צוער יפתח ולנסי, שיסיים שבוע הבא את קורס החובלים, בטור אישי על דודו יוני שנפל במלחמת לבנון השנייה

המחשבה על רחבת המסדרים וחשיפת דרגות הקצונה מרגשת אותי לא רק בשל העובדה שזהו סיום שלב מורכב וקשה בקורס החובלים הנחשק, וגם לא בשל העובדה שהוא רק הכנה לאתגר החשוב באמת לשמו הוכשרנו.

לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות שהוא נושא עימו לאורך השנים, חוויות שעברנו בשלבים שונים של החיים. כל חוויה עם המאפיינים שלה והחותם שהיא משאירה בנו. זו יכולה להיות חווית הרכיבה הראשונה באופניים, הנפילה הראשונה, ההתאהבות הראשונה, בר המצווה, הפעם שצבעת לבד את החדר, הפעם שברחת מבית הספר ועוד. אחת מהחוויות האלה הובילה אותי למגרש המסדרים הזה. הרגע שהתרחש לפני 15 שנה, בו נודע לנו כי אתה, יוני, האח הצעיר של אימי, כבר לא תשוב ממלחמת לבנון השניה.

הייתי שם, הייתי שם כשקציני הבשורה נקשו בדלת. הייתי שם כשאמא וסבתא זעקו זעקת שבר, הייתי שם כשאלפים מילאו את בית העלמין של מזכרת בתיה והפרו את השקט הפסטורלי של המושבה. הייתי שם כשדיברו עליך. הקשבתי.

הכרתי אותך, היכרות של ילד סקרן עם דודו ההרפתקן ובעל הנפש הצעירה. זחלתי איתך במנהרות, גלשתי איתך בסנפלינג, רכבתי איתך על אופניים ורצתי איתך בשדות. זה מה שאפיין אותך, זה מה שאפיין את מערכת היחסים הקצרה שלנו, אלה חלק מהחוויות שצברתי ושהשאירו בי חותם. עם הזיכרונות האלה, ותמונותיך במדי צבא ותגיות קורס החובלים שם התחלת את שירותך הצבאי, ביקשתי ללכת בדרכך.

במשך החודשים הארוכים, האתגרים המנטליים והפיזיים, הלילות הלבנים ומאות כוסות הקפה שגמענו כדי להישאר ערים, ליווית את דרכי אי שם במעמקי הזיכרונות, ועשית זאת בהצלחה וגבורה רבה. בטקסי הביניים שעברנו, לא נעלמה מעיני התרגשותה של אימי - אחותך, שחוותה סוג של סגירת מעגל מבחינתה.

השנים עוברות והחוויות הופכות לבוגרות יותר. יצאנו מבועת בית הספר ונחשפנו לאנשים מסוגים שונים, מנטליות מגוונת ומאפיינים רב גוניים. גם במסגרת הקורס, על צועריו המשקפים את מירב האיכות של הנוער הישראלי, ההטרוגניות מורגשת. זה היופי באדם וביכולתו לנתב עצמו בדרכים הנכונות.

זה המקום בו הבנתי את מהותה של הרעות, החברות, האחווה והביטחון לסמוך על החבר שלצידך. זה המקום בו הבנתי, איך במשך שנים סיפרו עליך, יוני, שהיית מלח הארץ, זה שאפשר לסמוך עליו שידע לשאת על כתפיו כל אחריות שהיא, ללא מורא, ללא חשש. זה המקום בו התחברו לי כל הסיפורים על תעוזתך לצד הרגישות בה ניחנת, ההרפתקנות לצד שירי אלתרמן, מתיחת הגבולות לצד קריאת הספרים.

אז רגע לפני חשיפת הדרגות ועלייה על מגרש המסדרים, זה הזמן לומר לך תודה.
תודה על שהצבת לי יעד, תודה על שהיית שם, תודה על כל אותם רגעים קשים שצלחתי ותודה על הזיכרון הענק שהשארת אצלי.
אחרי 15 שנים של חוסר, הגיע גם הזמן שאצדיע לך, כקצין.