הקמת שייטת הצוללות
באחד באפריל 1959, עם רכישתן של שתי צוללות מדגם S, אח"י תנין ואח"י רהב, הוקמה שייטת הצוללות (שייטת 7) כיוזמה של מפקדה הראשון,
יוסף (יוסל'ה) דרור ומספר "משוגעים לדבר" נוספים.
אח"י תנין, הצוללת הראשונה של חיל הים הגיעה לנמל חיפה ב 16 בדצמבר אותה שנה תחת פיקודו של יוסל'ה, לאחר תקופת היבנות ומסירה
באנגליה ומספר חודשים מאוחר יותר הצטרפה אליה גם אח"י רהב תחת פיקודו של הדר קמחי, לימים מפקדה השני של השייטת.
עד היום שירתו בשייטת חמש סדרות של צוללות : דגם S, דגם T, גל, דולפין, ודולפין AIP, שני דגמי הדולפין הנמצאים כעת בשירות פעיל הם כלי
הנשק היקר והמורכב ביותר המופעל בידי צה"ל.
שייטת הצוללות היא יחידה התנדבותית המתבססת על כח אדם איכותי ורוב מבצעיה עלומים, רק שני מבצעים בהן השתתפו צוללות הותרו לפרסום
לאורך עשרות שנות פעילותה: "מבצע אלכסנדריה" שהתרחש במהלך מלחמת ששת הימים בו השתתפה אח"י תנין ובעקבותיו הוענק למפקד הצוללת
רס"ן אברהם (איבן) דרור עיטור העוז ופעילות בין זרועית משולבת במהלך מלחמת לבנון השניה במהלכה הועבר מודיעין בזמן אמת ורכב מכ"מ
שסיפק לחיזבאללה תמונת מצב עדכנית על כלי שייט של חיל הים הושמד.
גם בימים אלו ממשיכות צוללות זרוע הים בפעילותן העלומה להוות עמוד תווך משמעותי ואסטרטגי עבור מדינות ישראל.
השקת הסטי"ל הראשון, אח"י מבטח
ב 11 באפריל 1967 הושקה במספנת CMN- Construction Mecanique de Normandie בשרבורג, צרפת ספינת הסער הראשונה של חיל
הים - אח"י מבטח, הראשונה מבין 12 סטי"לים שהוזמנו ממספנה זו והיוו את ראשית הכוח הימי של שייטת ספינות הטילים, שייטת 3.
בשנת 1965 נחתם הסכם לבניית ספינות הטילים מתוצרת צרפתית על בסיס ספינות היגואר הגרמניות עם שינויים והתאמות רבות לדרישות חיל
הים וההתפתחויות בזירה הימית באותה עת, הספינות נבנו באורך של 45 מטרים ודחי של כ 220 טון וצוידו בארבעה מנועי דיזל MTU- מאייבך
חדישים באותה עת בהספק של 3200 כ"ס כל אחד שהביאו אותן למהירות מירבית של כ 40 קשרים.
לאחר סדרת בחינות וניסויים נמסרה הספינה לידי חיל הים ותחת פיקודו של מפקדה הראשון רס"ן עזרא קדם נכנסה לנמל חיפה בתאריך 25
בדצמבר 1967, הספינה חומשה בתצורת סער 1 שכללה חימוש בשלושה תותחי 40 מ"מ ושימשה כפלטפורמה לניסויי ים עבור מערכות הנשק
העתידיות לסטי"לים שהיו באותה עת בשלבי פיתוח ובחינה.
אחת המשימות הראשונות שביצעה אח"י מבטח הייתה עזרה בחיפושים אחרי הצוללת אח"י דקר, במלחמת יום כיפור השתתפה בקרב לטקיה, קרב
הסטי"לים הראשון בהיסטוריה כשהיא עדיין בתצורת סער 1 ולאחר המלחמה חומשה בטילי ים-ים גבריאל והפכה לסטי"ל מדגם סער 2.
במסגרת פעילותה המבצעית נטלה הספינה חלק בהטבעת שתי ספינות מחבלים ובתפיסת אונית אם ועליה מחבלים, בשנת 1979 צוידה המבטח
במערכת סונאר והפכה לספינת נצ"ל ובשנת 1996, לאחר 29 שנות שירות מפוארות יצאה הספינה משירות מבצעי והוצבה לתצוגה במוזיאון
ההעפלה וחיל הים בחיפה כדוגמה ומופת למורשת זרוע הים.
מבצע 'אביב נעורים'
בתשעה באפריל 1973 בוצע מבצע 'אביב נעורים', במהלכו פשטו כוחות צנחנים, סיירת מטכ"ל והקומנדו הימי על מטרות של ארגון הטרור פת"ח (התנועה לשחרור פלסטין) בעומק לבנון. המבצע נערך בתגובה לגל התקפות טרור שביצעו ארגונים פלסטיניים,
המבצע חולק לחמישה יעדים: "אביבה", "גילה", "צילה", "ורדה" ו"יהודית".
יעד ורדה הותקף על ידי כוחות הקומנדו, ובו היו שני מבנים בשכונת "אל-אוזעי", סמוך לנמל התעופה הבינלאומי ביירות. מבנה אחד היה בית מלאכה לייצור רקטות RPG ומוקשים ימיים בעבור הפת"ח, והשני שימש כמטה רצועת עזה. הכוח הובל על ידי מפקד היחידה דאז, סא"ל שאול זיו ז"ל.
במבצע נהרגו שלושה מבכירי פת"ח, כ-100 אנשי פת"ח, שני אנשי ביטחון לבנוניים, ואזרחית איטלקייה אחת. בניין "החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין" הושמד ועשרות מחבלים נקברו תחת ההריסות. בנוסף לכך פוצצו משרדים, בתי-מלאכה לייצור ותיקון מוקשים, רקטות, תחמושת ונשק. לכוח הישראלי היו שני הרוגים ופצוע אחד.
סא"ל (במיל') אלי מריק, שהיה בדרגת סרן ופיקד על צוות לוחמים בשייטת 13, שיחזר: "התקופה שקדמה למבצע הייתה מאוד מתוחה". הוא הוסיף, " ארגון הפת"ח היה אחראי לשורה של מתקפות טרור נגד יעדים יהודים בעולם כשהשיא היה טבח הספורטאים במינכן. זה הוביל לשינוי תפיסתי, הבינו שצריך לתקוף טרוריסטים באופן יזום ולא רק כתגובה לפעולת טרור".
לאחר הפעולה זרוע הים וכוחותיה שולבו יותר ויותר בתכניות ובמבצעים.
מבצע 'מתח גבוה'
מבצע מתח גבוה היה פשיטה שבוצעה על ידי שייטת 13 ב-17 באפריל 1980, בו השמידו כוחות השייטת בסיס בדרום לבנון, ממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל.
בשעת לילה מאוחרת לאחר צלילה ארוכה לחוף מלב ים, נעו לוחמי השייטת ליעד בתנועה חרישית וזחילה. הלוחמים נערכו בסמוך לבסיס המחבלים שבו מבנה בן שתי קומות, בונקר ואוהל. הלוחמים פתחו במכת אש חזקה על היעדים. לאחר מכן הסתערו על המבנים וחיסלו את המחבלים השוהים בהם בקרבות פנים אל פנים. משתמה הלחימה על היעדים השליכו עליהם הלוחמים מטעני נפץ והרסו אותם. בשל פיצוץ מטעני הנפץ שהשליכו הפושטים על בניין מפקדת המחבלים, נפצע דורון מפקד אחד הכוחות, וסגנו בכוח מפקד הצוות יואב גלנט, תפס את הפיקוד על כוח החוד, והשלים את המשימה.
המבצע לווה בהפגזה מהים הן של יעד הסחה, והן של היעד עצמו לאחר נסיגת הכוחות הפושטים. למחבלים היו כעשרים הרוגים. בין המחבלים ההרוגים היו גם שלושת המחבלים שיועדו לבצע את הפיגוע המתוכנן.
מבצע זה סימן עבור הלוחמים את "הקאמבק" של השייטת, וזאת בעקבות סדרת פעולות לא מוצלחות שהיו אמורות להתבצע בנמלי סוריה ובפורט סעיד ואלכסנדריה ובעוד יחידות מובחרות אחרות ידעו הצלחות באותה תקופה.
פינוי בסיס מרחב שלמה (שארם א'-שייח)
באחד באפריל 1982 זוג דבורים אחרון הפליג מבסיס מרחב שלמה (במ"ש) בשארם א-שייח' צפונה ובכך השלים את פינוי הבסיס. הבסיס הוקם בשנת 1967, לאחר שנמצא נטוש ממצרים במלחמת ששת הימים. כך, נכבש המקום על ידי כוחות של זרוע הים וצנחנים ללא התנגדות והונף דגל מדינת ישראל על אדמת סיני.
הבסיס פעל 15 שנה בקירוב והיה הבסיס הגדול והמרכזי של זרוע הים בזירת ים סוף. פינויו התבצע בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, במסגרתה החזירה ישראל למצרים את השליטה בסיני הכוללת גם את השליטה במרחב שלמה.
מבצע 'דרך הנץ': השמדת הספינה 'מון לייט'
בארבעה באפריל 1985 יצא לדרך מבצע 'דרך הנץ' במסגרתו הושמדה ספינת 'מון לייט' במבצע מורכב בו הששתפו ספינות טילים של זרוע הים ולוחמי שייטת 13. הרקע לביצוע המבצע הוא במידע המודיעיני שנאסף והצביע על כוונת אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) לבצע פיגוע רחב בישראל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. הפיגוע תוכנן על ידי אבו ג'יהאד ובמסגרתו מחבלים היו אמורים להפליג מאלג'יריה לישראל כנוסעים סמויים במכולה שעל סיפון ספינת משא. תוכנן כי המחבלים ירדו מהספינה במרחק של כ-60 מייל מחופי תל אביב על גבי שלוש סירות גומי כשהם מצוידים ברובים, מטולי אר פי ג'י וחומר נפץ. לאחר נחיתתם בחוף בת ים תוכנן כי המחבלים יטביעו או יקברו את סירות הגומי, ישתלטו על אוטובוס מלא בנוסעים ויחדרו עם האוטובוס לבסיס הקריה. שם היו אמורים המחבלים לתפוס קצינים בכירים כבני ערובה, בנוסף לנוסעי האוטובוס, ולדרוש את שחרורם של כ-150 אסירים ערביים הכלואים בישראל. מידה והמבצע ישתבש המחבלים תכננו לבצע מסע הרג המוני. לצורך ביצוע המבצע רכש ארגון הטרור אש"ף שתי ספינות משא בינוניות בשם 'מון לייט' ו'אטווירוס'. אלו עגנו בעיר ענאבה שבמזרח אלג'יריה סמוך לגבול תוניסיה, במרחק של כ-2,900 קילומטרים מחופי ישראל.
לאחר דיון במטה הכללי, החליט הרמטכ"ל דאז, רא"ל משה לוי ז"ל, לקבל את המלצת מפקד זרוע הים, אלוף אברהם בן שושן, לטבע את הספינות באמצעות פשיטה של כוח הקומנדו הימי. מפקד שייטת ספינות הטילים, אל"ם שמעון מאיר, נקבע כמפקד המבצע, ועל כוח שייטת 13 פיקד מפקד שייטת 13, אל"ם ידידיה יערי. זרוע הים התארגנה למבצע בהתרעה קצרה של 24 שעות.
כוח של שייטת 13 מובל ע"ג סטי"לים הצליח להגיע לנמל אנבה שבאלג'יר, שם התכוננה לפיגוע, ולהטביע את ה'מון לייט'.
הכוח כלל ארבע ספינות טילים ועל סיפון שתיים מהן כוח של שייטת 13. לאחר הפלגה ארוכה בת כשבועיים בים סוער הגיעו הספינות הישראליות לקרבת נמל ענאבה.
בליל ה-14 באפריל 1985 חדר כוח השייטת לנמל בצלילה חשאית, זיהה את הספינה 'מון לייט', הטמין מטען חבלה ימי לדופנה ונסוג חזרה לספינת הטילים של זרוע הים שהמתינה בקרבה. עקב קשיים רבים במזג האוויר כוח השייטת עלה חזרה לספינות עם אור ראשון. מספר דקות לאחר מכן, התפוצץ מטען החבלה בהצלחה והספינה 'מון לייט' טבעה.
מאחר ולא נמצאה הספינה 'אטווירוס' בנמל ענאבה, חוזק הביטחון השוטף ונערכו להגעתה. היא הוטבעה ב-20 באפריל אל מול חופי הארץ ופיגוע הטרור סוכל בהצלחה.
מבצע 'דרך הנץ': השמדת הספינה 'אטווירוס'
כחלק ממבצע 'דרך הנץ' טובעה ב-20 באפריל ספינת המחבלים 'אטווירוס' שהייתה בדרכה לבצע פיגוע טרור רחב בישראל.
המבצע התרחש בעקבות מידע מודיעיני שנאסף והצביע על כוונת אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) לבצע פיגוע רחב בישראל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. הפיגוע תוכנן על ידי אבו ג'יהאד ובמסגרתו מחבלים היו אמורים להפליג מאלג'יריה לישראל כנוסעים סמויים במכולה שעל סיפון ספינת משא. תוכנן כי המחבלים ירדו מהספינה במרחק של כ-60 מייל מחופי תל אביב על גבי שלוש סירות גומי כשהם מצוידים ברובים, מטולי אר פי ג'י וחומר נפץ. לאחר נחיתתם בחוף בת ים תוכנן כי המחבלים יטביעו או יקברו את סירות הגומי, ישתלטו על אוטובוס מלא בנוסעים ויחדרו עם האוטובוס לבסיס הקריה. שם היו אמורים המחבלים לתפוס קצינים בכירים כבני ערובה, בנוסף לנוסעי האוטובוס, ולדרוש את שחרורם של כ-150 אסירים ערביים הכלואים בישראל. מידה והמבצע ישתבש המחבלים תכננו לבצע מסע הרג המוני. לצורך ביצוע המבצע רכש ארגון הטרור אש"ף שתי ספינות משא בינוניות בשם 'מון לייט' ו'אטווירוס'. אלו עגנו בעיר ענאבה שבמזרח אלג'יריה סמוך לגבול תוניסיה, במרחק של כ-2,900 קילומטרים מחופי ישראל.
את ספינת 'מון לייט' השמידו בהצלחה בנמל ענאבה, אך ה'אטווירוס' לא הייתה בנמל ועוררה את החשש כי היא כבר בדרכה לישראל, דבר שהתברר כנכון. כדי לתת מענה למצב, הוגברו סיורי הבט"ש לאורך חופי ישראל.
ב-20 באפריל בשעה 22:00 זיהתה ספינת הטילים אח"י מולדת בפיקודו של סא"ל דני הלוי קבוצה גדולה של 25 אוניות מפליגות צפונה מאזור פורט סעיד. בשעה 23:15 החליט להתמקד במטרה שנעה לכיוון צפון מזרח. חלק משם הספינה זוהה באור זרקור והספינה החלה לסוב חזרה לכיוון המים הטריטוריאליים המצריים. אח"י מולדת המשיכה לעקוב אחריה ובשעה 23:37 זוהתה הספינה בוודאות לפי פרטיה החיצוניים. קריאות להזדהות ולעצירה הועברו אליה בערוץ הקשר הבינלאומי אך הקריאות לא נענו. בשעה 00:09 בוצע ירי אזהרה לעבר הספינה, כעשרים דקות לאחר מכן בוצע ירי לעבר חרטומה וכעשרים דקות נוספות לאחר מכן בוצע ירי לעבר גשר הספינה. בשלב זה כבה האור בגשר הספינה ונורתה ממנה רקטת אר פי ג'י לעבר הסטי"ל הישראלי. בתגובה פתח הסטי"ל באש תותח על הספינה שהביא להתפוצצות התחמושת שעליה ולטביעתה המידית. היירוט היה 37 מייל צפונית מזרחית לפורט סעיד.
מתוך 28 מחבלים שהיו על הספינה, שמונה ניצלו. אלו נאספו אל הספינות ומיד החלו לחקור אותם. התברר כי פיגוע הטרור תוכנן להתחיל כשעתיים בלבד לאחר שנתפסה האונייה. כך, סוכל בהצלחה פיגוע הטרור.
מבצע הצגת תכלית, חיסול אבו ג'יאהד
ב-16 באפריל 1988, במסגרת מבצע רחב היקף בו השתתפו זרוע הים, האוויר ואגף המודיעין, נהרג פעיל הטרור וממקימי הארגון לשחרור הפלסטין (אש"ף) ח'ליל אל וזיר, המוכר גם כאבו ג'יאהד.
אבו ג'יאהד פיקד על הכוחות הצבאיים של הארגון ולחובתו נזקפו פיגועים רבים כמו הפיגוע במלון "סבוי" בתל אביב בשנת 1975, פיגוע התופת בכיכר ציון בו הוסתר מטען בדפנות מקרר שהתרחש גם בשנת 1975 וכן הפיגוע בכביש החוף (הנקרא גם "אוטובוס הדמים") שהתרחש בשנת 1978 ובו נרצחו 35 אזרחים ונפצעו 71 נוספים. בשנת 1985 תכנן אבו ג'יאהד לבצע פיגוע טרור רחב היקף בבסיס הקריה, אך זה סוכל על ידי כוחות זרוע הים.
בסוף שנת 1978, המטכ"ל החליט להיערך לחיסולו ומשימה זו הוטלה על לוחמי סיירת מטכ"ל. המבצע תוכנן להיבצע בתוניס, שכן זה היה מקום מגוריו של אל וזיר לאחר שגלה מלבנון כמו פעילי טרור רבים. לאחר שבצה"ל חיפשו דרכים להביא את הלוחמים אל היעד, הוחלט לשלב את זרוע הים במשימה. באפשרות הזרוע היה להוביל את הכוחות בנתיב הימי, להנחיתם, לשלוט במבצע בשעת השין ולבסוף גם לחלצם.
אנשי זרוע הים הבינו עד מהרה כי מדובר במבצע מורכב מפאת המרחק מהארץ וכמות הכוחות שהייתה מעורבת במבצע החיסול, ביניהם מטוסי חיל האוויר שהיו מעל שמי תוניס לשם משימות שונות. כל אלו הצריכו תכנון קפדני והערכות מפורטות. הוחלט כי משימת ההגעה לתוניס תוטל על כוחות שייטת 3 ושייטת 7, כאשר אחת מספינות הטילים תשמש כחפ"ק (חדר פיקוד קדמי), ספינה אחרת תשמש כחדר ניתוח במידת הצורך ושתי ספינות נוספות ישמשו כאבטחה נגד אויב ימי. לוחמי שייטת 13 היו אחראיים למשימת ההורדה לחוף של לוחמי הסיירת ואיסופם עם סיום הפעולה. בנוסף לכך, כוח הקומנדו היה בכוננות חילוץ למקרה והפעולה תסתבך.
לאחר שבמרץ 1988 התרחש פיגוע "אוטובוס האימהות", אושר המבצע סופית ויצאו הכוחות כחודש לאחר מכן לביצועו.
כוח הסטי"לים הגיע לנקודת ההורדה מבלי להתגלות. הסירות הורדו והחלו בתנועה לכיוון החוף. תחילה נחת כוח האבטחה של שייטת 13 ואחרי שאושר כי החוף אכן מאובטח ניתן האות להנחית את לוחמי הסיירת. המבצע נעצר לזמן מה עד שאבו ג'יאהד הגיע לביתו עם שני שומריו. כשעה לאחר הגעתו של פעיל הטרור לביתו, לוחמי הסיירת החלו בנסיעה ליעד שהתבצעה על ידי רכבים שכורים של אנשי מוסד בתוניסיה.
תחילה, לוחמי הסיירת הרגו את השומרים מחוץ לביתו ולאחר מכן פרצו לביתו. אבו ג'יאהד היה עדיין ער בשעה שתיים לפנות בוקר והיה עסוק בכתיבת איגרת לראשי האינתיפאדה בארץ. כאשר פתח את דלת חדרו, ירה עליו קצין מסיירת מטכ"ל.
על אף הקשיים בהם נתקלו הלוחמים בחזרה אל החוף, הצליחו להתחמק בחשאי וללא אבידות. הם עלו על סירות הגומי הנהוגות בידי לוחמי שייטת 13 ושבו אל ספינות הטילים. הרכבים נמצאו נטושים על החוף מספר שעות לאחר מכן והיו הסימן היחיד לדרך פעולתו של הכוח.
ישראל נמנעה מלקיחת אחריות על המבצע שנים רבות לאחר מכן, עד שבשנת 2012 אישרה את אחריותה לחיסול.
מעצר האונייה 'פארח'
בארבעה באפריל 1989 נעצרה האונייה 'פארח' על ידי כוחות זרוע הים. על גבי האונייה, שהייתה בדרכה מצידון שבלבנון ללרנקה שבקפרסין היו בין היתר 14 חשודים כמחבלים שהועברו לחקירה בישראל.
סיכול פיגוע טרור אל מול חופי לבנון
בשמונה באפריל 1989 חוסלו מחבלים שהיו בדרכם לבצע פיגוע טרור על ידי דבורה מפלגה 914. הדבורה הייתה במהלך סיור ביטחון שוטף כאשר זיהתה את סירת הגומי שהובילה את המחבלים אל מולי חופי דרום לבנון. סירת הדיג הושמדה מיד ועמה גם המחבלים. גופותיהם נמצאו עם אמצעי לחימה כיומיים לאחר מכן על ידי ספינות זרוע הים.
עצירת המעבורת 'בליז'
ב-23 באפריל 1991 נעצרה המעבורת 'בליז' ועליה ארבעה חשודים כמחבלים על ידי דבור של זרוע הים. המעבורת הייתה בדרכה מצידון שבלבנון ללרנקה שבקפריסין. המעבורת הושטה לישראל, החשודים הורדו ממנה ולאחר מכן היא שולחה לדרכה.
סיוע לאוניית הסוחר 'קאייס'
ב-16 באפריל 1992 ספינות זרוע הים העניקו סיוע לאונית סוחר סורית בשם 'קאייס' ששידרה אותות מצוקה. הספינה הייתה בדרכה מנמל אלכסנדריה שבמצרים אל ביירות שבלבנון עת חדרו אליה מים. ספינות זרוע הים הפליגו לעברה והיא הועברה לנמל חיפה לטיפול. בתום הטיפול ספינת הסוחר שוחררה והמשיכה בדרכה המקורית.
השקה מחודשת לאח"י קוממיות
בחמישה באפריל 1993 הושקה שנית ספינת הטילים אח"י קוממיות לאחר שזו עברה הסבה לספינה נגד צוללות. הסבת הספינה ושיפוצה נעשה במספנת זרוע הים באילת. בשנת 2000 נמכרה הספינה והועברה לצי של סרי לנקה.
הטבעת הסטי"ל אח"י סופה
ב-11 באפריל 1994 הוטבעה ספינת הטילים אח"י סופה (דגם סער 3) לאחר שיצאה משירות. הספינה הגיעה לנמלי חיפה ב-31 בדצמבר 1969 כחלק ממבצע "נועה" בו הוברחו חמש ספינות טילים מנמל שרבורג שבצרפת. מספר חודשים לאחר הגעתה חומשה הספינה והצטרפה רשמית לשייטת 3. עד מועד טביעתה שירתה בזרוע הים כ-25 שנים.
במהלך שנותיה השתתפה הספינה במגוון מלחמות כמו מבצע "אביב נעורים", מלחמת יום הכיפורים בו השתתפה בקרב דמיאט וכן במלחמת לבנון הראשונה.
הספינה הוטבעה באילת והיא משמשת כיום כאתר צלילה בעומק של כ-25 מטרים.
ההגעת ספינת הטילים אח"י חנית (סער 5) ארצה
בשישה באפריל 1995 הגיעה ספינת הטילים אח"י חנית מדגם סער 5 לנמל חיפה.
הספינה הינה אחת מתוך שלוש ספינות הלהב שנבנו עבור זרוע הים הישראלית בארה"ב. הספינה הושקה לראשונה בארבעה במרץ 1993. גם היום משמשת אח"י חנית את זרוע הים ומהווה את אחד הכלים הכי מבצעיים שלה. בין המבצעים בהם היא לקחה חלק פעיל הוא במבצע חשיפה מלאה בה לכדה אונייה שניסתה להבריח נשק לרצועת עזה.
מבצע "ענבי זעם"
ב-11 באפריל 1996 חל מבצע "ענבי זעם" במהלכו זרוע הים ביצעה תקיפות כנגד מטרות של ארגון הטרור חיזבאללה והטילה סגר ימי . על אף הסכם הפסקת האש שנקבע לאחר מבצע "דין וחשבון", חודש ירי הרקטות אל עבר היישובים בצפון. בנוסף, התקופה שלפני המבצע התאפיינה בפיגועי התאבדות רבים שפגעו קשות בתחושת הביטחון של אזרחי ישראל.
ספינות הטילים של זרוע הים הטילו מצור על נמלי צור, צידון וביירות תוך הפגזת מטרות הנמצאות צפונית לרצועת הביטחון. בנוסף, בוצעו סיורים אל מול חופי לבנון במטרה למנוע כל ניסיון פעילות טרור דרך הים.
המבצע הסתיים ב-27 באפריל לאחר שהצדדים הגיעו להסכם הפסקת אש. בין ההשגות: איסור מוחלט של ירי קטיושות משטחי לבנון לתחומי מדינת ישראל.
ספינת זרוע הים מונעת פיגוע טרור
ב-25 באפריל 1998 ספינת זרוע הים שהייתה בסיור ביטחון שוטף אל מול חופי לבנון זיהתה סירת מחבלים. הסירה הייתה בדרכה לבצע חדירה לחופי ישראל ולפגוע באזרחים.
בעקבות הזיהוי הספינה הטביעה את סירת המחבלים.
חריגת מכמורתן מצרי
ב-11 באפריל 1999, דבור מפלגת הביטחון השוטף 916 השתלט על מכמורתן מצרי שחדר אל המים הריבוניים באזור רצועת עזה. המכמורתן שאויש בתשעה אנשים נגרר לאשדוד, שם החשודים הובאו לחקירה. באותה השנה לכדו הדבורים שתי סירות מצריות נוספות בנסיבות דומות.
