רב"ט שחר ורב"ט שירי, בקריות שליטה ימית במוצב השליטה האזורי "ארז" בבסיס אשדוד, משתפות על השירות בגזרה במלחמה מעיניהן כתושבות עוטף עזה

שלושה חודשים לתוך הלחימה והעשייה לא פוסקת ולו לרגע קט. מי שמאיישות 24/7 את מוצבי השליטה הפרוסים ברחבי בסיסי זרוע הים הן הבק"שיות, בקריות השליטה הימית, שעובדות לילות כימים מתוך תחושת שליחות והבנה כי גורל המערכה במרחב הימי מוטל עליהן.

לפני עשרה חודשים התגייסה רב"ט שירי כבק"שית, ולאחר הכשרה שובצה במש"א (מוצב שליטה אזורי) "ארז" בבסיס אשדוד. בתפקידה היא משקיפה יום-יום על ביתה הנמצא במושב "עין הבשור" שבעוטף עזה. בימים אלו היא מספרת כי משמעות התפקיד מקבלת עבורה רובד חדש, היא מבינה כמה כל רגע הוא קריטי וכמה הנוכחות שלה חשובה.

בבוקר ה-7 באוקטובר, ממש כשהתחילה המלחמה, ירדה רב"ט שירי ממשמרת הלילה אותה ביצעה. באותו הזמן כבר החלו המחבלים להיכנס למספר יישובים באזור המושב בו היא גרה. "למושב שלי לא הצליחו המחבלים להיכנס בזכות כיתת הכוננות של המושב, אבל אני מכירה הרבה אנשים מהאזור מסביב שנרצחו או נחטפו", משתפת בצער רב"ט שירי.

(צילום: מיכל מלכי, דוברות זרוע הים)

"אני מרגישה שהתפקיד שלי קיבל משמעות חדשה במלחמה", היא מספרת. "אני מרגישה שאני עושה משהו בשביל הבית ואני הרבה יותר מבינה את מה שקורה מסביבי. לקחת חלק בתפקיד החשוב הזה ולשמור על הגזרה הקשה הזאת זה יכול להיות מאתגר - המון אחריות מוטלת עלינו ואנחנו בסופו של דבר העיניים של הלוחמים בים. אנחנו נחשפות לדברים רגישים ומורכבים, שצריך להיות דרוכים ומוכנים בכל רגע נתון על מנת לדעת לתפעל אותם בזמן אמת".

רב"ט שחר, אף היא משרתת כבק"שית במש"א "ארז", דרוכה ומוכנה לכל תרחיש, מתצפתת ושומרת על הבית שלה בכפר עזה. אירוע שזכור לה באופן מובהק קרה כשהייתה במשמרת ב-24 באוקטובר, כשהיא ושאר הבק"שיות זיהו 2 צוללנים במצלמות. תוך זמן קצר, דיווחו על כך לכלים בים וכיוונו אותם לנקודה המדויקת בה היו המחבלים. "בזכות הדברים שאנו רואות והקשר שלנו עם השטח, הצלחנו למנוע אסון", משתפת בגאווה רב"ט שחר. "אנחנו והלוחמים בים בקשר רציף, שיתוף הפעולה בינינו שומר על ביטחון המדינה והוא חשוב מאין כמותו".

רב"ט שחר הייתה במשמרת באותן השעות הקשות של תחילת המלחמה. "כשהתחילו האזעקות כבר הבנתי שמשהו התחיל, אבל רק לאחר כ-4 שעות כשירדתי ממשמרת והתקשרתי הביתה, הבנתי את סדר הגודל של מה שקרה, במיוחד בקיבוץ שלנו, כפר עזה", היא נזכרת.
"אחרי שדיברתי עם המשפחה חזרתי למשמרת שנמשכה כמעט עד הערב, הבנתי שהבית שלי בסכנה ורציתי להישאר ולעזור עד כמה שאני יכולה כדי לא לפספס כלום ולשמור על המשפחה שלי".

(צילום: רותם גור, דוברות זרוע הים)

בביצוע התפקיד, מרגישות הבק"שיות משמעות ואחריות רבה, זה גורם להן תחושה טובה וביטחון. רב"ט שחר מרגישה גאווה אך גם חוששת: "מצד אחד זאת ההרגשה הכי טובה בעולם לדעת שאני שומרת על הבית, ומצד שני זה מלחיץ לחשוב שאם אני אעשה טעות אז האנשים בבית יכולים להיפגע. לכן אני נותנת את כל כולי לשמור ולהגן כמה שאני יכולה", היא מסכמת בביטחון.

(צילום: רותם גור, וברות זרוע הים)

עוד כתבות בנושא