רגע לפני שיעלה אשווגה מסיימת את קורס החובלים ועוזבת את בסיס ההדרכה של זרוע הים, היא יודעת שהיא משאירה אותו בידיים טובות: אחותה, סמל מאיה, נשארת שם כמפקדת בקורס אלקטרוניקה. שוחחתי עם שתיהן ושמעתי על התחושות שמלוות אותן, בבית ובבסיס
לפני כשלוש שנים, כשצוערת יעלה אשווגה קיבלה זימון לגיבוש חובלים, היא לא דמיינה שיום אחד תסיים את הקורס. עכשיו כשהיא מסתובבת בבה"ד זרוע הים, היא לא האשווגה היחידה שם. סמל מאיה, אחותה הצעירה, משרתת גם היא בבסיס כמפקדת בקורס אלקטרוניקה.
יעלה ומאיה גרות בקריית נטפים, יישוב דתי בשומרון, יחד עם עוד שלושה אחים קטנים. כילדות הן חלקו מסלול משותף, מבית ספר יסודי דתי, דרך פעילות בתנועת הנוער "בני עקיבא" ועד ללימודים באולפנה תיכונית.
כשיעלה סיימה את לימודיה בתיכון, היא בחרה לצאת מאזור הנוחות שלה, והגיעה למכינה הקדם צבאית 'חצבה', שמשלבת חניכים דתיים וחילונים. "החלטתי שאני רוצה להיפתח לעולמות חדשים ולהכיר אנשים שונים ממני, וזה עשה לי שינוי מעניין וחשוב בחיים", היא מספרת.
קצת אחר כך, קיבלה יעלה את הזימון לגיבוש חובלים. "זה בכלל לא היה קרוב לתפקידים שרציתי", היא מתוודה. "רציתי להיות מדריכת חי"ר, או בחיל החינוך, שאלו תפקידים שקצת יותר קשורים לעולם שממנו הגעתי, לא חיפשתי לפרוץ את הגבול".
אבל לעצתה של אביה ובתמיכה של החברים, יעלה החליטה לצאת לגיבוש. להפתעתה הגדולה, היא סיימה אותו ואפילו התקבלה לקורס הנחשב. יעלה מתארת את השלבים הראשונים בקורס כריצת ספרינט. "הייתה לי המון מוטיבציה לצלוח את האתגרים שעומדים בפניי, אבל לקח לי זמן להבין את החשיבות העצומה של התפקיד אליו אגיע".
עם התקדמות הקורס, התחילו ליפול האסימונים: "הפנמתי שאני לוקחת חלק במשהו גדול ומעניין. התחלתי לדבר שפה חדשה, להכיר את הים ופשוט להתאהב במה שאני עושה. עכשיו אני כל כך שמחה שהייתה לי את המוטיבציה להמשיך ולהגיע לתפקיד מפתח ומשמעותי".
כשאני שואלת אותה מתי בדיוק נפלו האסימונים, יעלה לא מצליחה להיזכר באירוע מסוים, אבל מציירת לי את התמונה הבאה: "לפעמים בהפלגות כשיש קצת שקט, אני אוהבת לצאת לסיפון, להסתכל מסביב, ולהרגיש את הרוח על הפנים. אלו רגעים של נחת בתוך כל הטירוף שהוא קורס חובלים. שם נופלת ההבנה, כשאני קולטת שאני זו שאחראית לנווט את הכלי הגדול הזה, וכמה ידע מקצועי יש לי בראש. זה מטורף לראות לאן הגעתי בגיל 20".
יעלה היא אחת מתוך שלוש צוערות שמסיימות את הקורס במחזור הנוכחי. "בתיכון למדתי באולפנה רק עם בנות, גם במכינה היינו חצי בנים וחצי בנות, ופתאום הייתי צריכה להתרגל לשירות באווירה אחרת", היא משתפת. "אבל לא הרגשתי שזה היה קושי משמעותי בקורס. ההתאקלמות הייתה מהירה, והחברויות שנוצרו הפכו את המחזור למקום טוב ובטוח".
לצד האופי האינטנסיבי והתובעני של הקורס, יעלה מציינת שהקפידה לקחת זמן לטפח את הקשרים שיצרה עם החברים למחזור. "לאורך הקורס עוברים הרבה חוויות מאתגרות ומחשלות. גם בשבועות הכי עמוסים, היה לי חשוב תמיד למצוא את הזמן לשבת לשיחות עמוקות עם חברים ולחזק אחד את השני".
על השירות לצד צוערים וצוערות שמגיעים מרקע חילוני, יעלה אומרת: "אני מרגישה שגישרנו בקלות על כל פער, וגיליתי שהשוני בינינו בעצם לא כל כך גדול. קיבלתי המון מהאנשים שסביבי, שהגיעו מאורח חיים שונה ממני".
עוד היא מוסיפה שלעתים החזרה הביתה מהבסיס הייתה מאתגרת. "הגיוס שלי כדתייה לקורס חובלים הוא אירוע לא רגיל. היו אנשים שהרימו גבה כששמעו שאני לוחמת, אבל למזלי קיבלתי תמיכה גדולה מאוד מהמשפחה ומהחברים בבית, שתמיד היו שם בשביל לדחוף אותי קדימה או להחזיק לי את היד".
גם אחותה הקטנה, סמל מאיה, מתארת עד כמה המשפחה תומכת ומעורבת בשירות שלה: "אנחנו מדברים כל ערב, ואני מספרת על מה שעשיתי במהלך היום, הם מאוד תומכים בבחירות של יעלה ושלי".
אבא מאוד מתעניין בתפקידים שלנו", ממשיכה מאיה בחיוך. "הוא הפך למעריץ נלהב של זרוע הים. הוא שירת בכלל בגבעתי, אבל מאז שהתגייסנו הוא מעודכן בכל מה שקורה בזרוע, יודע איזה קורס סיים השבוע ואיזו ספינה חזרה לנמל. כל הבית מדבר בשפה של זרוע הים".
גם מאיה תמכה וליוותה את אחותה הגדולה במהלך הקורס. בהתחלה היא עשתה זאת מהבית, ובשלב מאוחר יותר מאותו הבסיס, כשהתגייסה למיזם האלקטרוניקה של זרוע הים, שובצה כטכנאית מכ"ם בבסיס עתלית ואז חזרה לבה"ד כמפקדת.
"כל הזמן היינו בקשר בטלפון ובהודעות. גם כשהיא לא הייתה זמינה בטלפון שלחנו הודעות ומכתבים, סיפרנו לה כמה חשבנו עליה", היא נזכרת. "כשהתחלתי לשרת בבה"ד יכולתי להביא לה דברים שהיא בדיוק שכחה מהבית, או סתם משהו קטן שיעשה לה טוב על הלב".
מאיה מעידה שיוצא לה לפגוש את אחותה הגדולה בבסיס לא מעט. "לראות אותה במקרה בבסיס ישר מעלה לי חיוך על הפנים. השירות המשותף בבה"ד קירב בינינו ונתן לנו שפה משותפת, ותמיד כיף לדעת שיש לי מישהו בבסיס שאפשר לדבר איתו ולפרוק".
לקראת טקס סיום הקורס, יעלה מסתכלת לאחור על הדרך שעברה, ומסכמת בהתרגשות: "אני גאה בעצמי מאוד. עברתי תהליך אדיר ומעניין שלא האמנתי שאעבור, ואני לא יכולה לחכות להגיע לשטח ולהתחיל בעשייה".
מאיה מצטרפת באיחולים לאחותה: "אני מקווה ויודעת שתתני מעצמך את כל מה שיש בך במקום החדש שתגיעי אליו, שתיקחי את תקופת השירות שלפניך בשתי ידיים ותנצלי אותה בצורה הכי טובה שאת יכולה. הישארי נאמנה לעצמך, אנחנו מאחוריך".
עוד כתבות בנושא
