לכבוד יום האוטיזם, סמ"ר גל שמיר, עורך, גרפיקאי ואפטריסט בזרוע הים בטור מיוחד על השירות הצבאי, האתגרים כחייל אוטיסט ועל הדרך שסלל לאורך השנים האחרונות

אולי זה נראה לרוב האנשים ברור, אבל יש אנשים שזה לא כזה ברור עבורם שהם מתגייסים, שהגיוס בשבילם זה משהו שלא נראה לעין או שרחוק מהם שנות אור. זאת הייתה המציאות שלי.

כשהתגייסתי, באופן אוטומטי קיבלתי פטור מהצבא עם אפשרות להתנדב לשירות, זה לא היה משהו שהייתי מוכן לקבל. אבל אז הגיעה הצעה שטרפה עבורי את הקלפים: להתגייס ולשרת במחזור הראשון של תוכנית "תתקדמו".

נעים להכיר, אני סמל-ראשון גל, בן 21 מאשדוד. ביולי 2021 עליתי על מדים והתגייסתי לצבא כחלק מתוכנית "תתקדמו" - תכנית המשלבת נערים ונערות על אוטיסטים בצבא לשירות חובה מלא. ובתכלס, סביר להניח שנתקלתם לא פעם בתוכן שאני יוצר.

התגייסתי והתחלתי את הדרך שלי בצבא. האם היה קל? מה פתאום. לא חשבתי שיהיה קל, לא משנה לאן הייתי מגיע. בכנות, כשהציעו לי לכתוב טור אישי ליום האוטיזם הבינלאומי לצד השמחה וההרגשה המוחמאת שהייתה לי מזה שהציעו לי לכתוב אז הייתה לי גם תחושת בלבול והתלבטות גדולה.

"מה המסר שלי?" שאלתי את עצמי, הרי הזדמנויות מהסוג הזה אין הרבה. הזדמנות כזאת שניתנת לי במה במקום כזה, וזה לא שאין לי מה להגיד, זה לא שאין לי מה להוסיף לשיח, זה פשוט שמכל הדברים שהייתי רוצה איך הייתי מזקק את זה למסר אחד? אם יש פה איזשהו חייל או מלש"ב על הרצף שקורא את זה הייתי רוצה להגיד לו שהכל בסדר ושהוא יהיה בסדר, שהאוטיזם שלו לא משנה דבר ושאנשים לא יתייחסו אליו שונה בגלל זה ושהוא רק צריך לבוא עם מוטיבציה ולעשות את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר.

אם אדם נוירוטיפיקלי (לא על הרצף) קורא את זה הייתי רוצה לספר לו על החוויה שלי בתור אדם על הרצף כדי לנסות לשקף לו את המגבלה שלי ולעורר מודעות על מנת שבמידה שיכיר וייתקל באדם על הרצף יהיה יותר סובלן ומקבל.

אנשים נוטים להשתמש בחלקים באישיות ובזהות של בן אדם, בנכויות ומגבלות, בתור קללות. אני מרגיש שעם הזמן גרמתי לאנשים סביבי להיות יותר מודעים, אם אנשים זרקו בטעות "אוטיסט" כמילה רעה כדי לתאר משהו אז אני החזרתי להם תשובה צינית והומוריסטית שהפכה את זה עליהם וגרמה להם להיות מובכים. כמובן שבזמן הזה אני נקרע מצחוק. אני לא נעלב, כי אני מבין שבסופו של יום זה נגרם מחוסר מודעות - ולי חשוב להעלות את המודעות ולשנות את המחשבה אצל האנשים שנכות או מגבלה היא משהו שלילי.

לא תמיד זה כל-כך פשוט, בדרך אני נתקל בלא מעט אתגרים. יש פעמים שאני לא מסוגל לשמור על קור רוח, כאוטיסט יש לי בעיות וקשיים שאני כל הזמן מנסה לחפות עליהם - בין אם זה קשיים חברתיים, רגשיים או עומס נפשי שמציף אותי בעקבות הקשיים שיש לי בויסות רגשי וחושי.

הרבה פעמים קשה לי לבטא את עצמי ולהסביר איך אני מרגיש או להסביר את הבעיות שלי, יצא לי הרבה פעמים לשמור על דברים בבטן עד שהתפוצצו בצורה של התפרצות מרגשות שמצטברים, עם הזמן למדתי לעבוד בצוות יותר טוב ולסמוך יותר על אנשים וגם לדעת להנגיש את הידע וההבנה שלי ולמצוא שפה משותפת עם החברים במדור ובענף.

בימים אלה אני נמצא רגעים לפני סיום השירות הצבאי שלי, לאחר שגם חתמתי חודש קבע. אני מרגיש שבמהלך שירותי הצבאי פרצתי דרכים, למדתי להתמודד עם אתגרים ויצרתי תוכן שהגיע למאות אלפי אנשים. ואם אני יכול לסכם במשפט אחד מסר עבורכם, זה שהשמיים הם לא הגבול אם יש לנו דגל על הירח - תאמינו, הכל אפשרי.