11 שנים עברו מאז איבד תא"ל אשר שחר את בנו החובל, סרן עמרי שחר ז״ל. כשהחלה המלחמה, חזר לנהל את הזירה בה נפל בנו לפני שנים כה רבות, בתקווה להמשיך את מורשתו

בעיצומה של המלחמה, מקבל אלוף משנה במיל' אשר שחר, מנהל לחימה בזירה הדרומית, שיחת טלפון. "מפקד זרוע הים יעניק לך דרגת תת-אלוף", סיפר הקול בצד השני. "הטקס יתקיים בעוד כעשר שעות.
תא"ל במיל׳ שחר מספר: "עצרתי הכול, שמתי עליי את המדים ונסעתי לחיפה. כשמפקד זרוע הים שם את הדרגה על הכתפיים שלי, הוא הסתכל עליי ואמר: 'אף פעם לא ראיתי אותך שותק ככה'. 'זה בגלל ההתרגשות', עניתי לו בקושי, 'מעולם לא נסגרו לי כל כך הרבה מעגלים בו זמנית'".

 

ואכן, דרכו של תא"ל במיל׳ שחר בזרוע ידעה צמתים רבים. הוא התגייס לזרוע הים בשנת 1980 ולא עזב אותה מאז. שירותו לקח אותו מדרום לצפון, מהשטח ולמטה. בשנת 2008 מונה לתפקידו האחרון, מנהל לחימה בזירה הימית הדרומית. "הייתי נגד הרבה מאוד שנים ובני עמרי בדיוק נולד. רציתי לתת לו את כל העולם, ופחדתי שדרכי הצבאי תהיה מכשול", הוא משתף. "היום אני יודע שההחלטה לקחת אחריות ולצאת לקורס קצינים, הייתה אבן דרך במסעו של עמרי, מסע שבנה ממנו מפקד, לוחם וחבר".

כשהגיע לגיל שמונה עשרה, בנו עמרי בחר ללכת בעקבותיו ולהתגייס לקורס חובלים. "כבר בגיל הזה ראו את האור העצום שהפיץ. כשחבריו הודחו מהקורס, היה בא אליי בדמעות. 'הוא היה חבר שלי, אני לא מאמין שהוא נפל'". כשעמרי שובץ כמפקד ספינת בט"ש בבסיס אשדוד, אותו בסיס בו שירת אביו, ידע תא"ל במיל׳ שחר שהקשר בין משפחתו לזרוע יהיה עמוק ממה שחשב מלכתחילה. "באחד הלילות פרצה סערה חזקה והגלים שטפו את הים. הייתי עולה אליו בקשר ושואל אותו 'למה אתה לא חוזר לחוף?', הוא היה צוחק ועונה לי 'כל עוד יש ספינות בצד השני, אני לא זז מכאן'. כזה הוא היה".

(צילום: באדיבות המשפחה)

אט אט התקדם עמרי בדרגות, היה לקצין מצטיין ויועד לקצונה הבכירה בזרוע. לאחר שנטרל לבדו חולית מחבלים שחדרה לשטח ישראל, זכה בשנת 2012 באות מצטיין הרמטכ"ל, אות בו זכה גם אביו.

בסוף יוני 2012, נפל סרן עמרי שחר ז״ל בעת מילוי תפקידו בפלגה 916. "תמיד אמרתי שאני ועמרי זה אותו בן אדם. עברנו את אותה הדרך, דרכנו באותם הצמתים. אז בערב הזה, לא איבדתי רק בן, איבדתי חצי ממני. הרבה קצינים לא מסוגלים לחזור לשרת במקום בו נהרג בנם, אבל אני לא יכולתי לוותר לעצמי, לא יכולתי לוותר על המשפחה ועל המורשת של הזרוע".

 

(צילום: דוברות זרוע הים)

"בצוק איתן, חזרתי לאשדוד כמנהל לחימה", הוא נזכר. "בשעות הרגועות הייתי משוטט בין הרציפים ופתאום ראיתי את הספינה של בני, אז נכנסתי פנימה. הסתובבתי בין המדורים, אחזתי בכל פיסת מתכת ועץ ונזכרתי בריחות ובמראות. ושם ראיתי את החדר הקטן בו נהג עמרי לישון. מעולם לא התרגשתי כך בחיי".

היום, כשהוא שוב מנהל לחימה בזירה, מספר תא"ל במיל׳ שחר איך דמותו של עמרי מנחה אותו בכל צעד. "כשאני שומע את החברה האלה בקשר, אני יודע שאני צריך להיות מי שעמרי היה עבורם. לשמור על ים פתוח ועל לב פתוח, כי זה מה שעמרי רצה."

"וזו הסיבה בגללה לא הצלחתי לדבר באותו הערב", חוזר תא"ל במיל׳ שחר לטקס הענקת הדרגה, לאחר שתיקה ארוכה. "אחרי שהעניקו לי את הדרגה, ביקשו שאשא נאום בשם כל המקבלים. לקח לי קצת זמן, אבל בסוף התייצבתי מול הקהל ובחרתי להקדיש את הדרגה לאשתי וילדיי, לכל החטופים, וכן, גם לעמרי". הוא עוצר ומחייך חיוך עצוב. "אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה, אבל תדעו שבכל סיפור כואב יש נקודת אור בקצה. שנים נאחזתי באמת הזאת - ואני רוצה שגם אתם".