מבצע רודוס, מלחמת ההתשה

ב-22 בינואר 1970, במסגרת מבצע הפשיטה "רודוס" על האי שדואן שבים סוף נחתת הטנקים, אח"י בת שבע, פינתה ציוד ואמצעי לחימה מצריים. מטרת המבצע, בו השתתפו כוחות צנחנים וחיל האוויר, הייתה לקיחת שבויים מצריים כקלפי מיקוח והמשך התשת הצבא המצרי. כוח צנחנים השתלט על האי וחיל האוויר טיבע 2 טרפדות מסוג P-183 שניסו להזעיק תגבורת מצרית לאי.
לחיל המצב המצרי באי היו 30 הרוגים ו-62 שבויים ולצה"ל היו שלושה הרוגים ושבעה פצועים.

יומיים לאחר סיום הפשיטה, ב-24 בינואר, התרחש באילת אסון משאית התחמושת. באסון זה המשאית שנשאה את המוקשים שפונו מהאי שדואן במבצע, נתקעה כשירדה מדלת הנחתת אח"י בת שבע. חיילים מיחידות שונות, אנשי צוות הנחתת ופועלי המספנה נקראו לחלץ את המשאית, אך תוך כדי דחיפתה אירע פיצוץ שגרם למותם של 24 חיילים ואזרחים עובדי צה"ל ולפציעתם של רבים.

 מבצע 'תרנגול', מלחמת ההתשה

ב-13 במאי 1970, במסגרת מלחמת ההתשה, כוח של שייטת 13 פשט על נקודת משמר מצרית. הפשיטה נערכה כ-25 קילומטרים צפונית לראס ע'ריב שבמפרץ סואץ, מצרים. במסגרת המבצע נהרג לכוחות האויב חייל ונפצע אחד נוסף. לכוחות שייטת 13 היה פצוע קל.

מבצע 'ויקטוריה', מלחמת ההתשה

ב-11 ביוני 1970 פשטו לוחמי סיירת שקד בשיתוף פעולה עם לוחמי יחידת 707 (לימים ילת"ם) על עמדות קו קדמיות שאויש על ידי כוחות קומנדו מצריים. פשיטה זו היא למעשה פעולת תגמול של צה"ל כנגד הצבא המצרי על פעילותו ב-30 במאי, בה נהרגו 14 ונפצעו שישה לוחמים מיחידת הצנחנים. בביצוע הפעולה, נדרשו לוחמי יחידה 707 להקים ראש גשר בגדה המערבית של תעלת סואץ ולאחר מכן לסייע ללוחמי הסיירת לצלוח אותה תוך טיהור בונקרים ועמדות של המצרים שהתפרשו לשטח שאורכו כשלושה קילומטרים. במבצע זה נהרגו לכוחות המצרים כ-30 לוחמים, ולכוחות צה"ל היו ארבעה הרוגים ו-12 פצועים.

כחודשיים לאחר המבצע נכנס לתוקפו הסכם הפסקת אש שסיים את מלחמת ההתשה. בעקבות הצלחת המבצע, ושיטת צליחת התעלה באמצעות סירות סער, הוכשרה בקרבת התעלה ה"חצר", בסיס היערכות והכנות לכוחות צה"ל שיצלחו את התעלה במלחמת יום הכיפורים. יחידה 707 הפכה במבצע זה ליחידה לוחמת ושמה השתנה מיחידת צוללים הגנתית ליחידה לחבלה ימית.

 

 

מבצע 'ברדס 20'

מבצע "ברדס 20" הוא פעולת פשיטה שנערכה על ידי לוחמי שייטת 13, שייטים מיחידה 707 (לימים ילת"ם) וכוחות צנחנים בלילה שבין ה-14 ל-15 בינואר 1971 על בסיסי אימונים של מחבלים המשויכים לארגון פת"ח בלבנון.
הרקע לביצוע המבצע היה בתחילת שנת 1971, במהלכה נתפסו חמישה מחבלים שיצאו בסירת גומי מלבנון והצליחו להגיע לחוף אכזיב. מחקירתם התברר שהפעילות הימית של הארגון מתרכזת באזור העיירה 'סרפנד', הממוקמת 12 ק"מ מדרום לצידון, וכי במקום נמצאים 24 מחבלים המיועדים לעבור קורס צלילה וחבלה ימית. בנוסף, התברר כי מפקד הגזרה, המכונה 'אבו יוסוף', מתגורר בקרבת האזור.
כוחות הפשיטה הימיים הגיעו באמצעות ספינות טילים וסירות גומי בעוד כוח הצנחנים הגיע באמצעות מסוקים מטייסת "דורסי הלילה", כך שאת פעולת הפשיטה עצמה ביצעו הן מהתווך הימי והן דרך התווך האווירי בו זמנית.

המבצע נחל הצלחה כבירה: לכוחות האויב נהרגו כשמונה מחבלים וכשבעה נוספים נפצעו, בעוד לכוחות צה"ל נפצעו חמישה לוחמים. הצלחה נוספת שהמבצע נחל הוא שיבוש פעילותם של המחבלים בתווך הימי. המבצע היה ביצוע משולב ראשון של זרועות הים-אוויר-יבשה בהיקף רחב ובעומק האויב. הצלחת המבצע הפיחה גאווה וביטחון בצבא כבסיס למבצעים בעתיד.

 

מבצע 'ברדס 54-55'

ב-20 בפברואר 1973 בוצע מבצע 'ברדס 54-55' בו פשטו כוחות צנחנים וקומנדו ימי על מטרות של ארגון הטרור פת"ח (התנועה לשחרור פלסטין). הכוחות הלוחמים הגיעו לקרבת היעד באמצעות ספינות טילים בפיקוד מפקד שייטת ספינות הטילים דאז, אל"ם שבתאי לוי. עם רדת החשיכה החלו הלוחמים בשלב ההחפה ושטו לחוף על גבי סירות גומי. הכוח תקף שני יעדים שונים במבצע יעד 'גאולה' ויעד 'אהובה', ולכן נחת בשני חופים.כאשר היו הסירות במרחק של כשמונה מאות מטרים מן החוף קפצו למים מספר לוחמים מהקומנדו הימי ושחו לעבר החוף במטרה לבצע סיור ואבטחה מקדימה לנחיתה. לאחר שלוחמי הקומנדו דיווחו כי החוף מתאים לנחיתה, שאר הכוחות הלוחמים הגיעו בעקבותיהם. בשעה 22:05 החלה הכוחות בתנועה לעבר היעדים שהיו מרוחקים כשישה ק"מ מן החוף.

סמוך לחצות החלה ההתקפה. היעדים היו בקרבת הנמל הסורי טרטוס, ולכן לאבטחת הפעולה כנגד התערבות סורית הוקצה כוח נוסף של זוג ספינות טילים בפיקוד מפל"ג 32 דאז, סא"ל מיכאל ברקאי ז"ל. כוח זה נמצא באזור ופעל בשליטת מפקדת זרוע הים.
בכוח שפשט על יעדי "גאולה" היו שישה לוחמים מן הקומנדו הימי בפיקודו של סגן מפקד השייטת דאז, רס"ן גדי שפי. משימת הכוח הייתה השמדת המשרד הראשי של הפת"ח, מחנה מחבלים ומפקדת הפת"ח, מחסן תחמושת, בסיס אימונים ובית סוהר.
גם בכוח שפשט על יעדי "אהובה" היו שישה לוחמים של הקומנדו ומשימת הכוח הייתה להשמיד את משרד "החזית העממית", משרד ארגון "המאבק המזוין", מחנות אימונים ובסיס ימי של הפת"ח. מבצע "ברדס 54-55" הסתיים בהצלחה כבירה. כ-45 מחבלים נהרגו, כ-60 מחבלים נוספים נפצעו ונתפס שבוי אחד. לכוחות הקומנדו והצנחנים היו תשעה פצועים ובהם מפקד כוח הקומנדו ביעד "גאולה 2", רס"ן אילן אגוזי, שנפצע מרימון שהושלך אליו ולחבריו וניסה להרחיקו. כתוצאה מפעילותו זכה לעיטור העוז במבצע זה.

המבצע היה ביצוע משולב של כוחות ים-אוויר-יבשה בהיקף רחב והוכיחה את עליונות צה"ל אל מול ארגוני הטרור השונים.

 

מבצע 'אביב נעורים'

 בתשעה באפריל 1973 בוצע מבצע 'אביב נעורים', במהלכו פשטו כוחות צנחנים, סיירת מטכ"ל והקומנדו הימי על מטרות של ארגון הטרור פת"ח (התנועה לשחרור פלסטין) בעומק לבנון. המבצע נערך בתגובה לגל התקפות טרור שביצעו ארגונים פלסטיניים,
המבצע חולק לחמישה יעדים: "אביבה", "גילה", "צילה", "ורדה" ו"יהודית".
יעד ורדה הותקף על ידי כוחות הקומנדו, ובו היו שני מבנים בשכונת "אל-אוזעי", סמוך לנמל התעופה הבינלאומי ביירות. מבנה אחד היה בית מלאכה לייצור רקטות RPG ומוקשים ימיים בעבור הפת"ח, והשני שימש כמטה רצועת עזה. הכוח הובל על ידי מפקד היחידה דאז, סא"ל שאול זיו ז"ל.
במבצע נהרגו שלושה מבכירי פת"ח, כ-100 אנשי פת"ח, שני אנשי ביטחון לבנוניים, ואזרחית איטלקייה אחת. בניין "החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין" הושמד ועשרות מחבלים נקברו תחת ההריסות. בנוסף לכך פוצצו משרדים, בתי-מלאכה לייצור ותיקון מוקשים, רקטות, תחמושת ונשק. לכוח הישראלי היו שני הרוגים ופצוע אחד.
סא"ל (במיל') אלי מריק, שהיה בדרגת סרן ופיקד על צוות לוחמים בשייטת 13, שיחזר: "התקופה שקדמה למבצע הייתה מאוד מתוחה". הוא הוסיף, " ארגון הפת"ח היה אחראי לשורה של מתקפות טרור נגד יעדים יהודים בעולם כשהשיא היה טבח הספורטאים במינכן. זה הוביל לשינוי תפיסתי, הבינו שצריך לתקוף טרוריסטים באופן יזום ולא רק כתגובה לפעולת טרור".
לאחר הפעולה זרוע הים וכוחותיה שולבו יותר ויותר בתכניות ובמבצעים.

תקיפת שארם א'-שייח, מלחמת יום הכיפורים

בשישה באוקטובר 1973, בצהרי היום הראשון בו פרצה המלחמה, הותקף בסיס זרוע הים בשארם א-שייח' על ידי מטוסים מצריים. 28 מטוסי מיג-17 ומיג-21 של חיל האוויר המצרי תקפו מטרות במרחב שלמה (אזור דרום חצי-האי סיני).
טיל מדגם 'קלט' שנורה מאחד מטוסי המיג על תחנת המכ"ם פגע והסב נזקים למערך הגילוי והקשר בבסיס.
כלי השייט במעגן הגיבו באש נ"מ (נגד מטוסים) והפילו ככל הנראה את אחד המטוסים התוקפים. שני מטוסי פנטום של חיל האוויר הישראלי הגיבו לתקיפה והפילו שישה מטוסים נוספים.
באותו לילה שיגרו ספינות טילים מצריות טילים מדגם 'סטיקס' לכיוון דרום סיני.

 

 

קרב 'פורט סעיד', מלחמת יום הכיפרים

בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר 1973 יצאו כלי זרוע הים הישראלית לפעולת מנע כנגד חיל הים המצרי אל מול חוץ פורט סעיד.
מוקדם יותר באותו היום העריך המודיעין כי עלולה להתבצע נחיתה מצרית בחוף סיני. כוח ישראלי שמנה שש ספינות הטילים נערך מצפון לחוף סיני כדי למנוע הנחתת כוחות מצריים בגזרה זו. הספינות שהשתתפו בקרב הן: אח"י קשת, אח"י אילת, אח"י סופה, אח"י חרב, אח"י סער ואח"י משגב.
בשעה 20:30 ספינות זרוע הים קלטו בשידורי המכ"ם את הסטי"לים המצריים. מפקד הכוח, סא"ל אלי רהב, ביקש סיוע אווירי לתקיפתם, אך לא ניתן היה להקצות לכך מטוסים באותה שעה. בהוראת מפקדת זרוע הים נשלחו זוג הספינות סופה וחרב בפיקוד המפל"ג, סא"ל גדעון רז, למארב בקרבת תחנת החוף על פי תוכנית שתורגלה על ידם בעבר. מאחר שידעו מראש כי בספינות האוסה מותקן גלאי אותות מכ"ם ביצעו הסטי"לים הישראליים את המארב מבלי להפעיל את המכ"ם ובדממת אלחוט. לצורך גילוי ספינות האויב ותמונת המצב הסתמך המארב על מכ"ם תחנת החוף.
בשעה 22:45 שוב נקלטו אותות המכ"ם של הסטי"לים המצריים. מיקום הסטי"לים המצריים חושב בתנועה מזרחה ומפקד הכוח חזר וביקש סיוע אווירי. התמונה שהצטיירה במפקדה על שני כוחות מצריים - טרפדת מפורט סעיד להפגזת החוף וספינות אוסה מאלכסנדריה ללחימת טילים.
על אף ההצלחות בקרב לטקיה לא רצה מפקד זרוע הים, האלוף בנימין (ביני) תלם ז"ל, להסתמך על מערכות ההגנה נגד טילים בלבד. לכן הורה לסא"ל אלי רהב להתרחק מזרחהעם אח"י קשת ואח"י אילת ולהיכנס לתקיפה רק כאשר יגיע סיוע אווירי. בשנה 00:30 ספינה מצרית ירתה לעבר מוצב דפנה, אך לא הסבה למוצב נזק. ספינות הטילים הישראליות החלו ברדיפה אחר הספינות המצריות. לסיוע הוקצה מטוס פנטום. בקשר שקיים טייס הפנטום, מפקד טייסת העטלף דאז, אליעזר פריגת, עם מפקד אח"י חרב בזמנו, סרן שמואל פרס, זה האחרון כיוון אותו לפי נוהלי אויר-ים שנלמדו בשייטת ספינות הטילים. מפקד הטייסת הטיל פצצה אך זו החטיאה. על אף זאת, האוסות המצריות שניסו לחמוק ולהימלט מהפצצה לא הצליחו להיערך לירי טילים לעבר הספינות הישראליות.
חיל האוויר הזניק שלושה מטוסי סקייהוק לעזרת מטוס הפנטום אך גם פצצות שאלו הטילו לא פגעו. בשעה 01:05 לפנות בוקר הגיע שוב מטוס הפנטום. בהפצצה השלישית לא ראה יותר מטרה וחזר. בדיעבד התברר כי פגע בה פגיעה ישירה וזו טבעה.
הכוחות הישראליים שבו לביתם בשלום ולא נגרם נזק כלל לספינות הטילים. במהלך הקרב שוגרו 11 טילי גבריאל משתי ספינות, אך לא פגעו במטרתם עקב תקלות במערכת.
יומיים לאחר מכן, נתפסו על ידי צה"ל בחוף "רומני" מספר שבויים שניצלו. אחד מהם היה קצין שהפעיל ציוד מודיעין אלקטרוני בספינה המצרית שטבעה.שאר אנשי הצוות של האוסה המצרית, כ-20 במספר, ככל הנראה נהרגו.
הקרב הינו הקרב הימי הראשון בין זרוע הים הישראלית לחיל הים המצרי במלחמת יום הכיפורים.

קרב לטקיה, מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר 1973 נערך קרב לטקיה בין זרוע הים הישראלית לבין חיל הים הסורי. קרב זה הוא קרב טילי הים-ים הראשון שנערך בעולם והוא הסתיים בניצחון ישראלי מכריע. הקרב החל מספר שעות לאחר שפרצה המלחמה. שלושה סטי"לים יצאו מנמל חיפה ונעו במהירות לצפון במטרה להצטרף לשני סטי"לים שהיו כבר במשימה באזור. יחדיו, הספינות; אח"י מזנק, אח"י געש, אח"י רשף, אח"י חנית ואח"י מבטח, המשיכו בתנועה לעבר החוף הסורי.
תוך כדי תנועה, זיהה הכוח טרפדת סורית שעשתה דרכה חזרה מסיור קדמי. הספינות אח"י מזנק" ואח"י רשף שיגרו טילים מתותחי 76 מ"מ ממרחק של כעשרה קילומטרים ועצרו אותה. אח"י חנית נשארה להטביעה ושאר הסטי"לים המשיכו בתנועה לעבר החוף הסורי. מפקד הטרפדת הסורי הספיק להזהיר את מפקדתו שהוא מותקף על ידי שלוש ספינות ישראליות. כתוצאה מכך, הצי הסורי נערך להגעת הספינות הישראליות.
עם המשך הפלגתם של הסטי"לים לחוף הסורי, התגלתה מקשת סורית מול עיר הנמל לטקיה. הספינות אח"י מזנק ואח"י געש החלו לדלוק אחריה ובטווח המרבי של טיל הגבריאל, כ-20 קילומטרים, שיגרה אח"י מזנק טיל, שפספס את מטרתו עקב בריחתה של הספינה הסורית במהירותה המרבית. בינתיים הספינות אח"י רשף ואח"י מבטח התקרבו למקשת, ואח"י רשף שיגרה שני טילים מטווח 18 קילומטרים שפגעו בה והבעירו אותה. כשהתקרבו למקשת כדי להטביעה הופתעו הספינות הישראליות משלושה טילים מדגם סטיקס שנורו אליהן מכיוון דרום-מזרח; הספינות תמרנו בחריפות, פיזרו מוץ, והפעילו מערכות לוחמה אלקטרונית ששיבשו את מכ"ם ביות הטילים. הטילים החטיאו את מטרתם.
ספינות הטילים הסוריות שירו את טילי הסטיקס היו שתי ספינות טילים מדגם קומאר וספינת טילים נוספת מדגם אוסה. לספינות הסוריות היה מספר יתרונות, כמו הטווח הארוך של הטילים שלהן. מיד לאחר הירי ספינות הקומאר הסתלקו לכיוון דרום מזרח, בעוד ספינת האוסה שיגרה שני טילים נוספים לכיוון הסטי"ל אח"י געש. זו האחרונה ביצעה תמרוני התחמקות והפעילה אמצעי לוחמה אלקטרונית ששיבשה שוב את מנגנון הביות של טילים אשר נפלו לים. אח"י געש צמצמה טווח ושיגרה ברצף שני טילי גבריאל אל האוסה. ספינת הטילים הסורית הושמדה כבר בטיל הראשון.
אח"י מזנק סגרה טווח ושיגרה שני טילי גבריאל ברצף ופגעה באחת מספינות הקומאר. הקומאר השנייה נמלטה לעבר החוף, עלתה על הסלעים והושמדה באש תותחי 40 מ"מ של אח"י מזנק. טיל גבריאל אחרון שוגר על ידי אח"י חנית והטביע את המקשת.
הקרב הסתיים בשעה 00:45 והסטי"לים הישראלים החלו בתנועה דרומה לישראל. כל חמשת הספינות הסוריות הושמדו, והכוח הישראלי שב לבסיסו ללא אבדות וללא נזקים על אף שנורו לכיוונו שמונה טילים. לאחר הקרב ספינות חיל הים הסורי נשארו בנמליהן למשך כל ימי המלחמה.
קרב זה הוא דוגמה ללקחים שהופקו בזרוע הים לאחר מלחמת ששת הימים. מודיעין זרוע הים היה ערוך ללחימה לצד ספינות ואמצעי לחימה שהותאמו לקרב הימי.

 

קרב 'מרסא תלאמת', מלחמת יום הכיפורים

בשישה באוקטובר 1973, ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, נערך קרב מרסא תלמאת במפרץ סואץ בין שתי ספינות דבור מפלגה 915 של זרוע הים הישראלית לבין כלי שיט ומוצבי חוף מצריים. בהוראת מפקדת זרוע הים הופנה הכוח לכיוון ראס זעפרנה לתקיפת כוח קומנדו מצרי שהתארגן לחציית המפרץ. כוונתו של מפקד הדבורים הייתה שאם לא ימצא כלי שיט אויב באזור, יפליג למרסה-תלמאת. התכנית הייתה שהדבור הראשון ייכנס לתוך המעגן ויפתח באש על כלי שיט שימצאו בעוד הדבור השני ייצא מחוץ למעגן לשם באבטחה וכוננות לחילוץ בעת הצורך. אכן בראס זעפרנה לא התגלה הכוח, ומוביל הזוג המשיך בסריקתו אל מעגן מרסה תלמאת.
עם כניסת הדבור המוביל אל הנמל והדלקת הזרקור נתגלו מיד סירת ברטרם, שני סירות גומי הקשורות למצוף וסירות דיג רבות המאוישות באנשי קומנדו מצרי. הדבור הסתער לעברם בירי תוך שהוא דורס את סירות הגומי. תוך כדי תנועה באזור המעגן, עלה הדבור על שרטון ומנועיו הודממו. לעבר הדבור נפתחה אש מכל עבר. הדבור השני הוזעק למעגן כדי לסייע בחילוצו, שאכן הצליח.
בקרב הושמדו כשלושה שיט צבאיים מצריים. השמדת הכוח החלוץ של הקומנדו המצרי שיבש את תוכניות הסיוע של כוחות הקומנדו לכוחות המצריים המסתערים על סיני בימיה הראשונים של המלחמה. בנוסף זו גם הגבילה את יוזמת פעילותם של הצי המצרי בים.
במהלך הקרב נהרג רב"ט הרצל אלמלם ז"ל ונפצעו שבעה לוחמים נוספים. מפקדים ולוחמים רבים מהאירוע קיבלו עיטורים שונים, ביניהם מפקד זוג הדבורות, סגן צביקה שחק, שקיבל את עיטור המופת.

 

מבצע 'מגבית 11' , מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-11 ל-12 באוקטובר 1973 התבצע מבצע 'מגבית 11' בו פשטו לוחמי קומנדו על נמל ע'רדקה והשמידו כלי שיט מצריים. פשיטות אלו של שייטת 13 בוצעו במטרה לאפשר יכולת הנחתת כוחות משוריינים צה"ליים דרך ים סוף, דבר אשר התרחש בהצלחה ואפשר לצה"ל להתבסס על שטחים נרחבים.

המבצע החל בשעה 14:00 עם יציאתם של שתי ספינות דבור בתנועה לכיוון היעד. שעה לאחר מכן הורדו מהספינה שלוש סירות גומי ועליהן שני זוגות צוללים מהקומנדו הימי בפיקודו של סרן (במיל') גדי קרול. הצוללים החלו בתנועה עצמאית ליעד, והגיעו בסביבות השעה 20:20 לנקודת הטבילה. הצוללים צללו כעשרים דקות נוספות ויצאו להצצה במרכז המעגן. לאחד הזוגות חלה תקלה במכשיר הצלילה והוא נאלץ לשוב על עקבותיו. מדי פעם התפוצצו במים פצצות עומק שטלטלו את הצוללים והעמידו את חייהם בסכנה.
הזוג הנותר זיהה כלי שיט גדול בעל ארבעה מדחפים והניח שזהו אחד הסטי"לים המצריים. הצוללים הצמידו אליו מספר מוקשים ימיים ונסוגו בצלילה. בשעה 03:55 הגיעו הצוללים בחזרה לסירות הגומי והחלו תנועה חזרה, אך הסירות ונפתחה אש לעברן. מפקד הס"גים, רס"ן אלי מרק, דיווח על האש שנפתחה וביקש סיוע אווירי שלא ניתן היה לקבלו עקב הימצאותן של סוללות טילי קרקע-אוויר באזור. תחת האש התקלקל מנוע של אחת הסירות וזה נשאר בשטח. הזוג עבר לשתי הסירות האחרות והשלים את נסיגתו.
המוקשים השמידו את הסטי"ל שאליו הוצמדו. הכוח נסוג ונפגש עם סירות ה"סנונית" שהמתינו לכוח הפושט על הנתיב. יחד חזרו לשארם א-שייח' בשלום.
כחלק מסדרת מבצעי "מגבית" ישנן שלוש פשיטות נוספות שבוצעו במהלך מלחמת יום הכיפורים על ידי שייטת 13. על פעולתם במבצעי מגבית עוטר סרן (במיל') גדי קרול בעיטור העוז. סגן מפקד השייטת, רס"ן גדי שפי ורס"ל דן עוזיאל, עוטרו בעיטור המופת. רס"ל דן איתן ורס"ל אורי שטיין קיבלו את צל"ש הרמטכ"ל. רס"ן אליהו מרק וסרן ישראל דגאי קיבלו צל"ש ממפקד זרוע הים וסרן דניאל קורן קיבל צל"ש ראש מספן ים.

מבצע 'ליידי', מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-16 ל-17 באוקטובר 1973 נערך מבצע 'ליידי' בו כוח קומנדו של זרוע הים תקף כלי שיט בנמל פורט סעיד שבמצרים. המבצע התרחש לאחר שכוחות הצי המצרי הסתגרו בנמליהם, זאת עקב רצף הפסדים שחוו בקרבות אל מול הצי הישראלי בהן טובעו להן ארבע ספינות טילים. במטה הזרועי הוחלט להמשיך את הקרבות אל מול הצי המצרי ולבצע תקיפה נוספת בנמל פורט סעיד, שהיווה בסיס קדמי של הצי בים התיכון. נודע לזרוע הים הישראלית כי בנמל שהו באותה עת שתי ספינות טילים מדגם אוסה, שתי ספינות טורפדו, שני נט"קים (נחתות טנקים) וחמישה כלים נוספים. משימת התקיפה הוטלה על שייטת 13.
נט"ק (נחתת טנקים) אח"י אשקלון (פ-63) הוביל את כוח השייטת מבסיס אשדוד לחף רומני, שם הורידה את שני זוגות הצוללים ואת החזירים (כלי שיט של השייטת) שצללו על גביהם. ארבעה כלי ביטחון שוטף, שני דבורים ושני יתושים, אבטחו את הכוח שהתקדם לכיוון היעד מלווה בסירות גומי ובסנוניות. כאשר כוח הקומנדו היה מספר מיילים מהיעד, הוא התנתק מהכוח המלווה והמשיך עצמאית. ארבעת הצוללים הצליחו לחדור את רשת הפלדה שהייתה בפתח הנמל והותקנה כנגד צוללים, וכן גם הצליחו לעבור ללא פגיעות את מטעני העומק שהצי המצרי זרק לים באופן תכוף.
עם כניסתם לנמל זוגות הצוללים התפצלו לשני צדי המעגן, סגן עודד אמיר וסמ''ר עלי קמחי למערב; סגן בועז שקדי וסמ''ר שי ברמן (ברוש) למזרח. על אף שבצידו המזרחי של המעגן נמצאו שני נט"קים אשר הפעילו את המדחפים ובכך הקשו על משימת הדבקת המוקשים, כוח הקומנדו הצליח במשימתם.
סגן אמיר וסמ''ר קמחי זיכרונם לברכה לא שבו ממשימתם ולא ידוע מה עלה בגורלם. נעשו מאמצים לאתר את גופותיהם תוך כדי המלחמה, אך אלו לא צלחו. הם הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. בגיחות צילום שנערכו לאחר הפעולה התברר כי את משימת הדבקת המוקשים ביצעו שני הצוללים בהצלחה, שכן ספינת טילים, ספינת טורפדו ונחתת טנקים של צי האויב אכן נפגעו.
לסגן עודד אמיר ז"ל הוענק עיטור הגבורה. עיטור העוז הוענק לסמ"ר עלי קמחי ז"ל ולסגן בועז שקדי. עיטור המופת הוענק לסמ"ר שי ברמן (ברוש).

מבצע 'מגבית 15', מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-19 ל-20 באוקטובר 1973 נערך מבצע 'מגבית 15' בו חדרו לוחמי קומנדו לנמל ע'רדקה באמצעות סירות נפץ מדגם פצחן והביאו להרתעת המצרים. על אף שכלי שיט של האויב לא הושמדו, המבצע עדיין השיג את מטרותיו: המצרים תגברו את כוחותיהם בכל הקשור להגנת המעגן וכלי השיט שלהם הורחקו מהנתיב המוביל להנחתת כוחות.
בשעה 23:00 ב-19 באוקטובר יצאו לוחמי השייטת לכיוון נמל ע'רדקה על גבי שתי סירות סנונית ושתי סירות נפץ מדגם פצחן, בפיקודו של סגן מפקד שייטת 13, רס"ן גדי שפי. סירות הפצחן פותחו בשייטת 13 והתבססו על סירות הסנונית, אך טרם עברו ניסויי אמינות. מפקד זירת ים סוף, אל"ם זאב אלמוג (לימים מפקד זרוע הים) המליץ למפקד הזרוע, אלוף בנימין (ביני) תלם להפעיל את הסירות גם אם מידת דיוקן לא ברורה, שכן אל"ם אלמוג סבר כי עצם החדירה למעגן והפיצוץ ישרתו את המטרה.
בשעה 04:20 הכוח נכנס לתוך המעגן. רס"ן שפי זיהה במשקפת לילה ספינת טילים מצרית עוגנת צמוד למזח והורה לפעילי סירות הנפץ להסתער עליה. רקטת תאורה נורתה אך בשל הרוח היא סנוורה את מפעילי סירות הנפץ. הכלי הראשון החל להשתולל במעגן עד להתפוצצותו העצמית. הכלי השני התפוצץ על המזח וגרם לו נזק. שני המפעילים נאספו תחת אש כבדה על ידי סנוניות האיסוף וחזרו לשארם א-שייח'. עם שובם של הלוחמים התברר באמצעות מכשירי האזנה כי המצרים נבהלו מהפעולה וכתוצאה מכך תגברו את המעגן בכלים, כפי שצפה אל"ם אלמוג. המשימה הושגה בהצלחה.

מבצע 'מגבית 16', מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-21 ל-22 באוקטובר 1973 נערך מבצע 'מגבית 16', בו חדרו לוחמי קומנדו לנמל ע'רדקה באמצעות סירות הסנונית והשמידו ספינת טילים מדגם קומאר. במבצע זה השתמשו לוחמי הקומנדו בפעם הראשונה ברקטות לאו, זאת לאחר שהיו להן רק כ-24 שעות ללמוד את הנשק ולהתנסות בו.
כוח השייטת כבר עמד על כבש המטוס בחזרה לצפון כאשר קיבל את הפקודה ממפקד זרוע הים, אלוף בנימין (ביני) תלם, לבצע את הפעולה הרביעית בע'רדקה במסגרתה ישמידו את ספינת הטילים המצרית. הפעולות הקודמות בע'רדקה גרמו לכך שהמצרים היו בכוננות להגעת כוחות ישראליים וכי יסוד ההפתעה, עליו הסתמכה שייטת 13 פעמים רבות, נחלש. אלוף תלם החליט כי הפעולה תתבצע באמצעות ירי של רקטות נגד טנקים מדגם לאו מכלי הסנונית. רקטות אלו הגיעו ב-20 באוקטובר דרך הרכבת האווירית, בה האמריקאים שלחו ציוד ואמצעי לחימה. ללוחמי השייטת נמסרו 20 רקטות בסך הכל. הוחלט להקצות עשר רקטות לאימון הצוותים ועשר לפעולה עצמה. לקראת הפעולה בוצע מטווח יום ומטווח נוסף בוצע בלילה עם תחילת התנועה אל היעד. תוכנן כי בכל כלי יהיה צלף אחד שלרשותו יהיו חמש רקטות בלבד. סגן מפקד שייטת 13, רס"ן גדי שפי, מונה לפקד על הסנוניות שהובילו תשעה לוחמים. שעת הפעולה נקבעה לשעה אחת לפני הזריחה, זאת על-מנת להפתיע את האויב ככל האפשר. בתדריך האחרון הודיע ראש מחלקת מודיעין ים (רמד"ן), אל"ם רמי לונץ, כי היעד צפוי להיות מואר עקב הפעלתו של זרקור תותחנים רב עצמה.
הלוחמים יצאו מבסיס שארם א-שייח' בשעה 21:00 ב-21 באוקטובר. עם התקרבותם של כוח הקומנדו, התגלה הזרקור בדרום המעגן והוחלט לחדור את הנמל מכיוונו הצפוני. בשעה 03:55 הגיעו הסנוניות אל היעד. בכניסה למעגן המואפל, במרחק של כ-800 מטר מהם, הלוחמים הבחינו בצללית של כלי שיט גדול מחוץ למזח המעגן. הכוח התקרב עד לכדי מרחק של 400 מטרים כאשר זוהתה הצללית כסטי"ל מצרי. במרחק 120 מטר ממנו נפתחה אש לעבר הכוח מתותח 23 מילימטרים שהוצב על שרטון ממזרח לכוח. בטווח של 80 מטר מהסטי"ל פתח כוח הקומנדו בירי רקטות. שלושת השיגורים הראשונים מכל כלי החטיאו ועברו מעל תורן הסטי"ל. הכוח קיבל הוראה להתקרב עד לכדי מרחק של 40 מטרים מהסטי"ל אך גם הפעם החטיאה הרקטה הרביעית מכל סירה. הרקטה החמישית והאחרונה, שנורתה בו-זמנית משתי הסנוניות, פגעה בסטי"ל והבעירה אותו.
החיילים המצריים שהיו על הסטי"ל, וקודם לכן ירו על כוח הקומנדו מנשק קל, קפצו למים ושחו סביב סירת הפיקוד. סגן מפקד השייטת ירה אליהם במא"גים (מקלע אחיד גדודי) שבחרטום הכלי כדי להרחיקם. לבינתיים התברר כי מדחפי סנונית הפיקוד נתקעו בריף האלמוגים ועיכבו את הנסיגה. לבסוף, לאחר ניסיונות רבים הצליח הכוח לנוע כשמדחף אחד פגוע. היא נגררה על ידי הסנונית השנייה אל פתח המעגן.
בשעה 07:00 ב-22 באוקטובר הוכרזה הפסקת אש, וכשלוש שעות לאחר מכן הגיע הכוח לשארם א-שייח'.
ראש מספן מודיעין, אל"ם לונץ, הודיע למפקד זירת ים סוף, אל"ם אלמוג, כי הסטי"ל שהושמד הוא אותו הסטי"ל שטיבע את אח"י אילת ב-21 באוקטובר 1967.

מבצע מוניטין

ב-25 בפברואר 1974, הספינות אח"י רשף ואח"י קשת (דגמי סער 4), החלו במבצע 'מוניטין' בו הקיפו את יבשת אפריקה. המבצע בוצע לאחר מלחמת יום הכיפורים, בו זרוע הים העפילה על ציי האויב והגיעה להישגים משמעותיים, אך תעלת סואץ נחסמה על ידי כוחות מצריים. זרוע הים הישראלית שאפה להעמיק את שליטתה בזירת סואץ ובכך לאפשר את חופשיות השיט הישראלי באזור סיני וים סוף. לשם כך, הוחלט על הקמת פלגת סטי"לים חדשה בזירת ים סוף, והכוחות הישראליים נאלצו להקיף את כל יבשת אפריקה כדי להגיע לזירה. אורך ההפלגה היה כ-15,000 מיילים ימיים שנפרסו על גבי חמישה שבועות, באזורים הקרובים למדינות אויב וללא יכולת לקבל סיוע צבאי במצבי קיצון.

לפני היציאה למבצע נערכו הכנות שכללו אימונים רבים, היערכויות לוגיסטיות לתדלוק ותוכנן מסלול הפלגה שכלל עצירות ביניים בדרום אפריקה. היציאה למבצע הייתה תחת מעטה של חשאיות, זאת במטרה לצמצם את סיכון הספינות. לאחר חמישה שבועות, באחד בפאריל 1974, אח"י קשת ואח"י רשף הגיעו למעגן אופירה. נוכחות הכלים הפתיעה את צבא מצרים וצבא ארה"ב שלא הצליחו לאתר את ספינות הטילים בכל מהלך הפלגתן עד להגעתן לזירת ים סוף. לאחר הגעתן של הספינות הגיעו ארבע ספינות טילים נוספות; אח"י עכו, אח"י רומח, אח"י כידון ואח"י חיפה ושתי נחתות לזירה. כלים אלו הביאו לעליונותה הימית של זרוע הים בזירת ים סוף עד לחתימת הסכמי השלום עם מצרים והנסיגה מסיני באפריל 1982.

מבצע 'פעמון חירות'

ב-18 ביוני 1976, הספינות אח"י תרשיש ואח"י יפו (דגמי סער 4), החלו במבצע 'פעמון החירות', בו הפליגו לחופה המזרחי של ארצות הברית. המבצע בוצע לאחר שהצי הישראלי הוזמן על ידי הצי האמריקאי להשתתף בחגיגות 200 שנה לעצמאותה של ארצות הברית.
במסגרת ההפלגה עגנו הכלים בנמלי ניו-יורק, פילדלפיה, בולטימור, נורפולק ומיאמי, כאשר 12,000 איש ביקרו בספינות מדי יום בעת עגינתן.
בנוסף להפגנת הכבוד והידידות, כלל המבצע מספר מטרות נוספות מבחינת ישראל, כמו: מפגש עם העם האמריקאי והקהילה היהודית, סיוע למפעל המגבית היהודית המאוחדת והצגת אמצעי הלחימה של זרוע הים הישראלית ושיווקם לציי מדינות מדרום אמריקה עבור התעשיות הביטחוניות.
הפלגה זו היא ההפלגה הארוכה ביותר שבוצעה אי פעם בתולדות זרוע הים הישראלית.

מבצע 'ליטני'

מבצע ליטני נערך בחודש מרס 1978, ובמהלכו חדר צה"ל לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. המבצע נערך מיד אחרי פיגוע מחבלים באוטובוס בכביש החוף.
מטרת המבצע הייתה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם כנגד מדינת ישראל ואזרחיה.
במסגרת המבצע השתתפו כוחות סטי"לים, דבורים, צוללות ולוחמי קומנדו ימי בהטלת הסגר ימי על גזרת הפעולה, וכמו כן בוצעו בוצעו פשיטות של שייטת 13 והפגזות חוף על מטרות מחבלים.

לקראת סיום המבצע ביצע כוח מיחידת שלדג, שהייתה באותם ימים כפופה למפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי והייתה מסונפת לצנחנים, סיור לאיסוף מודיעין בקרבת העיירה חאצביא מעבר לקווים בהם שלט צה"ל. הכוח נקלע למארב מחבלים ומטען חומר נפץ הופעל כלפי המשאית בה נסע הכוח. חלק גדול מהאזרחים בדרום לבנון ומאנשי אש"ף נסוגו לצפון עוד בטרם החלה הלחימה. למעשה, ברוב החזיתות לא הייתה התנגדות ממשית לצה"ל וקרבות שבהם היו לצה"ל אבדות בנפש התרחשו בנקודות בודדות. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 ק"מ ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. בתגובה למבצע הפגיז אש"ף את יישובי צפון ישראל בקטיושות ומן הירי נהרגו שני תושבי קיבוץ מנרה. לאחר שישה ימים, ב-21 במרץ, הורה שר הביטחון עזר ויצמן לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבינלאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני.