אירועי מורשת - חודש אוקטובר

העברת הצוללת אח"י תנין לידיים ישראליות

ב-9 לאוקטובר 1958 הועברה הצוללת אח"י תנין צ-71, לשעבר HMS Springer מידי הצי הבריטי לידי חיל הים בנמל פורטסמות' שבבריטניה.

הצוללת מדגם S בדחי של 990 טונות בצלילה וחמושה בשישה צמ"טים ותותח בקוטר "4 הושקה בשנת 1945 בשלהי מלחמת העולם השניה
והייתה עדיין בשלבי היבנות ואימונים לקראת כניסתה לשירות בצי הבריטי כשתמה המלחמה.

בשנת 1958 נרכשה יחד הצוללת עם אחותה לדגם HMS Sanguine האחרונה שנבנתה מדגם ה S ולימים אח"י רהב צ-73 ולאחר שיפוץ ואימוני
היבנות הועברה לידי חיל הים בטקס ממלכתי ושמה נקרא על ידי ראש הממשלה דאז, מר דוד בן גוריון עפ"י הפסוק: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה'
עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נ"א, פסוק ט') ולמפקדה התמנה רס"ן יוסף (יוסל'ה) דרור, מפקדה
הראשון של שייטת הצוללות.

הצוללת הגיעה לחיפה בדצמבר 1959 ולאורך שירותה נטלה חלק במגוון רחב של פעילויות ומבצעים במעמקי הים ובמימי אויב, המוכר שבהם הוא
"מבצע אלכסנדריה" במלחמת ששת הימים במסגרתו הובלו על ידי הצוללת והוחדרו לנמל המצרי שלושה זוגות צוללים למטרת חבלה בכלי שייט
ובהמשכו ביצעה הצוללת ירי טורפדו והותקפה בפצצות עומק על ידי ספינת נצ"ל מצרית, בשנת 1968 הוצאה הצוללת משירות.

טביעת המשחתת אח"י אילת

ב 21 באוקטובר 1967 במהלך סיור לאורך חופי סיני הותקפה המשחתת אח"י אילת בטילי "סטיקס" שנורו מספינות טילים מצריות.

שטח סיני נכבש חודשים ספורים קודם לכן במלחמת ששת הימים וחיל הים נדרש להפגין ריבונות ונוכחות אל מול הפרות חוזרות ונשנות של המצרים
שהתקשו לקבל את המצב החדש, מוקד החיכוכים נסב על מבואות תעלת סואץ באיזור פורט סעיד.

הצי המצרי התבסס באותה עת על ספינות טילים חדשות יחסית מדגמי קומאר ואוסה שצויידו בטילי "סטיקס" בעלי טווח של כ 25 מיילים, טווח יוצא
מהכלל באותה עת. חיל הים היה באותה עת בתקופת מעבר, סטי"לים ראשונים נבנו וטרם הושלם פיתוחן של מערכות הנשק, עיקר הנטל הוטל על
הטרפדות והמשחתות המיושנות שטווח נשקן היה מוגבל ביחס לטילי האויב ויכולתן להתגונן בפניהם הייתה מוגבלת.

ב 20 באוקטובר סיירה המשחתת תחת פיקודו של סא"ל יצחק שושן לאורך חופי סיני במקביל לחוף וזוהתה על ידי המצרים, ב 21 באוקטובר בעת
שהייתה בקרבת הנקודה המערבית ביותר של קו הסיור ניתנה פקודה לשני סטי"לים מצריים מדגם קומאר לתקוף את המשחתת.

בשעה 17:25 נורו שני טילים מקומאר 504 שיצא מפתח נמל פורט סעיד, טיל ראשון פגע בחדר המכונות במרכז המשחתת וטיל שני פגע בדופן שמאל,
כתוצאה מכך שותקו מערכות ההנעה והקשר ושריפה שפרצה בבסיס התורן מנעה מעבר לירכתי המשחתת, עקב הפגיעה נותק הקשר עם מפקדת חיל הים
ודיווח ראשוני ובקשות לסיוע הועברו באמצעות מכשיר נייד ליחידות צה"ל המוצבות בסיני.

בשעה 19:40 ירה קומאר 501 טיל שפגע בירכתי הספינה, ככל הנראה לא התפוצץ אך גרם להתלקחות גדולה מעל למחסני התחמושת ולהתפוצצויות
שסיכנו אנשי צוות שהתרכזו בירכתיים, מפקד המשחתת הורה על נטישה והצוות קפץ למים, פיצוץ נוסף שמקורו בטיל רביעי או בתחמושת הספינה
התרחש במים וגרם לנפגעים רבים מקרב הניצולים.

עם הגעת הדיווחים החל מבצע חילוץ אווירי באמצעות מסוקים ובהמשך הצטרפו ספינות חיל הים לאיסוף ניצולים וגופות חללים, באירוע נפלו מצוות
המשחתת 47 לוחמים, מהם 15 שלא זוהו או שמקום קבורתם לא נודע ו91 נפצעו, בתגובה יצא צה"ל למבצע "אבוקה" במהלכו הועלו באש בהפגזה בתי
הזיקוק שבעיר סואץ, שבעה מאנשי הצוות זכו בציון לשבח על גילויי אומץ יוצא דופן במהלך החילוץ.

תקיפת שארם א' שייח, מלחמת יום הכיפורים

בשישה באוקטובר 1973, בצהרי היום הראשון בו פרצה המלחמה, הותקף בסיס זרוע הים בשארם א-שייח' על ידי מטוסים מצריים. 28 מטוסי מיג-17 ומיג-21 של חיל האוויר המצרי תקפו מטרות במרחב שלמה (אזור דרום חצי-האי סיני).
טיל מדגם 'קלט' שנורה מאחד מטוסי המיג על תחנת המכ"ם פגע והסב נזקים למערך הגילוי והקשר בבסיס.
כלי השייט במעגן הגיבו באש נ"מ (נגד מטוסים) והפילו ככל הנראה את אחד המטוסים התוקפים. שני מטוסי פנטום של חיל האוויר הישראלי הגיבו לתקיפה והפילו שישה מטוסים נוספים.

באותו לילה שיגרו ספינות טילים מצריות טילים מדגם 'סטיקס' לכיוון דרום סיני.

קרב פורט סעיד, מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר 1973 יצאו כלי זרוע הים הישראלית לפעולת מנע כנגד חיל הים המצרי אל מול חוץ פורט סעיד.
מוקדם יותר באותו היום העריך המודיעין כי עלולה להתבצע נחיתה מצרית בחוף סיני. כוח ישראלי שמנה שש ספינות הטילים נערך מצפון לחוף סיני כדי למנוע הנחתת כוחות מצריים בגזרה זו. הספינות שהשתתפו בקרב הן: אח"י קשת, אח"י אילת, אח"י סופה, אח"י חרב, אח"י סער ואח"י משגב.
בשעה 20:30 ספינות זרוע הים קלטו בשידורי המכ"ם את הסטי"לים המצריים. מפקד הכוח, סא"ל אלי רהב, ביקש סיוע אווירי לתקיפתם, אך לא ניתן היה להקצות לכך מטוסים באותה שעה. בהוראת מפקדת זרוע הים נשלחו זוג הספינות סופה וחרב בפיקוד המפל"ג, סא"ל גדעון רז, למארב בקרבת תחנת החוף על פי תוכנית שתורגלה על ידם בעבר. מאחר שידעו מראש כי בספינות האוסה מותקן גלאי אותות מכ"ם ביצעו הסטי"לים הישראליים את המארב מבלי להפעיל את המכ"ם ובדממת אלחוט. לצורך גילוי ספינות האויב ותמונת המצב הסתמך המארב על מכ"ם תחנת החוף.
בשעה 22:45 שוב נקלטו אותות המכ"ם של הסטי"לים המצריים. מיקום הסטי"לים המצריים חושב בתנועה מזרחה ומפקד הכוח חזר וביקש סיוע אווירי. התמונה שהצטיירה במפקדה על שני כוחות מצריים - טרפדת מפורט סעיד להפגזת החוף וספינות אוסה מאלכסנדריה ללחימת טילים.
על אף ההצלחות בקרב לטקיה לא רצה מפקד זרוע הים, האלוף בנימין (ביני) תלם ז"ל, להסתמך על מערכות ההגנה נגד טילים בלבד. לכן הורה לסא"ל אלי רהב להתרחק מזרחהעם אח"י קשת ואח"י אילת ולהיכנס לתקיפה רק כאשר יגיע סיוע אווירי. בשנה 00:30 ספינה מצרית ירתה לעבר מוצב דפנה, אך לא הסבה למוצב נזק. ספינות הטילים הישראליות החלו ברדיפה אחר הספינות המצריות. לסיוע הוקצה מטוס פנטום. בקשר שקיים טייס הפנטום, מפקד טייסת העטלף דאז, אליעזר פריגת, עם מפקד אח"י חרב בזמנו, סרן שמואל פרס, זה האחרון כיוון אותו לפי נוהלי אויר-ים שנלמדו בשייטת ספינות הטילים. מפקד הטייסת הטיל פצצה אך זו החטיאה. על אף זאת, האוסות המצריות שניסו לחמוק ולהימלט מהפצצה לא הצליחו להיערך לירי טילים לעבר הספינות הישראליות.
חיל האוויר הזניק שלושה מטוסי סקייהוק לעזרת מטוס הפנטום אך גם פצצות שאלו הטילו לא פגעו. בשעה 01:05 לפנות בוקר הגיע שוב מטוס הפנטום. בהפצצה השלישית לא ראה יותר מטרה וחזר. בדיעבד התברר כי פגע בה פגיעה ישירה וזו טבעה.
הכוחות הישראליים שבו לביתם בשלום ולא נגרם נזק כלל לספינות הטילים. במהלך הקרב שוגרו 11 טילי גבריאל משתי ספינות, אך לא פגעו במטרתם עקב תקלות במערכת.
יומיים לאחר מכן, נתפסו על ידי צה"ל בחוף "רומני" מספר שבויים שניצלו. אחד מהם היה קצין שהפעיל ציוד מודיעין אלקטרוני בספינה המצרית שטבעה.שאר אנשי הצוות של האוסה המצרית, כ-20 במספר, ככל הנראה נהרגו.
הקרב הינו הקרב הימי הראשון בין זרוע הים הישראלית לחיל הים המצרי במלחמת יום הכיפורים.

קרב לטקיה, מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר 1973 נערך קרב לטקיה בין זרוע הים הישראלית לבין חיל הים הסורי. קרב זה הוא קרב טילי הים-ים הראשון שנערך בעולם והוא הסתיים בניצחון ישראלי מכריע. הקרב החל מספר שעות לאחר שפרצה המלחמה. שלושה סטי"לים יצאו מנמל חיפה ונעו במהירות לצפון במטרה להצטרף לשני סטי"לים שהיו כבר במשימה באזור. יחדיו, הספינות; אח"י מזנק, אח"י געש, אח"י רשף, אח"י חנית ואח"י מבטח, המשיכו בתנועה לעבר החוף הסורי.
תוך כדי תנועה, זיהה הכוח טרפדת סורית שעשתה דרכה חזרה מסיור קדמי. הספינות אח"י מזנק" ואח"י רשף שיגרו טילים מתותחי 76 מ"מ ממרחק של כעשרה קילומטרים ועצרו אותה. אח"י חנית נשארה להטביעה ושאר הסטי"לים המשיכו בתנועה לעבר החוף הסורי. מפקד הטרפדת הסורי הספיק להזהיר את מפקדתו שהוא מותקף על ידי שלוש ספינות ישראליות. כתוצאה מכך, הצי הסורי נערך להגעת הספינות הישראליות.
עם המשך הפלגתם של הסטי"לים לחוף הסורי, התגלתה מקשת סורית מול עיר הנמל לטקיה. הספינות אח"י מזנק ואח"י געש החלו לדלוק אחריה ובטווח המרבי של טיל הגבריאל, כ-20 קילומטרים, שיגרה אח"י מזנק טיל, שפספס את מטרתו עקב בריחתה של הספינה הסורית במהירותה המרבית. בינתיים הספינות אח"י רשף ואח"י מבטח התקרבו למקשת, ואח"י רשף שיגרה שני טילים מטווח 18 קילומטרים שפגעו בה והבעירו אותה. כשהתקרבו למקשת כדי להטביעה הופתעו הספינות הישראליות משלושה טילים מדגם סטיקס שנורו אליהן מכיוון דרום-מזרח; הספינות תמרנו בחריפות, פיזרו מוץ, והפעילו מערכות לוחמה אלקטרונית ששיבשו את מכ"ם ביות הטילים. הטילים החטיאו את מטרתם.
ספינות הטילים הסוריות שירו את טילי הסטיקס היו שתי ספינות טילים מדגם קומאר וספינת טילים נוספת מדגם אוסה. לספינות הסוריות היה מספר יתרונות, כמו הטווח הארוך של הטילים שלהן. מיד לאחר הירי ספינות הקומאר הסתלקו לכיוון דרום מזרח, בעוד ספינת האוסה שיגרה שני טילים נוספים לכיוון הסטי"ל אח"י געש. זו האחרונה ביצעה תמרוני התחמקות והפעילה אמצעי לוחמה אלקטרונית ששיבשה שוב את מנגנון הביות של טילים אשר נפלו לים. אח"י געש צמצמה טווח ושיגרה ברצף שני טילי גבריאל אל האוסה. ספינת הטילים הסורית הושמדה כבר בטיל הראשון.
אח"י מזנק סגרה טווח ושיגרה שני טילי גבריאל ברצף ופגעה באחת מספינות הקומאר. הקומאר השנייה נמלטה לעבר החוף, עלתה על הסלעים והושמדה באש תותחי 40 מ"מ של אח"י מזנק. טיל גבריאל אחרון שוגר על ידי אח"י חנית והטביע את המקשת.

הקרב הסתיים בשעה 00:45 והסטי"לים הישראלים החלו בתנועה דרומה לישראל. כל חמשת הספינות הסוריות הושמדו, והכוח הישראלי שב לבסיסו ללא אבדות וללא נזקים על אף שנורו לכיוונו שמונה טילים. לאחר הקרב ספינות חיל הים הסורי נשארו בנמליהן למשך כל ימי המלחמה.

קרב זה הוא דוגמה ללקחים שהופקו בזרוע הים לאחר מלחמת ששת הימים. מודיעין זרוע הים היה ערוך ללחימה לצד ספינות ואמצעי לחימה שהותאמו לקרב הימי.

קרב מארסא תלאמת, מלחמת יום הכיפורים

בשישה באוקטובר 1973, ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, נערך קרב מרסא תלמאת במפרץ סואץ בין שתי ספינות דבור מפלגה 915 של זרוע הים הישראלית לבין כלי שיט ומוצבי חוף מצריים. בהוראת מפקדת זרוע הים הופנה הכוח לכיוון ראס זעפרנה לתקיפת כוח קומנדו מצרי שהתארגן לחציית המפרץ. כוונתו של מפקד הדבורים הייתה שאם לא ימצא כלי שיט אויב באזור, יפליג למרסה-תלמאת. התכנית הייתה שהדבור הראשון ייכנס לתוך המעגן ויפתח באש על כלי שיט שימצאו בעוד הדבור השני ייצא מחוץ למעגן לשם באבטחה וכוננות לחילוץ בעת הצורך. אכן בראס זעפרנה לא התגלה הכוח, ומוביל הזוג המשיך בסריקתו אל מעגן מרסה תלמאת.
עם כניסת הדבור המוביל אל הנמל והדלקת הזרקור נתגלו מיד סירת ברטרם, שני סירות גומי הקשורות למצוף וסירות דיג רבות המאוישות באנשי קומנדו מצרי. הדבור הסתער לעברם בירי תוך שהוא דורס את סירות הגומי. תוך כדי תנועה באזור המעגן, עלה הדבור על שרטון ומנועיו הודממו. לעבר הדבור נפתחה אש מכל עבר. הדבור השני הוזעק למעגן כדי לסייע בחילוצו, שאכן הצליח.
בקרב הושמדו כשלושה שיט צבאיים מצריים. השמדת הכוח החלוץ של הקומנדו המצרי שיבש את תוכניות הסיוע של כוחות הקומנדו לכוחות המצריים המסתערים על סיני בימיה הראשונים של המלחמה. בנוסף זו גם הגבילה את יוזמת פעילותם של הצי המצרי בים.
במהלך הקרב נהרג רב"ט הרצל אלמלם ז"ל ונפצעו שבעה לוחמים נוספים. מפקדים ולוחמים רבים מהאירוע קיבלו עיטורים שונים, ביניהם מפקד זוג הדבורות, סגן צביקה שחק, שקיבל את עיטור המופת.

הצי המצרי מטיל מצור ימי על ישראל, מלחמת יום הכיפורים

מיד עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הטיל הצי המצרי סגר ימי במצר באב אל-מנדב ובכך חסם את תנועת כלי השיט לישראל וממנה. הסגר התבצע באמצעות שתי צוללות ושתי משחתות ששהו באזור, כאשר הספינות שהו בפתחו הדרומי של ים סוף והצוללות אל מול נמל פורט סודאן. לזרוע הים הישראלית לא הייתה יכולת לשבור את הסגר, שכן לא היו לה ספינות טילים או צוללות בים סוף.
בערב החמישה לאוקטובר, יום לפני שפרצה המלחמה, קיבל קברניט מיכלית הנפט 'סמסון', שיצאה מאיראן והייתה בדרכה לנמל אילת, מברק. במברק נאמר כי על המיכלית להפליג קרוב לחוף הסעודי וללא אורות. יום למחרת נצפו מהמכלית המשחתת מצרית ובהמשך גם הצוללת. שתיהן היו בנתוני תנועה דרומה כמתכוננים להטלת הסגר, אך בזמנו הדבר לא היה נראה תמוה בעיני קברניט הספינה. יום לאחר התחלת המלחמה, בצהרי היום של השבעה באוקטובר 1973, ארבה צוללת מצרית למכלית הנפט אל מול נמל ג'ידה שבסעודיה. הצוללת תקפה את המיכלית בשלושה טילי טורפדו. הטילים פספסו את חרטום הספינה. עם ההבנה כי המיכלית תחת התקפה הרחיק הקברניט את הספינה ונקט באמצעי תמרון והתחמקות. שלושה טילי טורפדו נוספים נורו אך פספסו שוב את האונייה.
מיכלית הנפט דיווחה זאת למפקדת זרוע הים והתקרית נשמרה בסודיות גם לאחר סיומה של המלחמה. למשך כחודשיים לא הגיע דלק מאיראן לנמל אילת, אלא הועבר ממקורות אחרים לנמלי ים התיכון של ישראל.
הסגר המצרי בים סוף הגיע לתומו לאחר שישראל הסכימה להעביר שיירות אספקה לארמיה השלישית של הצבא המצרי שהייתה מכותרת בסיני. לאחר העברת אספקה זו, המשחתות והצוללות המצריות קיבלו הוראה לחזור לנמלי מצרים.

הטבעת 'דה קסטרו', מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין השמונה לתשעה באוקטובר הפליגו שני דבורים בפיקודו של רס''ן עמי איילון לצפון מפרץ סואץ במטרה לסכל פעילות ספינות סיור וסירות נושאות אנשי קומנדו מצריות בנמל ראס-סאדאת. רס"ן איילון החליט להגיע לאזור מצפון, זאת במטרה לגלות את המטרות על רקע הירח, להקל על זיהוין ולהשמידן.
על רקע הירח, התגלתה מטרה נעה באפלה לכיוון צפון כאשר רק אור מעגלי דולק על התורן. המטרה זוהתה כסמ"ר 'דה קסטרו'. הדבורים פתחו באש ופגעו בספינה המצרית שהחלה לעלות באש. הסמ"ר ניסה לירות על הדבורים הישראליים אך לא צלח בכך. מהחוף נפתחה אש תותחים לעבר הדבורים אך אלו הצליחו להתחמק מכך. רסיס פגז פגע בדבור וגרם לפריצת מים בחרטום, אך צוות בקרת הנזקים אטם את הפירצה במהירות. לא היו נפגעים כלל עבור הכוח הישראלי והספינה 'דה קסטרו' הושמדה.

קרב דמיאט, מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין השמונה לתשעה באוקטובר 1973 נערך קרב ימי בין זרוע הים הישראלית לחיל הים המצרי אל מול חופי דמיאט ובלטים. במהלך קרב זה הוטבעו שלוש ספינות טילים מצריות.
לאחר קרב לטקיה שבוצע בלילה הראשון של המלחמה, קיבלו הספינות פקודה להפליג דרומה לכיוון נמל פורט סעיד במצרים במטרה לתקוף כוח מצרי ימי בשיתוף פעולה עם חיל האוויר הישראלי. הספינות שהו רק כ-25 דקות בנמל חיפה לפני שיצאו שוב והצטרפו לשתי ספינות נוספות. סך הכל הכוח הורכב מעשר ספינות. בהמשך התברר כי יש למשוך את הספינות המצריות החוצה מנמליהן. מפקד שייטת ספינות הטילים, אל"ם מיכאל (יומי) ברקאי ז"ל, החליט להחזיר ארבע ספינות שלא היה להן מספיק דלק ותחמושת בעקבות היציאה החפוזה לים, כך שהספינות שנשארו בקרב הן: אח"י סופה, אח"י חרב, אח"י אילת, אח"י משגב, אח"י קשת ואח"י רשף.
בשעה 23:30 התקרבו אח"י חרב ואח"י סופה לחוף דמיאט בכדי למשוך על ידי כך כלי שיט מצריים החוצה מנמל פורט סעיד באמצעות שיגור מטרות הטעיה (טילי מוץ). הכוח זיהה ארבע אוסות מצריות שהיו בדרכן מנמל אלכסנדריה אשר שיגרו טילי סטיקס לעבר המטרות ששיגרו שתי הספינות הישראליות. הכוח הישראלי נערך לתקיפה ופעל לפי תורת הקרב שהשתרשה בשייטת. עם התקרבות האוסות הן ירו טילים נוספים לעבר ספינות הטילים הישראליות, אך אלו החטיאו את מטרתם כתוצאה מהפעלה מוצלחת של לוחמה אלקטרונית. ספינות הטילים התקרבו במהירות אל האוסות כדי שירי טילי הגבריאל יהיה אפקטיבי.
הקרב ארך 45 דקות ובמהלכו הושמדו שלוש אוסות והרביעית ברחה לכיוון נמל אלכסנדריה. לכוח הישראלי לא היו נפגעים כלל. לאחר הקרב הסתגרו המצרים בנמליהם ולא יזמו פעולות התקפיות כלל.

גילוי צוללת מצרית אל מול חוף אולגה, מלחמת יום הכיפורים

בעשרה באוקטובר 1973 זיהו ספינות טילים ישראליות הד אקוסטי תת מימי מול חוף גבעת אולגה. עלה החשד כי ישנה באזור צוללת מצרית ולכן שוגר טורפדו נגד צוללות והוטלו פצצות עומק. על אף שנראה כתם שמן על המים, לא היה מידע על צוללת מצרית שנפגעה.

מארב של הקומנדו הימי במפרץ סואץ, מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין התשעה לעשרה באוקטובר פשטו לוחמי הקומנדו הימי ולוחמי יחידה 707 על ציר החוף מצפון לראס אבו דראג'. כוח השייטת הובל בפיקודו של רס"ן גדי שפי וכוח יחידת 707 הובל בפיקודו של סא"ל דב בר. הלוחמים הפליגו על גבי שלושה דבורים שעליהן פיקד סא"ל שאול סלע.

הלוחמים נחתו בשתי נקודות חוף, הניחו מוקשים והמתינו במארב. אחרי ארבע שעות, כשלא עבר שום רכב מצרי, חסמו את הדרך בפיצוץ צוקים וחזרו.

תקיפה נוספת בנמל לטקיה,מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-10 ל-11 באוקטובר 1973, בעקבות ירי טילי קרקע-קרקע לעבר ישראל, תקפו אח"י חיפה, אח"י חרב ואח"י חץ את נמל לטקיה ואת מסופי הדלק. ההתקפה החלה בשעה 01:30 לפנות בוקר. ספינות סוריות יצאו להפגיז את ספינות הטילים הישראליות אך החטיאו את מטרתם ומיד חזרו לנמל. לפני שאחת הספינות הספיקה לשוב לנמל לטקיה היא נפגעה. צד ירי הספינות, גם תותחי החוף פתחו באש לעבר הכוח הישראלי, אך הכלים הישראליים לא נפגעו.
מחילופי הירי ככל הנראה נפגעה אונייה יפנית בשם 'ימאשירו מארו' שנמצאה בקרבת הנמל. הספינה פינתה את עצמה לטורקיה.

באותו לילה הותקפו גם מכלי הדלק במסוף הדלק לייצוא שהיו על יד נמל בניאס והנמל הצבאי במינת אל ביידה.

תקיפת נמל טרטוס, מלחמת יום הכיפורים

קרב טרטוס הוא סדרת תקיפות שנערכו בלילה שבין ה-11 ל-12 באוקטובר 1973 במטרה להפעיל לחץ התקפי על החוף הסורי.
בקרב השתתפו ארבעה סטי"לים של זרוע הים הישראלית: אח"י חץ, אח"י געש, אח"י סופה ואח"י קשת.
עם הפלגתן צפונה, התגלו ספינות הטילים הישראליות על ידי מכ"מים חופיים ונורו לעברם טילי סטיקס, אך אלו לא פגעו. הספינות צמצמו את הפער בינן לבין הספינות הסוריות כדי לאפשר ירי מדויק של טילי גבריאל. כתוצאה מהירי נפגע סטי"ל סור. סטי"ל נוסף התרסק על שובר הגלים כאשר ניסה להתחמק מהירי. בנוסף לירי לעבר ספינות הטילים הסוריות, ירו הסטי"לים הישראליים על מתקניים חיוניים בנמל באמצעות אש פגזים ואכן פגעו במטרות אלו בהצלחה.

הספינות הישראליות שבו לנמלן בשלום ללא אף נזק ולא נפצעו חיילים כלל.

מבצע 'מגבית 11' מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-11 ל-12 באוקטובר 1973 התבצע מבצע 'מגבית 11' בו פשטו לוחמי קומנדו על נמל ע'רדקה והשמידו כלי שיט מצריים. פשיטות אלו של שייטת 13 בוצעו במטרה לאפשר יכולת הנחתת כוחות משוריינים צה"ליים דרך ים סוף, דבר אשר התרחש בהצלחה ואפשר לצה"ל להתבסס על שטחים נרחבים.

המבצע החל בשעה 14:00 עם יציאתם של שתי ספינות דבור בתנועה לכיוון היעד. שעה לאחר מכן הורדו מהספינה שלוש סירות גומי ועליהן שני זוגות צוללים מהקומנדו הימי בפיקודו של סרן (במיל') גדי קרול. הצוללים החלו בתנועה עצמאית ליעד, והגיעו בסביבות השעה 20:20 לנקודת הטבילה. הצוללים צללו כעשרים דקות נוספות ויצאו להצצה במרכז המעגן. לאחד הזוגות חלה תקלה במכשיר הצלילה והוא נאלץ לשוב על עקבותיו. מדי פעם התפוצצו במים פצצות עומק שטלטלו את הצוללים והעמידו את חייהם בסכנה.
הזוג הנותר זיהה כלי שיט גדול בעל ארבעה מדחפים והניח שזהו אחד הסטי"לים המצריים. הצוללים הצמידו אליו מספר מוקשים ימיים ונסוגו בצלילה. בשעה 03:55 הגיעו הצוללים בחזרה לסירות הגומי והחלו תנועה חזרה, אך הסירות ונפתחה אש לעברן. מפקד הס"גים, רס"ן אלי מרק, דיווח על האש שנפתחה וביקש סיוע אווירי שלא ניתן היה לקבלו עקב הימצאותן של סוללות טילי קרקע-אוויר באזור. תחת האש התקלקל מנוע של אחת הסירות וזה נשאר בשטח. הזוג עבר לשתי הסירות האחרות והשלים את נסיגתו.
המוקשים השמידו את הסטי"ל שאליו הוצמדו. הכוח נסוג ונפגש עם סירות ה"סנונית" שהמתינו לכוח הפושט על הנתיב. יחד חזרו לשארם א-שייח' בשלום.

כחלק מסדרת מבצעי "מגבית" ישנן שלוש פשיטות נוספות שבוצעו במהלך מלחמת יום הכיפורים על ידי שייטת 13. על פעולתם במבצעי מגבית עוטר סרן (במיל') גדי קרול בעיטור העוז. סגן מפקד השייטת, רס"ן גדי שפי ורס"ל דן עוזיאל, עוטרו בעיטור המופת. רס"ל דן איתן ורס"ל אורי שטיין קיבלו את צל"ש הרמטכ"ל. רס"ן אליהו מרק וסרן ישראל דגאי קיבלו צל"ש ממפקד זרוע הים וסרן דניאל קורן קיבל צל"ש ראש מספן ים.

הפגזת חוף דמיאט, מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-13 ל-14 באוקטובר 1973 כוח של ארבעה ספינות טילים ישראליות הפגיז את החוף באזור דמיאט שבמצרים. התקיפה בוצעה במטרה לפגוע במטרות צבאיות, בכוחות יבשתיים וכן לנסות למשוך כלי אויב לקרב ולהשמידן. מעבר לארבע הספינות חיכה כוח נוסף הכולל ארבעה סטי"לים מצפון למקרה של הופעת כוחות אויב מפורט סעיד או מאלכסנדריה.
החוף הופגז בתותחי 76 ו-40 מילימטרים. האויב הפעיל בתגובה סוללות תותחי חוף, אך כלי שיט לא הופעלו נגד כוחותינו.

הספינות שביצעו את התקיפה הן: אח"י קשת, אח"י רשף, אח"י חרב ואח"י אילת.

תקיפת מעגן ראס ע'ריב, מלחמת יום הכיפורים

באוקטובר 1973, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, כוח של חמישה דבורים מפלגה 915 תקף והשמיד כלים של הצי המצרי במעגן ראס ע'ריב. התקיפה בוצעה לאחר שהתברר כי המצרים מרכזים ספינות רבות במעגן זה בניסיון לתספק את הקומנדו המצרי שנחת במערב סיני שבוע לפני כן.
מפקד המבצע, רס"ן עמי איילון (לימים מפקד זרוע הים), חילק את הכוחות לשניים, כאשר הם מבצעים את משימתם בד בבד. הכוח הראשון הורכב משלושה דבורים בהובלתו של רס"ן איילון ועל כוח זה היה לתקוף את חלקו הדרומי של המעגן. הכוח השני הורכב משני דבורים בפיקודו של רס"ן ישראל פטשניק ועליהם היה לתקוף את חלקו הצפוני של המעגן. היות ולא נמצאו מטרות בצד הצפוני, הכוח של רס"ן פטשניק הצטרף אל הכוח של רס"ן איילון וסייע בהשמדת כלי שיט מצריים.

בהתאם לתכנון, הדבורים ביצעו סבבי תקיפה במעגן בהם הטילו רימונים על הסירות, ירו בתותחים והטילו רימוני נ''א (נגד אנשים) ומטעני גור על ספינות האויב שהחלו לבעור ולהתפוצץ. את התקיפה ביצעו תחת אש של נשק קל מצד האויב. בסיום התקיפה, הושמדו לצי המצרי ארבעה סירות דיג גדולות ו-15 סירות קטנות נוספות שהיו חמושות. כוחות זרוע הים לא ספגו פגיעות או אבדות.

מבצע ליידי, מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-16 ל-17 באוקטובר 1973 נערך מבצע 'ליידי' בו כוח קומנדו של זרוע הים תקף כלי שיט בנמל פורט סעיד שבמצרים. המבצע התרחש לאחר שכוחות הצי המצרי הסתגרו בנמליהם, זאת עקב רצף הפסדים שחוו בקרבות אל מול הצי הישראלי בהן טובעו להן ארבע ספינות טילים. במטה הזרועי הוחלט להמשיך את הקרבות אל מול הצי המצרי ולבצע תקיפה נוספת בנמל פורט סעיד, שהיווה בסיס קדמי של הצי בים התיכון. נודע לזרוע הים הישראלית כי בנמל שהו באותה עת שתי ספינות טילים מדגם אוסה, שתי ספינות טורפדו, שני נט"קים (נחתות טנקים) וחמישה כלים נוספים. משימת התקיפה הוטלה על שייטת 13.
נט"ק (נחתת טנקים) אח"י אשקלון (פ-63) הוביל את כוח השייטת מבסיס אשדוד לחף רומני, שם הורידה את שני זוגות הצוללים ואת החזירים (כלי שיט של השייטת) שצללו על גביהם. ארבעה כלי ביטחון שוטף, שני דבורים ושני יתושים, אבטחו את הכוח שהתקדם לכיוון היעד מלווה בסירות גומי ובסנוניות. כאשר כוח הקומנדו היה מספר מיילים מהיעד, הוא התנתק מהכוח המלווה והמשיך עצמאית. ארבעת הצוללים הצליחו לחדור את רשת הפלדה שהייתה בפתח הנמל והותקנה כנגד צוללים, וכן גם הצליחו לעבור ללא פגיעות את מטעני העומק שהצי המצרי זרק לים באופן תכוף.
עם כניסתם לנמל זוגות הצוללים התפצלו לשני צדי המעגן, סגן עודד אמיר וסמ''ר עלי קמחי למערב; סגן בועז שקדי וסמ''ר שי ברמן (ברוש) למזרח. על אף שבצידו המזרחי של המעגן נמצאו שני נט"קים אשר הפעילו את המדחפים ובכך הקשו על משימת הדבקת המוקשים, כוח הקומנדו הצליח במשימתם.

סגן אמיר וסמ''ר קמחי זיכרונם לברכה לא שבו ממשימתם ולא ידוע מה עלה בגורלם. נעשו מאמצים לאתר את גופותיהם תוך כדי המלחמה, אך אלו לא צלחו. הם הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. בגיחות צילום שנערכו לאחר הפעולה התברר כי את משימת הדבקת המוקשים ביצעו שני הצוללים בהצלחה, שכן ספינת טילים, ספינת טורפדו ונחתת טנקים של צי האויב אכן נפגעו.

לסגן עודד אמיר ז"ל הוענק עיטור הגבורה. עיטור העוז הוענק לסמ"ר עלי קמחי ז"ל ולסגן בועז שקדי. עיטור המופת הוענק לסמ"ר שי ברמן (ברוש).

ירי נט"ק על מארסא תלאמת

ב-17 באוקטובר 1973 נט"ק (נחתת טנקים) 36 מטר, שעליו הותקנה מרגמה 81 מילימטרים, הפגיז את מעגן מרסה תלאמת שבמצרים.
הנט"ק נכנס להתקפה במעגן, בו שהו באותה עת מספר סירות חמושות וכן גם סירות דיג שגויסו לצי, כאשר מחוצה למעגן זוג דבורים ישראליים נערכו לתקיפת כלי שיט במקרה ואלו ינסו להימלט. למרות ההתקפה ספינות האויב נשארו בנמל ולא יצאו לרדוף אחר הנט"ק.
מספר כלי שיט מצריים נפגעו.

מפקד המבצע היה מפקד זירת ים סוף, אל"ם זאב אלמוג, לימים מפקד זרוע הים.

סטילים מפגיזים מוצבים מצריים, מלחמת יום הכיפורים

בליל ה-17 באוקטובר 1973 כוח של שש ספינות טילים הפגיז מוצבים מצריים בקרבת מוצב בודפשט, שהיה המוצב הקדמי של צה"ל על גבי חוף הים. מוצב זה היה נתון בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים להפגזות כבדות של תותחי חוף ומרגמות. הוא סומן כיעד עבור הצבא המצרי אשר ניסה מספר פעמים לחסום את הגישה אליו באמצעות איגוף ימי שביצעו לוחמי יחידות קומנדו מצריות. כדי למנוע פשיטה מצרית אל המוצב יצא כוח הסטי"לים בפיקודו של מפקד שייטת 3, אל"ם מיכאל (יומי) ברקאי ז"ל (לימים מפקד זרוע הים), למבצע.

אח"י חנית, אח"י חרב, אח"י חץ (סערי 3) ואח"י רשף (סער 4) קיבלו את משימת התקפת המוצבים שהיו בין קו הגבול עם ישראל עד לפורט פואד, כאשר אח"י חיפה ואח"י מזנק (סערי 2) הוצבו מצפון לפורט סעיד במטרה ליירט כלי שיט מצריים שיצאו מהנמל. הצבא המצרי הגיב להתקפת ספינות הטילים באש תותחי חוף 130 מילימטרים, אך אלו לא פגעו בכוחות זרוע הים הישראלית. בנוסף לירי התותחים, נורו גם שני טילים מהחוף אך גם אלו לא פגעו.

עם סיום תקיפת המוצבים, הספינות חזרו לנמל.

התקפת החוף הסורי והמצרי, מלחמת יום הכיפורים

ב-19 באוקטובר 1973 תקפה זרוע הים את גשר אל-אברש שבסוריה ובמקביל תקפה גם מטרות חופיות במצרים.
בזירה המצרית, כוח של ארבעה סטי"לים (ספינות טילים) בפיקודו של מפקד שייטת 3, אל"ם מיכאל (יומי) ברקאי ז"ל (לימים מפקד זרוע הים), הפגיז מטרות בין חוף דמיאט לחוף רוזטה. ארבעת הספינות התפצלו לשני כוחות משנה שהפגיזו בד בבד מספר מטרות לאורך הדלתא של הנילוס. ההפגזה ארכה למעלה משעתיים ובוצעה על ידי ירי של תותחי 76 מילימטרים ו-40 מילימטרים.
תגובתו של הצבא המצרי לא הייתה אפקטיבית והצי המצרי לא היה מעורב כלל.

מבצע 'מגבית 15' מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-19 ל-20 באוקטובר 1973 נערך מבצע 'מגבית 15' בו חדרו לוחמי קומנדו לנמל ע'רדקה באמצעות סירות נפץ מדגם פצחן והביאו להרתעת המצרים. על אף שכלי שיט של האויב לא הושמדו, המבצע עדיין השיג את מטרותיו: המצרים תגברו את כוחותיהם בכל הקשור להגנת המעגן וכלי השיט שלהם הורחקו מהנתיב המוביל להנחתת כוחות.
בשעה 23:00 ב-19 באוקטובר יצאו לוחמי השייטת לכיוון נמל ע'רדקה על גבי שתי סירות סנונית ושתי סירות נפץ מדגם פצחן, בפיקודו של סגן מפקד שייטת 13, רס"ן גדי שפי. סירות הפצחן פותחו בשייטת 13 והתבססו על סירות הסנונית, אך טרם עברו ניסויי אמינות. מפקד זירת ים סוף, אל"ם זאב אלמוג (לימים מפקד זרוע הים) המליץ למפקד הזרוע, אלוף בנימין (ביני) תלם להפעיל את הסירות גם אם מידת דיוקן לא ברורה, שכן אל"ם אלמוג סבר כי עצם החדירה למעגן והפיצוץ ישרתו את המטרה.
בשעה 04:20 הכוח נכנס לתוך המעגן. רס"ן שפי זיהה במשקפת לילה ספינת טילים מצרית עוגנת צמוד למזח והורה לפעילי סירות הנפץ להסתער עליה. רקטת תאורה נורתה אך בשל הרוח היא סנוורה את מפעילי סירות הנפץ. הכלי הראשון החל להשתולל במעגן עד להתפוצצותו העצמית. הכלי השני התפוצץ על המזח וגרם לו נזק. שני המפעילים נאספו תחת אש כבדה על ידי סנוניות האיסוף וחזרו לשארם א-שייח'. עם שובם של הלוחמים התברר באמצעות מכשירי האזנה כי המצרים נבהלו מהפעולה וכתוצאה מכך תגברו את המעגן בכלים, כפי שצפה אל"ם אלמוג. המשימה הושגה בהצלחה.

הפגזת מבצר אבו קיר, מלחמת יום הכיפורים

ב-21 באוקטובר 1973 נשלח כוח סטי"לים בפיקודו של מפקד שייטת 3, אל"ם מיכאל (יומי) ברקאי, לבצע פעולה התקפית בבסיסו המרכזי של הצי המצרי- נמל אלכסנדריה. הפעולה התבצעה במטרה לגרות את הצי המצרי לתגובה, למשוך אותם לקרב ולהשמידם בים. הכוח הורכב מהספינות אח"י סופה, אח"י סער, אח"י חרב ואח"י חנית מדגם סערי 3.
בדרכם ליעד נתקלו הספינות הישראליות בשתי ספינות תצפית מצריות וטיבע אותן. עם כניסתם של הסטי"לים למפרץ אבו-קיר החלו להפגיז את החוף. הירי כלל שיגור טיל גבריאל למטרת חוף- תורן מכ"ם (מגלה כיוון ומרחק) חופי. לאחר כשעה וחצי בקרבת הנמל חזר הכוח לנמל חיפה, היות וכלי שיט מצריים לא הוזנקו. עם יציאתם של הכוחות נורו שלושה עד ארבעה טילי חוף-ים מדגם סופקה על ספינות הטילים, אולם החטיאו.

מבצע 'מגבית 16' מלחמת יום הכיפורים

בלילה שבין ה-21 ל-22 באוקטובר 1973 נערך מבצע 'מגבית 16', בו חדרו לוחמי קומנדו לנמל ע'רדקה באמצעות סירות הסנונית והשמידו ספינת טילים מדגם קומאר. במבצע זה השתמשו לוחמי הקומנדו בפעם הראשונה ברקטות לאו, זאת לאחר שהיו להן רק כ-24 שעות ללמוד את הנשק ולהתנסות בו.
כוח השייטת כבר עמד על כבש המטוס בחזרה לצפון כאשר קיבל את הפקודה ממפקד זרוע הים, אלוף בנימין (ביני) תלם, לבצע את הפעולה הרביעית בע'רדקה במסגרתה ישמידו את ספינת הטילים המצרית. הפעולות הקודמות בע'רדקה גרמו לכך שהמצרים היו בכוננות להגעת כוחות ישראליים וכי יסוד ההפתעה, עליו הסתמכה שייטת 13 פעמים רבות, נחלש. אלוף תלם החליט כי הפעולה תתבצע באמצעות ירי של רקטות נגד טנקים מדגם לאו מכלי הסנונית. רקטות אלו הגיעו ב-20 באוקטובר דרך הרכבת האווירית, בה האמריקאים שלחו ציוד ואמצעי לחימה. ללוחמי השייטת נמסרו 20 רקטות בסך הכל. הוחלט להקצות עשר רקטות לאימון הצוותים ועשר לפעולה עצמה. לקראת הפעולה בוצע מטווח יום ומטווח נוסף בוצע בלילה עם תחילת התנועה אל היעד. תוכנן כי בכל כלי יהיה צלף אחד שלרשותו יהיו חמש רקטות בלבד. סגן מפקד שייטת 13, רס"ן גדי שפי, מונה לפקד על הסנוניות שהובילו תשעה לוחמים. שעת הפעולה נקבעה לשעה אחת לפני הזריחה, זאת על-מנת להפתיע את האויב ככל האפשר. בתדריך האחרון הודיע ראש מחלקת מודיעין ים (רמד"ן), אל"ם רמי לונץ, כי היעד צפוי להיות מואר עקב הפעלתו של זרקור תותחנים רב עצמה.
הלוחמים יצאו מבסיס שארם א-שייח' בשעה 21:00 ב-21 באוקטובר. עם התקרבותם של כוח הקומנדו, התגלה הזרקור בדרום המעגן והוחלט לחדור את הנמל מכיוונו הצפוני. בשעה 03:55 הגיעו הסנוניות אל היעד. בכניסה למעגן המואפל, במרחק של כ-800 מטר מהם, הלוחמים הבחינו בצללית של כלי שיט גדול מחוץ למזח המעגן. הכוח התקרב עד לכדי מרחק של 400 מטרים כאשר זוהתה הצללית כסטי"ל מצרי. במרחק 120 מטר ממנו נפתחה אש לעבר הכוח מתותח 23 מילימטרים שהוצב על שרטון ממזרח לכוח. בטווח של 80 מטר מהסטי"ל פתח כוח הקומנדו בירי רקטות. שלושת השיגורים הראשונים מכל כלי החטיאו ועברו מעל תורן הסטי"ל. הכוח קיבל הוראה להתקרב עד לכדי מרחק של 40 מטרים מהסטי"ל אך גם הפעם החטיאה הרקטה הרביעית מכל סירה. הרקטה החמישית והאחרונה, שנורתה בו-זמנית משתי הסנוניות, פגעה בסטי"ל והבעירה אותו.
החיילים המצריים שהיו על הסטי"ל, וקודם לכן ירו על כוח הקומנדו מנשק קל, קפצו למים ושחו סביב סירת הפיקוד. סגן מפקד השייטת ירה אליהם במא"גים (מקלע אחיד גדודי) שבחרטום הכלי כדי להרחיקם. לבינתיים התברר כי מדחפי סנונית הפיקוד נתקעו בריף האלמוגים ועיכבו את הנסיגה. לבסוף, לאחר ניסיונות רבים הצליח הכוח לנוע כשמדחף אחד פגוע. היא נגררה על ידי הסנונית השנייה אל פתח המעגן.

בשעה 07:00 ב-22 באוקטובר הוכרזה הפסקת אש, וכשלוש שעות לאחר מכן הגיע הכוח לשארם א-שייח'.
ראש מספן מודיעין, אל"ם לונץ, הודיע למפקד זירת ים סוף, אל"ם אלמוג, כי הסטי"ל שהושמד הוא אותו הסטי"ל שטיבע את אח"י אילת ב-21 באוקטובר 1967.

הפגזת חוות מיכלים בסוריה, מלחמת יום הכיפורים

ב-23 באוקטובר 1973 תקפו אח"י רשף ואח"י קשת הישראלית את מסופי הדלק בנמל בניאס שבסוריה.
תוכנן כי ההגעה ליעד תתבצע באופן דיסקרטי ללא הפעלת קשר ומכ"ם, כך שהצי הסורי ידע על נוכחות הכלים רק כאשר זוג הספינות יהיו בטווח קרוב ובכך גורם ההפתעה יישמר. כאשר הספינות התקרבו לחוף, נתקבלה דרישה ממפקד השייטת דאז, אל"ם מיכאל (יומי) ברקאי, להציב מטרות מכ"ם לשם הטעיה לכיוון לטקיה, דבר אשר אכן קרה. מטרות אלו, אשר משכו את הספינות ששהו בלטקיה, משכו גם סוג ספינות נוסף ששהה בנמל טרטוס.
על אף שהמשימה המקורית הייתה להבעיר את מסוף הדלק בבניאס, מפקד המשימה, סא"ל אלי רהב, החליט כי יש לתת מענה כנגד האויב בים. הוחלט כי אח"י קשת תתקרב לחוף ותיערך להפגזת מיכלים בעוד אח"י רשף תתקרב אל הכלים הסורים, תחדש ירי מטרות הטעיה ובסופו של דבר תפגיז את הכלים.
שתי הספינות שיצאו מנמל טרטוס ירו ארבעה טילי סטיקס שעברו בקרבת הכח הישראלי, אך אלו החטיאו והספינות החלו לחזור לנמל. אח"י רשף רדפה אחריהן, אך הספינות הסוריות היו מהירות יותר לאחר שנפרדו ממשקל הטילים ואלו נכנסו לנמל טרטוס לפני שהספינות הישראליות הגיעו לטווח ירי טילי גבריאל.
בסיום פעולות ההתגוננות מהטילים הסורים, פתחה אח"י קשת בירי מתותחיה ופגעה במכלי הדלק בחוף שהחלו לבעור. אח"י רשף חזרה גם היא לכיוון נמל הבניאס והצטרפה לירי על המיכלים. כשמונה עד עשרה מכלי דלק הובערו.

פלגה 915 נכנסת לעבדיה, מלחמת יום הכיפורים

ב-24 באוקטובר 1973, ביומה האחרון של מלחמת יום הכיפורים, נכנס כוח דבורים מפלגה 915 לנמל עדביה, שהיה מפקדת הזירה של הצי המצרי וסייע לכוחות השריון להשתלט עליו. בעקבות הדבורים נכנסו גם נט"קים (נחתות טנקים) אשר פינו כ-1,500 שבויים מצריים וביניהם גם את מפקד הזירה המצרי. בנוסף לכך, נתפס שלל יקר-ערך, סירת משמר מדגם ברטראם וספינת טורפדו 123-k. ספינות אלו הועברו לבסיס זרוע הים בראס סודר. נלכדו גם שתי טרפדות מסוג כ-123; אחת טבעה בעת גרירתה והשנייה מוצבת בשלמותה במוזיאון ההעפלה וחיל הים שבחיפה. בהמשך, פונתה גם אסדת תדלוק.

זרוע הים הקימה בסיסים בעדביה ובפנרה שבאגם המר.

טביעת מכלית הנפט 'סיריס', מלחמת יום הכיפורים

ב-26 באוקטובר 1973, יומיים לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, טבעה מכלית הנפט 'סיריס' לאחר שנפגעה ממוקש ימי. המכלית הייתה בדרכה למסוף אבו רודס ולא תיאמה את הגעתה עם מפקדת זירת ים סוף. בדרכה, נפגעה ממוקשים ימיים שהוטמנו על ידי המצרים במיצרי 'יובל' ואחד מאנשי הצוות נפצע. על אף שהמכלית טבעה, אנשיה חולצו על ידי מסוקי חיל האוויר.
המיקוש בנתיב זה היווה הפתעה עבור אנשים רבים. איש לא העריך כי המצרים ימקשו נתיב שיט ששימש גם אותם. מספר שבועות לאחר מכן נפגעה ממוקש המכלית 'סירניה' אך לא נגרם נזק לגוף המכלית והיא הצליחה להגיע לאילת.
בה,משך נערכה זרוע הים לפינוי הנתיב ממוקשים.

אח"י משגב בהשתלטות על סירות מחבלים

באחד באוקטובר 1976 הסטי"ל אח"י משגב נתקל בזוג סירות מחבלים אל מול חופי ביירות. ספינת הטילים השמידה בהצלחה סירה אחת וטיבעה אותה, כאשר את הסירה האחרת גררה ארצה לאחר שהשתלטה עליה.

תקיפת בסיס אימונים של ארגוני טרור

ב-26 באוקטובר 1992 כוח של זרוע הים תקף בסיסי אימונים של ארגון הטרור של ג'יבריל ושל הג'יהאד האיסלמי בצפון לבנון. התקיפה בוצעה סמוך למחנה הפליטים נהר אל-בארד.

סיכול חדירת מחבל חמוש מהים

בתשעה באוקטובר 1993 חוסל מחבל חמוש שניסה לחדור לשטחי ישראל באמצעות אופנוע ים. המחבל, השייך לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, התגלה לפנות בוקר על ידי בקריות השליטה הימית במוצב שליטה האזורי שבראש הנקרה. דבורה מפלגה 914, האמונה על הביטחון השוטף בזירה הצפונית, הוזעקה אל האזור וזיהתה את האופנוע שהפליג במהירות לעבר חופי ישראל.
המחבל נורה והאופנוע הפגוע הובל לחיפה. כיום, האופנוע מוצג במוזיאון חיל הים וההעפלה שבחיפה.

השקת אח"י להב (דגם סער 5)

ב-16 באוקטובר 1994 הושקה בישראל אח"י להב והתקבלה בטקס חגיגי בחיפה. הספינה נבנתה במספנות "אינגלס" (Ingalls Shipbuilding) בפסקגולה שבארצות הברית.
הספינה השתתפה ב"מלחמת לבנון השנייה" באמצעות פעילות ענפה לחסימת גישה אל נמלי לבנון וכן במבצע "צוק איתן" באמצעות הגנה על הנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל בים.

גם בימים אלו היא משתתפת במבצעים השונים ומסייעת לזרוע הים להגיע לעליונות ימית בשלל מבצעים שונים בזכות יכולותיה המבצעיות השונות.

חריגות באיזור רצועות עזה

ב-16 באוקטובר 1998 דבור מפלגת הביטחון השוטף 916 השתלט על סירות דיג מדגם סומבוק וחסקה שחרגו מאזור השיט המותר באזור רצועת עזה. כתוצאה מחריגתן, הובאו האנשים לחקירה בבסיס אשדוד. אירוע זה היה יחסית שכיח, שכן במהלך שנה זו לכדה פלגת הבט"ש 15 סירות נוספות בנסיבות דומות. בנוסף, גם באזור דרום לבנון חל אירוע דומה, בו דבורות וסטי"ל השתלטו על שלוש סירות דיג חורגות והביאן לחקירה בארץ.

כתוצאה מפעילות אינטנסיבית של פלגת הביטחון השוטף 916 חלה ירידה משמעותית במספר החריגות מחוץ לאזורי השיט המותרים האזור רצועת עזה.

הגעת הצוללת אח"י לוויתן (דגם דולפין) ארצה

ב-15 באוקטובר 1999 הגיעה הצוללת אח"י לוויתן מדגם דולפין לנמל חיפה.
הצוללת אח''י 'דולפין' נבנתה בגרמניה והיא השנייה מהסדרה שהגיעה לארץ. הצוללת, יחד עם אח"י דולפין ואח"י תקומה, לוקחת חלק משמעותי ועיקרי בפעולותיה השונות של שייטת 7 גם בימים אלו ופעילותה מסייעת רבות לביטחון המדינה.

הגעת הצוללת אח"י תקומה (דגם דולפין) ארצה

ב-24 באוקטובר 2000 הגיעה הצוללת אח"י תקומה מדגם דולפין לנמל חיפה.
הצוללת אח''י תקומה נבנתה בגרמניה והיא השלישית מהסדרה שהגיעה לארץ. ביום הגעתה התקבלה בטקס ממלכתי. הצוללת, יחד עם אח"י דולפין ואח"י לוויתן, לוקחת חלק משמעותי ועיקרי בפעולותיה השונות של שייטת 7 גם בימים אלו ופעילותה מסייעת רבות לביטחון המדינה.

הגעת הצוללת אח"י לויתן (דגם דולפין) ארצה