בנוסף לנוסעי האוטובוס, ולדרוש את שחרורם של כ-150 אסירים ערביים הכלואים בישראל. מידה והמבצע ישתבש המחבלים תכננו לבצע מסע הרג המוני. לצורך ביצוע המבצע רכש ארגון הטרור אש"ף שתי ספינות משא בינוניות בשם 'מון לייט' ו'אטווירוס'. אלו עגנו בעיר ענאבה שבמזרח אלג'יריה סמוך לגבול תוניסיה, במרחק של כ-2,900 קילומטרים מחופי ישראל.

את ספינת 'מון לייט' השמידו בהצלחה בנמל ענאבה, אך ה'אטווירוס' לא הייתה בנמל ועוררה את החשש כי היא כבר בדרכה לישראל, דבר שהתברר כנכון. כדי לתת מענה למצב, הוגברו סיורי הבט"ש לאורך חופי ישראל.
ב-20 באפריל בשעה 22:00 זיהתה ספינת הטילים אח"י מולדת בפיקודו של סא"ל דני הלוי קבוצה גדולה של 25 אוניות מפליגות צפונה מאזור פורט סעיד. בשעה 23:15 החליט להתמקד במטרה שנעה לכיוון צפון מזרח. חלק משם הספינה זוהה באור זרקור והספינה החלה לסוב חזרה לכיוון המים הטריטוריאליים המצריים. אח"י מולדת המשיכה לעקוב אחריה ובשעה 23:37 זוהתה הספינה בוודאות לפי פרטיה החיצוניים. קריאות להזדהות ולעצירה הועברו אליה בערוץ הקשר הבינלאומי אך הקריאות לא נענו. בשעה 00:09 בוצע ירי אזהרה לעבר הספינה, כעשרים דקות לאחר מכן בוצע ירי לעבר חרטומה וכעשרים דקות נוספות לאחר מכן בוצע ירי לעבר גשר הספינה. בשלב זה כבה האור בגשר הספינה ונורתה ממנה רקטת אר פי ג'י לעבר הסטי"ל הישראלי. בתגובה פתח הסטי"ל באש תותח על הספינה שהביא להתפוצצות התחמושת שעליה ולטביעתה המידית. היירוט היה 37 מייל צפונית מזרחית לפורט סעיד.

מתוך 28 מחבלים שהיו על הספינה, שמונה ניצלו. אלו נאספו אל הספינות ומיד החלו לחקור אותם. התברר כי פיגוע הטרור תוכנן להתחיל כשעתיים בלבד לאחר שנתפסה האונייה. כך, סוכל בהצלחה פיגוע הטרור.

מבצע 'הצגת תכלית', חיסול אבו ג'יאהד

ב-16 באפריל 1988, במסגרת מבצע רחב היקף בו השתתפו זרוע הים, האוויר ואגף המודיעין, נהרג פעיל הטרור וממקימי הארגון לשחרור הפלסטין (אש"ף) ח'ליל אל וזיר, המוכר גם כאבו ג'יאהד.  אבו ג'יאהד פיקד על הכוחות הצבאיים של הארגון ולחובתו נזקפו פיגועים רבים כמו הפיגוע במלון "סבוי" בתל אביב בשנת 1975, פיגוע התופת בכיכר ציון בו הוסתר מטען בדפנות מקרר שהתרחש גם בשנת 1975 וכן הפיגוע בכביש החוף (הנקרא גם "אוטובוס הדמים") שהתרחש בשנת 1978 ובו נרצחו 35 אזרחים ונפצעו 71 נוספים. בשנת 1985 תכנן אבו ג'יאהד לבצע פיגוע טרור רחב היקף בבסיס הקריה, אך זה סוכל על ידי כוחות זרוע הים.

בסוף שנת 1978, המטכ"ל החליט להיערך לחיסולו ומשימה זו הוטלה על לוחמי סיירת מטכ"ל. המבצע תוכנן להיבצע בתוניס, שכן זה היה מקום מגוריו של אל וזיר לאחר שגלה מלבנון כמו פעילי טרור רבים. לאחר שבצה"ל חיפשו דרכים להביא את הלוחמים אל היעד, הוחלט לשלב את זרוע הים במשימה. באפשרות הזרוע היה להוביל את הכוחות בנתיב הימי, להנחיתם, לשלוט במבצע בשעת השין ולבסוף גם לחלצם.
אנשי זרוע הים הבינו עד מהרה כי מדובר במבצע מורכב מפאת המרחק מהארץ וכמות הכוחות שהייתה מעורבת במבצע החיסול, ביניהם מטוסי חיל האוויר שהיו מעל שמי תוניס לשם משימות שונות. כל אלו הצריכו תכנון קפדני והערכות מפורטות. הוחלט כי משימת ההגעה לתוניס תוטל על כוחות שייטת 3 ושייטת 7, כאשר אחת מספינות הטילים תשמש כחפ"ק (חדר פיקוד קדמי), ספינה אחרת תשמש כחדר ניתוח במידת הצורך ושתי ספינות נוספות ישמשו כאבטחה נגד אויב ימי. לוחמי שייטת 13 היו אחראיים למשימת ההורדה לחוף של לוחמי הסיירת ואיסופם עם סיום הפעולה. בנוסף לכך, כוח הקומנדו היה בכוננות חילוץ למקרה והפעולה תסתבך.