הפעולה בטרטוס, מלחמת ששת הימים

ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, ב-5 ביוני 1967, הובל כוח של שייטת 13 על גבי ספינת הדיג 'שקמונה'. מטרת המבצע הייתה לתקוף את נמל הצי בטרטוס שבסוריה- אחד הנמלים המרכזיים של הצי הסורי, בו שהו מספר רב של ספינות.
בשל תנאי ים קשים, הכוח הגיע לנקודת ההורדה מאוחר מהצפוי. מפקד הפעולה, אלוף (במיל') יוחאי בן נון, החליט לדחות את הביצוע ביממה ולשהות עד שעת השין בנקודת ההמתנה. לבסוף הפעולה לא בוצעה שכן לא ניתן אישור המטכ"ל והכוח חזר לחיפה.

הפעולה במינת אל ביידה, מלחמת ששת הימים

 ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, ב-5 ביוני 1967, הובל כוח של שייטת 13 על גבי ספינת הדיג 'גלים'. מטרת המבצע הייתה לתקוף את נמל מינת אל ביידה שבסוריה, שהיווה את הבסיס הראשי של הצי.
בשל תקלות טכניות, הכוח הגיע ליעד מאוחר מהצפוי. בשל ההבנה כי לא נותר זמן לביצוע המשימה, היא נדחתה ללילה לאחר מכן, אך בסוף לא בוצעה כלל.

כיבוש מעגן שארם א'- שייח במלחמת ששת הימים

 ב 7 ביוני 1967, יומה השלישי של מלחמת ששת הימים, לאור קריסת המערך המצרי בסיני ונסיגת כוחותיו הוחלט על הפעלת תוכנית של חיל הים
לכיבוש מעגן שארם א-שייח'.

כוח שכלל 4 נחתות שנשאו על סיפונן 4 טנקים קלים מדגם AMX-13 וג'יפ בליווי של 3 טרפדות משייטת 15 שלצורך הגדלת טווח הפלגתן
ולשיפור עמידתן במצבי ים פורקו מטורפדו ונותרו חמושות בתותחים בלבד, סירת ברטראם והגוררת צאלה ששימשה כספינת פיקוד וחילוץ החל
בתנועה מאילת דרומה תחת פיקודו של אל"מ אברהם בוצר מפקד זירת ים סוף באותה עת ומאוחר יותר מפקד חיל הים.

עקב דיווח על חילופי אש באזור מצרי טיראן יצא בוצר בראש כוח שמנה שתי טרפדות אח"י אופיר (ט-150) ואח"י תרשיש (ט-152) והפליג
במהירות דרומה כהשטרפדת השלישית, אח"י שבא (ט-151) נותרה לליווי כוח הנחתות עקב תקלה במנועה.

התוכנית המבצעית התבססה על צניחה של כח צנחנים בקרבת שארם א-שייח' והטרפדות נערכו להכנס למעגן במקביל, כשחלפו הטרפדות בטווח
תותחי החוף המצריים בראס נצרני שאיימו על המעבר במצרי טיראן התברר כי עמדות התותחים נטושות והטרפדות המשיכו ללא עיכוב בדרכן
דרומה, בשעה 11:30 נכנסו הטרפדות למעגן שארם א-שייח', שנמצא נטוש וצוותיהן הניפו את דגל ישראל על בנין בית החולים במקום, לאור תפיסת
המעגן על ידי חיל הים בוטלה הצניחה וכוחות הצנחנים הוטסו למקום במסוקים.

בהמשך היום לכדו הטרפדות שתי ספינות דייג מצריות שניסו להימלט מהאזור, הספינות נעצרו לאחר ירי אזהרה ועל סיפונן נמצאו ונישבו 33 לוחמי
קומנדו מצריים חמושים, כוח האבטחה המצרי שהוצב על האי טיראן.

לקראת ערב הגיע כוח הנחתות למעגן, הטנקים שעל סיפונן הונחתו בחוף המפרץ ותהליך ההשתלטות על אזור המעגן הושלם.

תקיפת הספינה ליברטי במלחמת ששת הימים

ב 8 ביוני 1967, יומה הרביעי של מלחמת ששת הימים, הותקפה עקב זיהוי שגוי אונית הביון האמריקאית USS Liberty בידי מטוסי חיל האוויר
וספינות חיל הים.

עם פרוץ הקרבות נשלחה ספינת הביון ליברטי, ספינת סוחר שהוסבה לשמש כאונית ביון של הצי האמריקאי לאזור הקרבות, על אף שהממשל
האמריקאי הצהיר שאין ספינות אמריקאיות באיזור, מספר מטוסים ישראלים שחלפו מעליה בעת תנועתה זיהו אותה ומיקומה דווח, הספינה התמקמה
מחוץ למים הטריטוריאליים, כ 21 קילומטרים מחופי סיני, מול אל-עריש.

בשעות הצהריים התקבל דיווח על הפגזה מהים על כוחות צה"ל בקרבת אל-עריש, שלוש טרפדות מפלגה 914: ט-203, ט-204, וט-206 בפיקודו
של רס"ן משה אורן הוזנקו לסיכול הירי והליברטי זוהתה עפ"י נתוני תנועתה במכ"מ הטרפדות כמבצעת הירי, לבקשת מפקד כוח הטרפדות הוזנקו
מטוסי חיל אוויר שדיווחו על ספינה במאפיינים של משחתת ולאחר קבלת אישור ביצעו ירי בתותחים והשלכת פצצות נפלאם על הספינה שסיפונה
כוסה בשל כך בעשן כבד, הטרפדות שניגשו לזיהוי הבחינו שהספינה אינה בעלת מבנה של משחתת אך בקשתם מהספינה להזדהות נענתה באש
מקלעים, בתגובה שוגר מטח טורפדו ממנו ספגה הספינה פגיעה קשה שהציפה מספר מדורים במרכזה.

לאחר שהתבררה הטעות פסקה האש, למפקד הספינה הוצעה עזרה אך הוא סירב לקבלה והמתין לחילוץ בידי הצי האמריקאי, בהתקפה נהרגו 34
אנשי צוות אמריקאים ו 74 נפצעו, הספינה נגררה למלטה לתיקונים ראשוניים ולאחר כשנה הוצאה משירות.

תקיפת צוללת מצרית בידי אח"י חיפה במלחמת ששת הימים

עם פרוץ הקרבות הוקצו למשימה של איתור ותקיפת צוללות מצריות המשחתות אח"י אילת ק-40, אחי יפו ק-42 ואח"י חיפה ק-38, לשעבר
המשחתת המצרית "איבראהים אל-אוואל" שהוחזרה לכשירות במהירות לקראת הלחימה, למשימה צורפה גם הצוללת אח"י רהב שהייתה ללא כושר
צלילה ושימשה ככלי גילוי באמצעות הסונאר והסתייעה בסד"גים מגוייסים אותם הכווינה להטלת פצצות עומק.

מול חופי ישראל פעלו בעת הלחימה שלוש צוללות מצריות, ב 8 ביוני 1967, יומה הרביעי של מלחמת ששת הימים, איתרה המשחתת אח"י חיפה
שהפליגה תחת פיקודו של סא"ל יהודה בן צור צוללת מצרית שהתגלתה מול עתלית, התקיפה התבססה על גילוי נצנוץ פריסקופ בעין ובהמשך על
הדי מגע בסונאר הספינה (גל"צ), אח"י חיפה הטילה מטח של ארבע פצצות עומק ובתקיפה חוזרת פצצה נוספת שכוונה לעומק מירבי.

בסריקה שבוצעה הובחנו על פני המים כתמי שמן כהים וקרעי אטם גומי, כעשרים שנה מאוחר יותר התקבל אימות כי באירוע זה אכן הותקפה צוללת
מצרית שנזקקה לתיקונים בעקבות הנזקים שספגה בהתקפה.

 הגעת הצוללת אח"י לויתן צ-75 (דגם T) לחיפה

ב 11 ביוני 1967 נכנסה לנמל חיפה הצוללת אח"י לוויתן, צ-75, הראשונה מצוללות ה T Class שרכשה ושיפצה ישראל באנגליה.

הצוללת באורך 87 מטרים ובדחי של כ 1700 טונות נבנתה עבור הצי הבריטי והושקה באוגוסט 1944 תחת השם HMS Turpin, במהלך מלחמת
העולם השניה ביצעה ההצוללת סיור מול חופי נורבגיה ובהמשך הפליגה דרך הים התיכון ותעלת סואץ לאוסטרליה.

במהלך שנות החמישים שופצה ונוספה לה יכולת שינור ובשנת 1964 נרכשה בידי חיל הים יחד עם אחותה לדגם HMS Totem, לימים אח"י דקר.
הצוללת שופצה ונוספו לה יכולות מבצעיות נוספות בהתאם לאפיון חיל הים ולאחר בחינה והכשרת צוותה הונף עליה ב 19 במאי 1967 דגל
ישראלי והצוללת זכתה בשם אח"י לוויתן ולמפקדה הראשות התמנה רס"ן זאב אלמוג.

עקב התערערות המצב הבטחוני וההיערכות למלחמת ששת הימים הוכשרה הצוללת במהירות ויצאה בהפלגה לחיפה בעת יציאתה מנמל פורטסמות',
בעת הפלגה בים האירי נשטפו מעל סיפונה שני לוחמים ואבדו, כעבור שלושה שבועות נמצאה גופתו של הלוחם יעקב תמיר ז"ל על החוף האירי.
גופתו של הלוחם השני גרשון בן יהודה ז"ל לא נמצאה, מאחר ובשל מגבלות אמברגו סירבו הבריטים לחמש את הצוללת השתתפותה בלחימה
נמנעה והצוללת נכנסה לנמל חיפה יום לאחר סיום הקרבות.

במהלך שירותה השתתפה הצוללת בפעילות מבצעית עשירה, לאחר שש שנות שירות הוצאה משירות מבצעי והוטבעה מערבית לחיפה.

מבצע 'בולמוס 5' במלחמת ההתשה

ב 21 ביוני 1969 פשטו לוחמי שייטת 13 במסגרת מבצע "בולמוס 5" על ראס עדבייה, בסיס מצרי בחופו המערבי של ים סוף, בסמוך למבואות
הדרומיים של תעלת סואץ והעיר סואץ.

כתגובה על תקיפות חוזרות ונשנות של מעוזים ישראליים לאורך תעלת סואץ בידי המצרים הוחלט על ביצוע פשיטות של צה"ל בעומק מצריים
וחבלה במתקנים אסטרטגיים, לצורך כך נערך ב 19 במאי 1969, כחודש לפני הפשיטה סיור מקדים בראס עדבייה לשם איסוף מודיעין בידי כוח
של 8 לוחמי שייטת 13 בפיקודו של רס"ן עמנואל פז שהגיע ליעד בשני "חזירים".

בליל 21 ביוני 1969 תקף את הבסיס המצרי כוח של 25 לוחמים שהובלו בשבע סירות גומי, הכוח בפיקודם של סא"ל זאב אלמוג, לימים מפקד
חיל הים ורס"ן שאול זיו, לימים מפקד שייטת 13 הסתער וכבש את תחנת המשמר, 32 חיילים מצריים נהרגו בפשיטה וכל חמשת המבנים
והמתקנים שביעד פוצצו. לכוח הישראלי היו שני פצועים קל, אחת ממטרות הפשיטה, הריסת תחנת המכ"ם שבמקום לא הושגה מכיוון שהדיווח
המודיעיני אודות הימצאותה התברר כשגוי.

פעולה זו בה תקפו כוחות משייטת 13 מטרה יבשתית הייתה הראשונה מסוגה, הפעולה זכתה להוקרת הרמטכ"ל חיים בר-לב שהביע את הערכתו
במכתב לסא"ל אלמוג: "ביצועו המושלם של "בולמוס 5" הוכיח שוב כי אין גבול לכושר הביצוע, יכולת התכנון ומעל הכל מסירות הנפש ועוז
הרוח של הצוללן הישראלי. אודה לך אם תעביר את הערכתי המלאה ללוחמי השייטת אשר לקחו חלק פעיל במבצע ובמיוחד לשאול זיו אשר פיקד
על הכוח המסתער". הצלחתה של פעולה זו סללה את הדרך לפעולות נוספות, כשהנודעת שבהן היא הפשיטה על האי גרין.

החבלה בתעלת העו'ר, מלחמת ההתשה

ב 22 ביוני 1969 פשטו לוחמי יחידה 707 (לימים ילת"מ) יחד עם כוח גולני בשטח ירדן מצפון מזרח למושב בית יוסף וחיבלו בתעלת הע'ור,
פרויקט לאומי ירדני חיוני להובלת מים לחקלאות בחלקה המזרחי של בקעת הירדן.

הפעולה בוצעה בתגובה על חבלות חוזרות ונשנות משטח ירדן וסיועה של ירדן לפעילות חבלנית כנגד ישראל משטחה ויעדה היה יצירת הרתעה
והפעלת לחץ לסילוק המחבלים מאזור הגבול עם ישראל, בביצוע הפעולה השתתפו שבעה לוחמים מיחידה 707 בפיקודו של נדב סלע, הכוח סייע
ללוחמי גולני במעבר הירדן ולאחר תנועה בשטח הירדני פוצצו שני מעבירי מים מתחת לתוואי תעלת הע'ור וגרמו לקריסתה, גם חזרת הכוח נעשתה
מבלי שכוחות צבא ירדניים הצליחו לאתרם וכל חיילי הכוח חזרו בשלום, למחרת השיב הצבא הירדני באש תותחים ומרגמות על מוצבי צה"ל לאורך
הגבול.

הנזק שנגרם לתעלה היה רב וכתוצאה ממנו נמנעה הזרמת המים לשטחי החקלאות בירדן והתעלה לא תוקנה עד לסיום הלחימה, בעקבות הפשיטה
והחבלה בתעלה ביקש חוסיין מלך ירדן את התערבות ארצות הברית להשגת הפסקת אש והתחייב לפעול כנגד ארגוני המחבלים אשר קנו אחיזה
בשטח ממלכת ירדן. השינוי בעמדת ירדן הוביל לשורת עימותים בין הצבא הירדני לארגוני המחבלים שנדחקו מבקעת הירדן והיו אחד הגורמים
לפריצת מלחמת האזרחים בירדן באוגוסט-ספטמבר 1970, מלחמה שהובילה לפירוק וסילוק אירגוני המחבלים משטח ירדן.

מבצע ויקטוריה, מלחמת ההתשה

ב-11 ביוני 1970 פשטו לוחמי סיירת שקד בשיתוף פעולה עם לוחמי יחידת 707 (לימים ילת"ם) על עמדות קו קדמיות שאויש על ידי כוחות קומנדו מצריים. פשיטה זו היא למעשה פעולת תגמול של צה"ל כנגד הצבא המצרי על פעילותו ב-30 במאי, בה נהרגו 14 ונפצעו שישה לוחמים מיחידת הצנחנים. בביצוע הפעולה, נדרשו לוחמי יחידה 707 להקים ראש גשר בגדה המערבית של תעלת סואץ ולאחר מכן לסייע ללוחמי הסיירת לצלוח אותה תוך טיהור בונקרים ועמדות של המצרים שהתפרשו לשטח שאורכו כשלושה קילומטרים. במבצע זה נהרגו לכוחות המצרים כ-30 לוחמים, ולכוחות צה"ל היו ארבעה הרוגים ו-12 פצועים.

כחודשיים לאחר המבצע נכנס לתוקפו הסכם הפסקת אש שסיים את מלחמת ההתשה. בעקבות הצלחת המבצע, ושיטת צליחת התעלה באמצעות סירות סער, הוכשרה בקרבת התעלה ה"חצר", בסיס היערכות והכנות לכוחות צה"ל שיצלחו את התעלה במלחמת יום הכיפורים. יחידה 707 הפכה במבצע זה ליחידה לוחמת ושמה השתנה מיחידת צוללים הגנתית ליחידה לחבלה ימית.

לכידת סירת מחבלים

בשמונה ביוני 1971 ספינות טילים של זרוע הים הישראלית לכדה סירה ועליה חמישה מחבלים. תפיסת הסירה נערכה כ-36 מייל מערבית לחיפה.

פגיעה במכלית 'קוראל סי'

ב-11 ביוני 1971 מחבלים מארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין" ארבו למיכלית 'קוראל סי' במיצרי 'באב אל מנדב' וירו עליה 10 פצצות RPG מסירת גומי. האונייה, שהייתה בהפלגה מהמפרץ הפרסי לנמל אילת, הייתה טעונה בנפט גולמי.
הספינה אמנם נפגעה ועלתה באש אך לא ניזוקה בצורה משמעותית. רב החובל, אזרח יווני בשם מרכוס מוסקוס המשיך את הפלגת האונייה אל אילת, פעולה שנחשבה לנועזת ומקצועית, וכן הצילה את האונייה.
לאחר תקרית זו שונו הנהלים; מאבטחים חמושים הוצבו בכל האוניות על הקו ואנשי צי הסוחר חויבו לקיים מטווחי ירי לפני היציאה לים. רב החובל של האונייה קיבל את עיטור המופת מטעם ממשלת ישראל ובכך הפך לאזרח הלא-ישראלי הראשון והיחיד עד כה שזכה לכך.
בנוסף, שמה של הספינה שונה ל־"Sea Valiant" ("אמיץ הים") כתוצאה מהמקרה.

 מבצע פעמון חירות

ב-18 ביוני 1976, הספינות אח"י תרשיש ואח"י יפו (דגמי סער 4), החלו במבצע 'פעמון החירות', בו הפליגו לחופה המזרחי של ארצות הברית. המבצע בוצע לאחר שהצי הישראלי הוזמן על ידי הצי האמריקאי להשתתף בחגיגות 200 שנה לעצמאותה של ארצות הברית.
במסגרת ההפלגה עגנו הכלים בנמלי ניו-יורק, פילדלפיה, בולטימור, נורפולק ומיאמי, כאשר 12,000 איש ביקרו בספינות מדי יום בעת עגינתן.
בנוסף להפגנת הכבוד והידידות, כלל המבצע מספר מטרות נוספות מבחינת ישראל, כמו: מפגש עם העם האמריקאי והקהילה היהודית, סיוע למפעל המגבית היהודית המאוחדת והצגת אמצעי הלחימה של זרוע הים הישראלית ושיווקם לציי מדינות מדרום אמריקה עבור התעשיות הביטחוניות.

הפלגה זו היא ההפלגה הארוכה ביותר שבוצעה אי פעם בתולדות זרוע הים הישראלית.

תפיסת אונית הנשק 'פרדשיפ 1'

ב-30 ביוני 1976 נלכדה אונית הנשק 'פרדשיפ 1' שהייתה בדרכה לצור על ידי ספינת טילים של זרוע הים. תפיסת האונייה וחמשת המחבלים שעליה התבצעה מספר עשרות מיילים מערבית לעתלית.

השמדת סירת מחבלים באכזיב

ב-16 ביוני 1980 הושמדה סירת מחבלים באזור אכזיב על ידי דבור מפלגת הביטחון השוטף 914. הסירה התגלתה על ידי בקריות השליטה הימית במש"א (מוצב שליטה אזורי) ראש הנקרה אשר הכווינו את הדבור לעבר המטרה. מיד עם גילוי המטרה הדבור פעל להשמדת הסירה, דבר שצלח.

השקת אח"י עלייה דגם חוחית

ביוני 1980 הושקה במספנות ישראל ספינת הטילים אח"י עליה מדגם חוחית (סער 4.5). בהשקתה נכחו נשיא המדינה דאז מר יצחק נבון ז"ל ואשתו אופירה ז"ל אשר השיקה את הספינה. אח"י עליה הייתה הספינה הראשונה מבין שש אשר נבנו במספנות ישראל ובכך היא החלה את עידן בניית ספינות הטילים הכחול-לבן.

דגמי החוחית, אשר כוללת את אח"י עליה ואת אח"י גאולה, היו לספינות הישראליות הראשונות שהותאמו להפעלת מסוקים והיו לנושאות המסוקים הקטנות בעולם. תחילה הופעלו מסוקי הסייפן והדיפנדר אך בהמשך הופעלו גם מסוקי הדולפין. הספינה לקחה חלק משמעותי בפעילותה המבצעית של זרוע הים. מעבר להשתתפותה במלחמת לבנון הראשונה היא הייתה במגוון מבצעים כמו 'נקודת זינוק', 'ערבי נחל-4' וכן 'ענבי זעם'.

בשנת 2003 הוחלט למכור את החוחיות שהיו בידי הזרוע, זאת לאחר שנקלטו בהצלחה דגמי הנירית (סער 4.5) והלהב (סער 5). בשבעה באוגוסט 2004, לאחר 24 שנות פעילות, נמסרו אח"י עליה ואח"י גאולה לחיל הים המקסיקני לאחר שאלו רכשו אותן. שמה החדש של אח"י עליה הוא (ARM Huracan (A-301.

ספינות טילים תוקפות יעדים לבנוניים, מלחמת לבנון הראשונה

בחמישה ביוני 1982, היום בו פרצה מלחמת לבנון הראשונה, סטי''לים הגישו סיוע אש הדוק ומאסיבי לכוחות היבשה של צה''ל עם התקדמותם בציר החוף הלבנוני בו התרכזו המחבלים. במהלך הפגזותיהן של ספינות הטילים הישראליות הושמדו עשרות עמדות ומתקנים השייכים למחבלים. דוגמה לחיוניותם של ספינות הטילים ניתן לראות במספר הפעמים בהם נקראו לסייע באש: בכמות זמן של עשרה ימים נדרשו לסייע 130 פעם. סך הכל ירו כאלפי פגזים.

מפקד שייטת ספינות הטילים באותה עת היה אל"ם אריה רונה, לימים ראש מספן מודיעין.

 הנחתת כוחות בחוף אוולי והפגזת יעדים, מלחמת לבנון הראשונה

בלילה שבין השישה לשבעה ביוני, בימיה הראשונים של מלחמת לבנון הראשונה, הנחיתו נחתות זרוע הים כלי רכב משוריינים, אספקה ותחמושת אל אזור צידון שבלבנון. על אף כי בהתחלה תוכנן כי הנחתת הכוחות תתבצע במעגן זהרני, הוחלט לשנות את היעד לחוף אוולי, הנמצא צפונית לצידון. המבצע החל עם פשיטתם של כ-50 לוחמים מהקומנדו ימי בפיקודו של רס"ן ידידיה יערי (לימים מפקד זרוע הים) על רצועת החוף. עם סיום ההשתלטות, בה נהרגו ארבעה מחבלים, הצטרפו כ-150 לוחמי צנחנים באמצעות בסירות גומי לשם אבטחת השטח כולו.
ראשונה, נחתה אח"י בת שבע. הרכבים המשוריינים וכוחות הצנחנים ירדו במהרה וללא תקלות, כאשר כל הנחיתה התבצעה תוך 20 דקות. אחריה, הנחיתו הנחתות אח"י אכזיב ואח"י אשדוד כוחות נוספים. בסבב זה הונחתו בסך הכל תשעה טנקים מדגם מגח, 28 נגמ"שים (נושאי גייסות משוריינים), שלושה תותחים מתנייעים בקוטר 175 ו-155 מ"מ, נושא גיסות משוריין מוביל תחמושת אלפא, שני דחפורים מדגם D7 וכוח של 750 צנחנים.
המבצע בוצע תחת אבטחתם של סטי''לים, דבורים, צוללות ומטוסי חיל האוויר, כאשר סטי''לים ומטוסים ביצעו ירי לעבר מחבלים. ירי זה היה חיוני שכן הוא מנע מהמחבלים לפתוח באש לעבר כוחות ההנחתה והלוחמים. הודות למבצע נותקו המחבלים בדרום לבנון ממפקדותיהם וריכוזיהם הלוגיסטיים.