סמ"ר א', שסיים השבוע את קורס הצוללן, הוא נצר לשושלת צוללנים ארוכה. סבו שירת בשייטת הצוללות הבריטית שלחמה נגד הנאצים, ואביו התגייס אף הוא לשייטת הצוללות בזרוע הים ומשרת עד היום במילואים. "זה לא רק עניין של צוללות, אלא קודם כל של ציונות".

החל בשייטת הצוללות הבריטית, בהפלגות מסביב לעולם ופעולות כנגד הצבא הנאצי, דרך פעולות מבצעיות במלחמת שלום הגליל ועד למבצעים החשאים המתקיימים גם היום - משפחה אחת הייתה שם תמיד, במעמקי הים. סמ"ר א', שסיים השבוע את קורס הצוללן, יהיה בן הדור השלישי במשפחתו שיענוד על מדיו סיכת צוללן, וימשיך את המסורת המשפחתית המפוארת.

כשא' נזכר באווירה ששררה בבית בימי ילדותו, קל להבין שנוצר כבר אז קשר חזק לזרוע הים. "זה מתחיל בטקסים של אבא שהצטרפתי אליהם כשהייתי קטן, או הסיפורים שלו מסדרות הים שהוא מעביר במילואים. זרוע הים תמיד הייתה נוכחת מאוד בבית".

בתור אבא שבעצמו ספג את ערכי המורשת מגיל ינקות, לרס"ב (מיל') י' היה חשוב להשפיע דווקא כמה שפחות על בחירת המסלול הצבאי של א'."מעולם לא ניסיתי לשכנע אותו להצטרף ליחידה. להפך, אמרתי לו שהוא יהיה מספיק מוכשר להמון מסלולים מרשימים".

"ברור לי שמה שהוא ראה ושמע בבית, כשיצאתי כל חודש למילואים, חלחל באיזה אופן", מסביר רס"ב (מיל') י', "בכל זאת, רציתי שההחלטה שלו להגיע ליחידה לא תהיה כדי לרצות מישהו, אלא כי הוא מתאים ליחידה והיחידה מתאימה לו בלב שלם. היום אני כל כך שמח שהחלטתי לזוז הצידה, ואני יודע שההחלטה היא 100% שלו".

רס"ב י' כחייל צעיר

כאמור, רס"ב (מיל') י' שירת בעצמו חמש שנים על הצוללת אח"י גל, ועד היום הוא מדריך ראשי במילואים בבית הספר צוללן ומעביר סדרות ים לצוללנים בקורסים השונים. בדומה לבנו, גם הוא ספג מהבית ערכים שהובילו למסלול שבחר: "הבית היה מאוד ציוני. אני זוכר בתור ילד שאבא היה לוקח אותנו בזמן מלחמה לגבול עם ארטיקים וחומוס לחיילים. מדי פעם שמעתי ממנו סיפורים על התנדבות בפלוגות בצי הבריטי ובהגנה. גדלתי על הסיפורים האלה".

הסיפור אותו משחזר רס"ב (מיל') י' התחיל טרם קום המדינה, עם התגברות האנטישמיות באירופה ערב מלחמת העולם השנייה. כשהוא רק בן 16, ברח משה, אביו של י', סבא של א', מפולין ועלה לארץ ישראל. שם, המשיך את לימודיו בתיכון בבי"ס מקצועי בתחומי המכונאות, אלקטרוניקה ושרטוט טכני.

סבא משה ז"ל במהלך שירותו כשהוצב בקהיר

מיד עם סיום לימודיו התנדב ולחם ב'פלוגות וינגייט' ובארגון 'ההגנה', משם התקדם לצי הבריטי, והועסק בתחזוקת ושיפוץ צוללות. במשך שנה שיגר משה לצי הבריטי בקשות חוזרות להתנדב לשירות בצוללות, עד שגויס.

כמו שורדי שואה נוספים, משה לא פירט על אירועים מאותה התקופה. "שמעתי מעט מאוד סיפורים", מסביר רס"ב (מיל') י': "אבא היה דברן קטן, רוב הפרטים נודעו לי בעקבות מחקרים שלי רק אחרי שהוא נפטר. כשנכנסתי לרישומים של הצי הבריטי מצאתי כל מיני רישומים שלו, ואת מחברת הצוללן שלו שהוא הכין בעצמו ונמצאת לידי כרגע, בזמן שאנחנו מדברים".

באותם מחקרים, מצא רס"ב (מיל') י' מחברות ויומנים אישיים, וגילה כי אביו היה שותף מלא במלחמת הצוללות הבריטיות נגד הגרמנים, השתתף בעשרות הפלגות וטיבוע כלי שיט גרמניים בים התיכון והצפוני וחווה סכנות מסמרות שיער. הוא הוצב בנמלי בירות, חיפה, פורט-סעיד, מלטה, פורטסמות', לונדון, צפון אירלנד ונורבגיה.

עיטורי מלחמה שקיבל משה ז"ל מהצי הבריטי, על פעולותיו בזירת הים התיכון והים הצפוני

בסיום המלחמה נבחר כאחד מ-15 צוללנים וקצינים מהצי הבריטי להפליג לנמל הצוללות הגרמני ברגן שבנורבגיה, על מנת לקחת בשבי צוללות גרמניות. מתוך יומניו של משה: "כיהודי מארץ ישראל התרגשתי כשמפקד צוללת גרמני הדריך אותנו איך להשיט צוללות גרמניות חדישות המצוידות ב'שנורקל', מתקן שאפשר הטענת מצברים בצלילה, המצאה שלא הייתה ידועה עד אז בצי הבריטי". משה היה הצוללן היחיד שהכיתוב "פלסטין" התנוסס על כתפו.

על פועלו לאורך השנים זכה בעיטורים רבים, ביניהם 3 עיטורי מלחמה ממפקדת הצי הבריטי, עיטור הוקרה אישי ממלך נורבגיה על הסיוע בשחרור נורבגיה מידי הגרמנים ו"עיטור לוחמי המדינה" ממשרד הביטחון.

את מורשתו המכובדת של אביו למד רס"ב (מיל') י' רק בדיעבד. אז איך קרה שגם בלי לשמוע את כל הסיפורים המרגשים, בחר להמשיך את דרכו של אביו ולהתגייס לשייטת הצוללות? "יש אנשים שההשפעה שלהם על אחרים באה ממעשים ולא מדיבורים, אבא היה כזה", מציין רס"ב י'. "בתור ילד ראיתי את הדמעות כל פעם שמניפים את דגל ישראל, זה לא רק עניין של צוללות, אלא קודם כל של ציונות".

אותם הזרעים שנטע בו אביו בלי לדעת, לבלבו ופרחו כשהתגייס רס"ב (מיל') י' לשייטת הצוללות. במבט לאחור, הרגע שבו הבין רס"ב (מיל') י' את גודל המסורת שהוא ממשיך, היה עוד לפני הגיוס, בגיבוש. "בסוף היום נפגשתי עם סגל הפיקוד, לשמוע האם התקבלתי. מולי ישב אל"ם שאול חורב (לימים מפקד השייטת) ושאל אותי: 'מה אתה עושה פה?' הייתי בוגר הריאלי בחיפה ובית ספר עיוני, לא איזה בית ספר לימאות. אז עניתי, 'אבא שלי שירת בצוללות'".

"ואז הם חייכו אחד לשני, 'אני חושב שיש לך טעות'. ובאמת, לא ייתכן שאבי שירת בשייטת הצוללות הישראלית שהוקמה שנים אחרי תקופת שירותו. עניתי להם: 'לא בצוללות הישראליות, אבא שלי היה קצין בצוללת בריטית'".

למרות המורשת המפוארת, רס"ב (מיל') י' נזכר שלמעשה, אביו לא רק שלא שכנע אותו במופגן להצטרף לצוללות, אלא אפילו הביע לעיתים התנגדות לבחירותיו של בנו. "אני חושב שהוא רצה שאגיע לצוללות אבל ברגע ששמע שאני בשלבים המתקדמים הוא התחיל לפחד, זה הזכיר לו מקרים שהוא חווה בעצמו והאינסטינקט שלו היה לשמור על הילד שלו". עכשיו, חווה רס"ב י' את אותן התחושות, הפעם מכיוון ההורה: "כשא' רצה להגיע לצוללות הכי מתקדמות, אלו שמטבע הדברים נשלחות למשימות מסוכנות, גם אני חששתי", הוא משתף.

סמ"ר א', ששמע את הסיפורים המרגשים 'יד שניה' מאבא, מספר שגם עבורו, האווירה והערכים שספג בבית כשגדל הם אלו שדחפו אותו לכיוון השירות בשייטת: "הייתה לזה השפעה ישירה על הבחירה שלי להגיע לצוללות. כששקלתי לאן להתגייס ידעתי בוודאות שאני רוצה לשרת בזרוע הים, והמטרה תמיד הייתה להגיע לצוללות".

סמ"ר י'

"אבא ליווה אותי לאורך כל המסלול", משתף א': "כיף לחזור הביתה ולהיות מסוגל לדבר עם מישהו שמבין מה עובר עלי, במיוחד כשמדובר בקורס שאי אפשר יותר מדי להסביר עליו למי שלא היה שם". גם אבא שמח על האפשרות להבין, עד כמה שאפשר, את עולמו החדש של א', "הרגשתי כאילו חזרתי יחד איתו לקורס שעברתי", הוא מספר בחיוך.

במהלך הקורס, התמודד סמ"ר א' עם אתגרים רבים, אך בעזרת עבודה קשה, הצליח א' ללמוד ולהשתפר. הוא מספר שסיום השלב הבסיסי היה אחד הרגעים הזכורים לו ביותר. "לקבל את הסיכה הקטנה על החזה, להגיע למגמה שרציתי, זה נחת. הרגשתי שאני יכול לנשום, כמובן מבלי להוריד את הרגל מהגז, להיות גאה בעצמי. זו סיכה קטנה שאומרת הרבה".

למרות הקושי, סמ"ר א' מספר ששני דברים עזרו לו במיוחד בהתמודדות עם החלקים המאתגרים שבקורס: "הדבר הראשון הוא כמובן החברים למסלול. זו מערכת יחסים הדדית, פעם אתה עוזר ופעם אתה נעזר. גם בדברים קטנים. כשכל אחד מעלה את השני ברמה, מגיעים להישגים".

הדבר השני, היה להכניס את הקושי לפרופורציות. "בשלבים קשים, אבא תמיד אמר לי שגם סבא יהיה בטקס. המחשבה שסבא עשה את זה לפני ואני לא היחיד שעבר את זה עזרה להתמודד עם הקשיים שבקורס".

סבא משה ז"ל כלוחם בצי הבריטי

רס"ב (מיל') י' זוכר גם הוא את הקושי והאתגרים שבקורס, אם כי הוא טוען שההכשרה השתנתה והשתפרה מאז תקופתו: "הצוללנים היום מגיעים הרבה יותר מוכשרים לעבודה ממה שאנחנו היינו". מכל תקופת שירותו זכורה לו בעיקר הפעילות המבצעית במלחמת שלום הגליל.

"יצאנו לרצף של הפלגות מבצעיות, היינו חוזרים מהים, מעמיסים את מה שצריך ויוצאים עוד פעם". והכל תחת מעטה כבד של חשאיות. "כל האווירה הייתה מלאה בגאווה פנימית, זה היה נורא קשה לפעמים לחזור ממשימה מבלי לספר על זה לאף אחד", משחזר רס"ב י': "זה משהו שמאוד מאפיין צוללנים, החשאיות נותנת איזשהו חוזק פנימי ליחידה".

גם הוא מתאר את הקשרים העמוקים עם החברים מהצוות: "ראשי המחלקות היו עמוד שדרה בצוללת. דרשנו מעצמנו ומכל אלה שמגיעים המון מקצועיות, עמידה בלחץ והמון עבודת צוות. עד היום החברים הקרובים והטובים ביותר שלי הם כולם מהיחידה".

עכשיו, כשהקורס מאחוריו, סמ"ר א' ומשפחתו קרובים ומאוחדים מתמיד. "פתאום אני מבין כל מיני דברים שאבא אמר לי עוד כשהייתי ילד, ערכים שהוא למד בקורס שלו ואני למדתי ממנו".

אם חשבתם שכאן נגמר הרומן של המשפחה והשייטת - הפתעה! אחותו הגדולה של א', ניצן, שירתה בעבר כמדריכת סימולטור סונאר ובעלה שירת גם הוא בשייטת, והיום משמש כמפקד ענף צוללות במספנה.

"את אחד התרגילים עשינו באותו הסימולטור שאחותי הדריכה. ברגע שנכנסתי פנימה נזכרתי שכבר הייתי שם, ביום פתוח שהיה בבסיס עם אחותי וההורים". פעם נוספת שפגש א' את המשפחה בבסיס, הייתה בשלב השהיות בקורס: "כשעליתי לצוללת ראיתי מישהו שמתקרב אלי, ופתאום זיהיתי את גיסי. מהשמירה של חמישי בלילה הגענו ביחד לארוחת שישי".

אבל המפגש הכי מרגש התרחש דווקא בלב ים. כחלק משלבי ההכשרה, מפגישים את החניכים בסירת גומי עם צוללת במרחק כמה מיילים מהחוף, כדי להרגיל אותם לתווך הימי. את השלב הזה בהכשרה מעבירים משרתים במילואים, כמו רס"ב י' בעצמו. "אמרתי לא' שאני אהיה בבסיס אבל לא נצליח להיפגש. הוא סיפר לי שהוא יוצא להפלגה של כמה ימים, וחשבתי לעצמי: מה הסיכויים שא' נמצא על הצוללת שנפגש איתה?"


המפגש המרגש בלב ים "אתם יכולים לתאר לעצמכם איך זה מרגיש..."

מסתבר שהסיכויים היו לטובתם. מתוך הצוללת ראה א' את הסירות מתקרבות, כשפתאום נשמעת כריזה 'א' לסיפון'. "לא הבנתי מה קורה, לעלות לסיפון באמצע הים זה לא משהו שעושים". גם רס"ב (מיל') י' לא ציפה להפתעה כזאת.

"ראיתי את הצוללת עולה ופתאום א' על הסיפון! ניגשתי עם החניכים לצוללת, ובאמצע הים, הבן שלי עומד במרחק מטרים ממני. נראה לי שאתם יכולים לתאר לעצמכם איך זה מרגיש. לראות את הבן שלך עולה עם צוללת למעלה בלב ים, עומד על הסיפון מולך, ולהיזכר בזה שהייתי בעבר בפנים".

רגע לפני שעמד סמ"ר א' על רחבת המסדרים, שוחחתי עם רס"ב י'. גם דרך קווי הטלפון אפשר היה לחוש בהתרגשות ששררה בצד השני של השיחה. "כשאני סיימתי את הקורס אבא שלי העניק לי את שעון הצלילה שלו. זו הייתה הפעם ראשונה שראיתי אותו בוכה", משתף' רס"ב (מיל') י' בהתרגשות. "אני לא בטוח שבטקס של א' אצליח להחזיק את עצמי. בינתיים כבר עליתי לבוידעם להוציא ולהבריק את אות הצוללן המקורי שלי עם חריטה של מספר הצוללן עליו".

רס"ב י' מעניק לבנו, סמ"ר א', את אות הצוללן שקיבל בעצמו

לקראת סיום מסע ההכשרה, א' מאחל לעצמו בעיקר לקחת הלאה את כל מה שלמד. "גם כשקשה, לזכור את כל מה שעברתי כדי להגיע לנקודה בה אני נמצא. חוץ מזה אני מאחל לעצמי להמשיך בדיוק כמו עכשיו, להיות שמח מהמקום שלי ולהנות מכל רגע".

"אני כבר לא יכול לחכות להיות בטקס ולראות את א' במעמד הזה כשהוא יקבל את האות, שיורידו לו את המדבקה מהכותפת ושיצטרף למשפחה", מסכם רס"ב (מיל') י'.

"בן שלי, עכשיו כשאתה מתחיל את השירות יש לי רק דבר אחד לאחל לך. אומרים רדו והצליחו, אני אוסיף ותחזרו בשלום. לך ולכל מי שילך איתך, זה לא רק הבן שלי שם - זו משפחה".

עוד כתבות בנושא