אברהם ירום הוא אחיו הקטן של רב"ט מאיר ירום ז"ל, אשר נהרג באסון הצוללת דקר בו נספו שישים וותשעה לוחמי שייטת 7. יותר מ-40 שנה לאחר מכן, כתב אברהם שיר לזכר לוחמי הצוללת, בו הוא מתאר את רגעיהם האחרונים

אח"י דקר הייתה צוללת בשירות חיל הים הישראלי, אשר טבעה ב-25 בינואר 1968 בדרכה מבריטניה לישראל. כל אנשי צוותה נספו - ביניהם נמנה מאיר ירום ז"ל.
מאיר ז"ל נולד בשנת 1948 בקפריסין, לשם הוגלו הוריו כמה שנים קודם לכן - משה שהיה פרטיזן, ורחל, שורדת שואה. עם ההגעה לישראל באותה השנה גילתה רחל ז"ל שאחיה ניצל גם הוא מתופת השואה, אך קיפח את חייו בקרבות מלחמת העצמאות.
מאיר ז"ל היה הבן הבכור במשפחה אשר ידעה אסונות רבים, ומכאן התחזקה אמונת הוריו של מאיר בערך הנשגב שבהגנת המולדת על ידי שירות קרבי משמעותי, ואת זאת הנחילו בחינוך לשלושת ילדיהם. "אבא היה מדבר רבות על אהבת המולדת ועל ציונות", מספר אברהם, האמצעי מבין שלושת האחים. "הוא היה ציוני בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, והוא האמין באמונה שלמה בגאולת הארץ. הוא השריש בנו את הרצון לשרת ולתת מעצמנו לזולת - וזו הדרך שאח שלי בחר ללכת בה".
על אף שכבר סלל את דרכו להיות טכנאי מטוסים בחיל האוויר, מאיר החליט להתגייס לשייטת הצוללות, ועבר את הקורס בהצלחה יתרה. הבחירה להתגייס לשייטת 7 הסבה לו אושר רב, "הוא היה גאה במדים שלבש ובסיכת הצוללן שעיטרה את מדיו", מרחיב אברהם. "כולם נשאו עיניים אליו, ובמיוחד אחי הקטן ואני, שממש הערצנו אותו".

"על השירות עצמו הוא לא הכביר במילים, אבל בין השורות הבנו עד כמה הפעולות שהוא עושה בשייטת תורמות באופן ישיר לביטחון המדינה. הוא היה אדם מאוד מיוחד, וזה נשקף גם מעצם היכולת שלו לשרת בתנאים לא פשוטים בכלי מורכב כמו צוללת", מוסיף אברהם.
מאיר ז"ל היה מבין חברי הצוות הצעירים שהגיעו כשאח"י דקר כבר הייתה מוכנה, ותפקידם היה להפעילה. "עם הגעתו לבריטניה, הוא שלח לנו מספר מכתבים בהם תיאר לנו את התרגשותו לקראת הגעת אח"י דקר לחופי ישראל", משתף אברהם.
אברהם נזכר ברגעי הפחד וחוסר הוודאות שהרגיש, לאחר ששמע ברדיו שאבד הקשר עם הצוללת. "בצהרי יום שישי שמענו ברדיו שהקשר עם אח"י דקר נותק. זה הרעיד את עולמנו".
כשלושה חודשים לאחר שנעלמה הספינה, קבע הרב הצבאי הראשי, אלוף הרב שלמה גורן, שהם אבודים ולא נעדרים, "ואז ישבנו שבעה, אנחנו ועוד 68 משפחות בישראל", ממשיך אברהם בעצב. "אולם חשוב לי להודות לצה"ל, ולזרוע הים בפרט, אשר לא נחו ולא שקטו לרגע במרוצות השנים בניסיון למצוא את הצוללת, בכל הזדמנות שהייתה הם שלחו כוחות ובדקו קצות חוט שונים".

שרידיה של אח"י דקר נמצאו בשנת 1999, כ-31 שנה לאחר שאבד עימה הקשר, על ידי צוללת אמריקאית זעירה בשליחות זרוע הים, שחיקתה את מסלולה האחרון של אח"י דקר וסרקה את קרקעית הים. היא נמצאה בעומק של שלושה קילומטרים מתחת לפני הים, ובמרחק של כ-485 קילומטרים מביתה המיועד בבסיס חיפה.
"כשהצוללת נמצאה הרגשתי תחושת הקלה", אומר אברהם. "כל כך הרבה שנים שעברו בחוסר ידיעה, בתיאוריות ובמחשבות על מה קרה להם, ולבסוף קיבלנו תשובה. 'מנו ספנות' תרמו הפלגה לנקודה בה טבעה הצוללת לכל המשפחות הנספים, ושם נערך טקס מרגש בו זרקנו זרי פרחים אל עבר האנדרטה הימית של אח"י דקר", הוא מוסיף. "מאז, כל כלי שיט חדש של זרוע הים עובר מעל לנקודה זו ועורך טקס התייחדות עם נופלי הצוללת".
אברהם בחר לשזור את הנצחת אחיו יחד עם זיכרונם של כל קורבנות אסון הדקר, וכתב שיר לזכרם: "ברבות השנים העסיקה אותי המחשבה מה עבר עליהם בדקות האחרונות של חייהם, בזמן טביעת הצוללת. תמיד דימיתי זאת לעלה הנושר לו ברוח ונופל מטה, אט אט - וזה התיאור שבו השתמשתי בעת כתיבת השיר", מפרט אברהם. "השיר נכתב לפני עשר שנים ובשנה שעברה שלחתי אותו בקבוצה של עמותת צוללני עבר, ולפתע קיבלתי טלפון מחבר עמותה שהודיע לי שרוצים להלחין ולהקליט את השיר".
השיר הוקלט על ידי להקת זרוע הים והולחן על ידי חן הררי, ובוצע לראשונה בטקס ההתייחדות עם נופלי שייטת 7. "החלום שלי הוא שהשיר ייכנס להיכל התהילה של שירי הזיכרון, כי שיר זה דבר נצחי, והזיכרון של נופלי האסון צריך להיות כזה", מסכם אברהם.

 

שיר דקר
מילים: אברהם ירום
לחן עיבוד והפקה מוזיקלית: חן הררי

ביום קר וסוער הפכת לגוש דומם,
ממכונת המלחמה שהייתה אז לב פועם,
קראתם שמע ישראל עד שקולכם נדם,
שישים ותשעה לוחמים למנוחת עולם.

כעלה המתנדנד ובתנועת ריקוד,
לקחת למצולות טובי בנייך,
ואיך חיים שלמים הלכו כאן לאיבוד,
החול כיסה לאט את כל שרידייך.
עמוק בתוך הים הגדול,
שמור לכם מקום יקירינו,
שנים עוד יעברו,
הזמן לא יעצור,
לעד תישארו בליבנו.

עמוק בתוך הים,
לא קבר אדמה,
לא שיש ולא אבן,
רק מצבת פלדה,
חלקך ספון בחול,
סביב רק ים ואפל,
וכל מה שמואר הפך לצל.