מה עושה מתכנת על ספינה בזמן מבצע, ומה יעלה בעתיד הבינה המלאכותית? כל אלו מעסיקים את יחידת מפת"ח, חוד החנית של העשייה הטכנולוגית בזרוע הים. תפסתי את מפקד היחידה היוצא, אלוף משנה משה קנזין, לשיחה צפופה על כל השאלות הבוערות

אין זה סוד שעולמנו משתנה בקצב בלתי נתפס והטכנולוגיה של המחר מתפתחת בקצב אקספוננציאלי. עבור רובנו, אותו עתיד נראה כמו חלום רחוק; אבל עבור אנשי הטכנולוגיה של יחידת מפת"ח (מרכז פיתוח תוכנה חילי), זו כבר מציאות חיה ויומיומית. "זרוע הים משולה לילד בעל תיאבון אינסופי ויכולת עיכול מהירה", מסביר מפקד היחידה היוצא, אלוף משנה משה קנזין. "שינויים מרחיקי לכת בעולמנו הפכו את קצב הפיתוח וההטמעה של טכנולוגיות קצה לכמעט רגעית. הזרוע שנראה פה עוד עשרים שנה תהיה דינמית ועוצמתית מאי פעם, ואנחנו ביחידת מפת"ח נהיה חלק מרכזי בכך. ה'מוח' של זרוע הים, כך נראה, רק ילך ויגדל".

לנצח על התזמורת

לא בכדי מכנה אל"ם קנזין את יחידתו כ"מוח" של זרוע הים. כגוף המחשוב המרכזי של הזרוע, מהנדסיה חולשים על כל מישור אפשרי בעשיית הזרוע. מעולמות האג"ם, המודיעין והתקשוב, ועד למחוזות רחוקים השמורים לרוב לסרטי מדע בדיוני. "כל פרויקט שכזה דורש מאיתנו הבנה עמוקה על מה שקורה בתוככי הספינה, המערכות שלנו יודעות לדבר עם הידיים, העיניים והאוזניים, לנתח את המידע ולהעבירו למוח האנושי שידע לקבל את ההחלטה הנכונה".
לקלחת הרותחת הזו נכנסים חיילי היחידה. גם הם באים מעולמות שונים ואף מנוגדים: מעתודאים ואנשי תוכנה ועד ללוחמי חוד שעברו "הסבת מקצוע". יחד מתרחש אותו הקסם שהופך את היחידה למה שהיא.

"קסם" נוסף שמייחד את היחידה, הוא העובדה שחיילי היחידה לא רק מתחככים עם הקצה המבצעי, אלא חווים אותו עמוק על בשרם. "יש מעט מאוד מקומות בהם חייל יכול לפתח ביום ולהילחם בלילה. אם נמשיל את זה לחילות אחרים בצה"ל, גם אם החייל יבצע את הפיתוח הוא לא יטוס במטוס או ייכנס לשדה הקרב, כי פשוט אין מקום. אצלינו בספינה - דווקא יש. זה נותן להם נקודת מבט שונה וחשובה, אפילו הכרחית".
חיילי היחידה, אם כן, יוצאים בדרך קבע לניסויים, הפלגות ואפילו מבצעים, כפי שחושף המפקד כאן לראשונה. "לא אוכל לפרט הרבה, אבל אני יכול לספר שגם במסגרת נוהלי קרב מסוימים, חיילי היחידה נדרשים לבצע פיתוחים ייעודיים ומהירים, מהירים מאוד".

עכבר ומקלדת בלב הים

את המעט שניתן לספר על אותה "עשייה מבצעית", ניתן למצוא בסדרת ניסויים פורצי דרך שבוצעו על ספינות ה"מגן" החדשות מסוג סער 6, בהן נבחנו לראשונה מערכות שליטה ובקרה שפותחו ביחידה. אותן מערכות פונות לכלל ממשקי הספינה, מלמדות אותם "לדבר" בקול משותף ומרכזות את כלל הידע בידי אותו "מוח תבוני", היודע להעצים את התמונה המודיעינית ואת המסוגלות המבצעית בשטח. אותן יכולות הללו השלימו מעגל בן 50 שנה, מבצעי ואנושי, של עולם השליטה והבקרה, שעבר כעת באופן מוחלט לעולם הדיגיטלי.

 

(צילום: דוברות משרד הביטחון)

"לא אשכח את הרגעים החותמים של אותו ניסוי", משתף אל"ם קנזין ברגעי המתח. "אחרי בדיקות דקדקניות ולא מעט שינויים בזמן אמת, ישבנו במי"ק (מרכז ידיעות קרב) עם הלוחמים, וחזינו במגוון רחב של איומים הנעים לעברינו. אנחנו מביטים במסך ורואים איך מערכות הספינה מנטרלות את האיומים, אחד אחרי השני. אפילו עכשיו כשאני מספר לך את זה יש לי צמרמורת בכל הגוף", הוא מתוודה.

"בכלל לא חשבתי שאהיה קצין"

אופיים המיוחד של חיילי היחידה ועשייתם הטכנולוגית הופכים אותם למשאב נחשק בכל רחבי הצבא וגם מחוצה לו. עם זאת, כפי שמספר לנו המפקד, רבים מהם בוחרים להישאר ביחידה ולקבוע בה את עתידם. "אני זוקף את הדבר הזה למספר גדול של גורמים. נוסף לאחריות הגדולה והעשייה בחזית הטכנולוגיה, ביחידה שלנו יש צוותיות יוצאת מן הכלל וחברות אמת. במעלה הדרך, זוכרים פחות את הפרויקטים ויותר את האנשים. זוכרים את התוכניתן שעשה איתך פעולת שדרוג בחשכת הלילה ונשאר איתך עד אור הבוקר, לא כי היה חייב, אלא כי הוא פשוט חבר טוב. זוכרים את הפקוד הראשון שלך, שהגיע מבולבל וחסר ביטחון. ובמהלך שנה או שנתיים, הילד המפוזר הפך לקצין אחראי שמנהל אחרים. אתה מרגיש שאתה חלק מזה, חלק מהסיפור של הרבה אנשים".

כשנזכר אל"ם קנזין באותו נער צעיר, הוא מזכיר לו בעיקר את עצמו. "כשהתגייסתי בכלל לא רציתי להישאר בצבא", הוא מודה בפנינו, "ובטח שלא חשבתי שאהפוך להיות קצין. לא האמנתי שקורצתי מהחומר המתאים. המפקדים שלי גידלו אותי ופתאום גיליתי עולם אחר: יחידה שנמצאת בחזית הטכנולוגיה, רצה מהר ולא מבזבזת זמן. הבנתי שהמשמעות של העשייה היא אדירה ושנותנים לי כל כך הרבה אחריות בגיל כה צעיר. אז נשארתי, בכל פעם לעוד פרויקט ועוד אחד, והשאלה מתי אני משתחרר פשוט ירדה מהפרק, עד היום הזה".

מאותו נער צעיר וביישן ועד לפיקוד בדרגים הבכירים ביותר, יחידת מפת"ח הפכה לבית ששינה את אלוף משנה קנזין מן הקצה אל הקצה. כעת הוא נפרד מהבית בפעם האחרונה. "אני לא יכול לומר לך מה יקרה בעתיד", הוא מסכם בחיוך. "אני רק יודע לומר שמחר, כשאני ואשתי נצא לבית הקפה, זה יהיה רגע הנחת הראשון שלי מזה שנים רבות. ארשה לעצמי ליהנות מן הטעמים והריחות, ולדעת שהשארתי אחריי יחידה חזקה ובידיים הנכונות".