מוזיאון ההעפלה וחיל הים ניצב לתפארת בעיר חיפה כבר יותר מיובל שנים, והוא משמש כמקור ידע מורשתי משמעותי עבור מדינת ישראל וזרוע הים. אז מה מיוחד בו? איך הוא הוקם? ואיך שינעו לתוכו צוללת בגודל מלא? קראו וגלו

כבת לאבא ששירת בחיל הים, ביקרתי בילדותי מספר פעמים במוזיאון ההעפלה וחיל הים שבחיפה.

הביקורים במוזיאון זכורים לי כאטרקציה של ממש, רצתי בשבילים, נכנסתי לצוללת ולספינת הטילים הענקית וצפיתי בחפצים המשומרים המגוונים - וכל זאת בפיקודו של אבא, שהתרגש מאוד להסביר לנו על המוצגים השונים ועל החוויות שלו כלוחם בספינת הטילים אח"י רשף, שהוצאה משירות זה מכבר ונמכרה לצ'ילה.

כשהתבגרתי, הגעתי גם אני לזרוע הים. מתחילת שירותי ביקרתי פעמים רבות במוזיאון, אבל התחושה כבר היתה אחרת. הגעתי למוזיאון כחלק מהמורשת שלו, והתחושה שהיתה לי היא תחושת גאווה ושייכות.

המוזיאון נפתח בשנת 1969 על ידי סא"ל יוסף (יוסק'ה) אלמוג ז"ל, קצין בחיל הים.

"לקראת שחרורו בשנת 1967, השתתף אבי בקורס אזרחי לקציני צה"ל בכירים, ושם נחשף לראשונה לנושא של מורשת ומוזיאונים", מספר הדר אלמוג, בנו של יוסק'ה אלמוג. "הוא השתכנע שזה מה שהוא רוצה לעשות - להנציח את נושא ההעפלה ולהקים מוזיאון בחיפה. הוא התחיל להניע את העסק, ודיבר עם מפקד חיל הים דאז, אלוף שלמה אראל ז"ל, כדי לשכנעו להקים את המוזיאון. הוא השתכנע, וכך הוקם מוזיאון ההעפלה וחיל הים".

יוסק'ה ניהל את המוזיאון מראשיתו בשנת 1967, דרך פתיחתו למבקרים ב-1969 ועד יציאתו שלו לגימלאות, בשנת 1995.

"אבא חי את נושא ההעפלה ואת המוזיאון ואת חיל הים, ואנחנו חיינו אותם דרכו, יחד איתו", אומר שי אלמוג, אחיו של הדר ובנו של יוסק'ה.

"כשהקימו את המוזיאון, בין 1967-1969, הייתי בן 12 בערך, וראיתי איך אבא עוזר בבנייה במו ידיו", מספר הדר, "הוא עזר לפועלים לערבב מלט ולבנות את המבנה. הוא ממש השתתף בבניית היסודות, פשוטו כמשמעו".

"במשך כל השנים, אבא דאג לחדש את המוזיאון ולהביא פריטים חדשים", אומר שי. "הוא אירח אורחים רבים בטקסים ובמשלחות, ובמיוחד התמקד בקבוצות נוער: בתי ספר וחיילים. הוא השקיע את מיטב מרצו בהפצת המורשת של ההעפלה וחיל הים".

בזכות קשריו בחיל הים ובמקומות בעולם, השיג יוסק'ה מוצגים רבים ונדירים למוזיאון. קטע מדופן אוניית המעפילים "פאטריה" שהיתה טבועה בנמל חיפה, העתק של פעמון האוניה "אקסודוס", כסאות רב-חובל, תותחים, מדחפים של אוניות - והיד עוד נטויה.

"מה שמייחד את המוזיאון בעיניי הוא השילוב של שתי תקופות בחיי מדינת ישראל: ההעפלה ומיד ההמשכיות שלה בחיל הים", מסביר הדר, "אני חושב שצורת התצוגה בו והמוצגים עצמם הם מדהימים, ורוח החדשנות בהחלט ניכרת בו".

"המוזיאון נועד להנחיל את המורשת לצעירים ולהיות בית לותיקים", פותח תא"ל (בדימוס) ניר מאור, אשר ניהל את מוזיאון ההעפלה וחיל הים במשך 15 שנה, וסיים את תפקידו בשנה האחרונה. "הוא חשוב - כי כדי לדעת לאן אנחנו הולכים, צריך לדעת מאין באנו. הרצף ההיסטורי והמורשת הוא הכרחי לכל חברה או תרבות. כמו שבתחומים אחרים, כמו דת לדוגמא, חשוב לנו לשנן את המסורת - כך גם בתחום העשייה שלנו בשימור המסורת והמורשת של זרוע הים".

"את יוסק'ה הכרתי כקצין בחיל הים כשאני הייתי צעיר והוא היה מנהל המוזיאון: איש נערץ, מפקדן של שתי אוניות מעפילים ושל אונית המלחמה הראשונה של חיל הים, אח"י אילת. יוסק'ה גם פיקד על הקרב הראשון של חיל הים, קרב תל-אביב", מספר ניר. "יוסק'ה הקים את המוזיאון וניהל אותו שנים ארוכות. קצת אחריו, הגיע סא"ל (במיל') אורי ארנון וניהל את המוזיאון במשך שש שנים. כשרצה לעזוב, ביקש אורי את המלצתי לאדם שיקבל עליו את הניהול. חשבתי קצת, ולבסוף עניתי - אני".

בתקופת ניהולו של ניר, בוצעו במוזיאון שינויים ושדרוגים רבים - כל זאת למען החדשנות והחיבור למציאות, במטרה למשוך יותר אנשים ולגרום להם להתעניין במורשת של מדינת ישראל וחיל הים.

"מוזיאון חייב להיות אטרקטיבי, לספר את הסיפור בשפה שמקובלת ומתנגנת היום", מסביר ניר. "תכני המוזיאון תמיד רלוונטיים, אבל צורת התצוגה שלו והנגשת הסיפור - היא חייבת להיות ביקורתית כלפי עצמה ולהתפתח עם השנים. במשך 15 שנה, בכל שיפוץ וחידוש שעשינו - השתדלנו להתאים את הסגנון לקהל המבקרים".

"היום יש הרבה יותר סרטים במוזיאון שבוימו על ידי במאים צעירים ויש לנו עמדות אינטרקטיביות שהקהל יכול להשתמש בהן ואטרקציות לילדים. רק בשנה האחרונה הוקם חדר שמדמה צוללת, אפשר להסתובב בו, להביט דרך פריסקופים ולירות טורפדו על מטרות", אומר ניר.

ברחבי המוזיאון ניצבים כלי שיט גדולים ומרהיבים, אבל האם אי פעם תהיתם כיצד הם הגיעו לשם?

"את אונית המעפילים "אף על פי כן" שניצבת בחזית המוזיאון חתכו לארבעה חלקים וחיברו אותה מחדש במוזיאון. זה היה מבצע אדיר ביחס לטכנולוגיות של שנות השישים", מספר ניר. "הבאת הצוללת אח"י גל למוזיאון, עליה פיקדתי בתקופת שירותי, היתה גם כן פרויקט עצום שאני זוכר עד היום".

"המסע שלה אל המוזיאון התחיל מגרמניה, אליה נשלחה בתום שירותה כדי להימכר - אבל לא היו לה קונים. שכנענו את חברינו במספנות גרמניה לשלוח לנו אותה חזרה, והם הסכימו. הצוללת נשלחה חזרה לארץ, ומשם שונעה למוזיאון", ממשיך ניר.

"כצעד ראשון, היא נפרקה ברציף בנמל חיפה, בעודה שוקלת קרוב ל-600 טון. ההכנה לבואה ארכה חודשים: היינו צריכים לפרק גשרים, לסגור מדרכות, לעקור עמודי חשמל ולחסום כבישים בחיפה. גלגלנו את הצוללת הענקית לאורך כבישי חיפה עד למוזיאון".

"זכינו לעזרה ותמיכה גדולה מכל הגופים: אישור הדואר, אישור חברת חשמל, אישור רכבת ישראל, משטרה, עירייה ומכבי אש - כולם נרתמו למשימה".

"מכניסתי למוזיאון ועד היום, אני חושב שהתפקיד והמטרה שלו היא לאסוף את ההיסטוריה, לשמר אותה ולהנחיל אותה. רק לאחר מכן אפשר להתחיל לחשוב על דרך ההצגה והעטיפה", מסכם ניר.

"צריך להשתדל ולהתאמץ לשמר את ההיסטוריה בצורה הכי מדויקת שאפשר וגם בצורה אטרקטיבית. לפעמים שני העקרונות הללו מתנגשים וזה אתגר מעניין, חייבים להיות עירניים ולא לפספס את העובדות ההיסטורית בשם האטרקציה. זה מפתה, אבל לא נכון. צריך לדייק מאוד וזאת החובה שלנו: להעביר את הידע לדור הבא בצורה מדויקת, תוך ניסיון להציגו בצורה האטרקטיבית ככל הניתן".

ערן מוזס, מנהלו הנוכחי של מוזיאון ההעפלה וחיל הים, התחיל את דרכו במוזיאון בשנת 2002 כסגן המנהל ורכז ההדרכה. לאחר מכן עבר לנהל את מוזיאון אסירי המחתרות בעכו, ולפני שמונה חודשים - הוא חזר הביתה, לחיק סיפורי ההעפלה וחיל הים.

"צמחתי במוזיאון, וכאן התחלתי את הקריירה שלי. אני מחובר מאוד לתכני ההעפלה וחיל הים, ואני מרגיש שניהול המוזיאון הוא סגירת מעגל עבורי", פותח ערן. "נכנסתי לנעליו הענקיות של תא"ל (בדימוס) ניר מאור, שחנך אותי ולימד אותי הכל תוך כדי עבודה משותפת".

מוזיאון ההעפלה וחיל הים הוא חלק ממוזיאוני משרד הביטחון, אשר מציגים את פסיפס התפתחות המורשת של מדינת ישראל. "בעיניי, תולדות ההעפלה וחיל הים הם נושאים בעלי חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה", אומר ערן.

"מזה 50 שנה שהמוזיאון מתנוסס בגאווה בעיר חיפה, ואנחנו משתדלים למלא את תפקידנו כפי שמצופה מאיתנו: לחדש, לשנות, לספר את הסיפור על ולהעביר את הערכים - שכן בסופו של דבר, זה הדבר החשוב".

עוד כתבות בנושא