לפני מספר ימים עגנה ספינת סער ה6 הרביעית אח"י ניצחון בישראל לאחר תקופת היבנות במספנות גרמניה. בין אנשי הצוות הספינה, ישנם מספר לוחמים ולוחמות שלהם קשר משפחתי עמוק לגרמניה ולשואה. אחד מהם, סמל טום אקשטיין, יצא למסע אישי ומרגש בעקבות זיכרון השואה בזמן שהייתו בגרמניה.

סבא רבא של סמל טום, זאביק גנץ ז"ל, נולד בצכ'וסלובקיה לפני פרוץ המלחמה למשפחה בת 11 נפשות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת כוחות גרמניה הנאצית לפולין, שמועות על מעשי הגרמנים ועל התקדמותם לכיוון צ'כוסלובקיה הגיעו לאוזניי הוריו ואלה החליטו לקחת את משפחתם ולברוח מהגורל המר.

לאחר תקופה קצרה של נדודים, המשפחה נתפסה על ידי הגרמנים ונשלחה לאחד מהגטאות שבפולין. לא עבר זמן רב, והנאצים הפרידו את משפחתו של זאביק: חלק מבני המשפחה נשלחו למחנה השמדה, חלק נשארו מאחור בגטו וזאביק נשלח יחד עם שלוש מאחיותיו למחנה עבודה.

במשך שנה ארוכה חי זאביק במחנה העבודה ועבד בפרך. לבסוף, זאביק ואחיותיו יצאו לניסיון בריחה נועז, שכנגד כל הסיכויים צלח. זאביק ושלושת אחיותיו ברחו מהמחנה אל תוך היערות והסתתרו שם עד שהצליחו לחבור לכנופיית פרטיזנים.

 

זאביק חי ולחם עם כנופיית הפרטיזנים במשך תקופה עד שנתפס על ידי כוחות נאצים, אשר שלחו אותו לגטו ורשה. למרות שנותר לבד, זאביק ניסה שוב ושוב ללא הצלחה לברוח מגטו ורשה.

לבסוף, הגיע הפתרון הסופי. הנאצים הצעידו את יהודי גטו ורשה בצעדת מוות דרך ההרים האלפים אל בולגריה. במשך שבועות רבים צעד זאביק בקור, ובשלג ורק בנס שרד את התלאות. יום אחד, כמעט במקרה, אותרה הצעדה על ידי כוחות אמריקאים והיהודים הצועדים שוחררו מידי הנאצים.

לאחר המלחמה התגורר זאביק בבלגיה עד ששמע על ספינות ההעפלה המביאות את יהודי הגולה לארץ ישראל. בלי היסוס עלה זאביק על הספינה הראשונה שמצא והגיע ארצה, השתכן בראשון לציון והתגייס לשורות צה"ל כלוחם, שם אף פגש את אשתו לימים.

שנים אחר כך, סמל טום אקשטיין, נינו של זאביק ז"ל, נחשף לראשונה לסיפור המיוחד של משפחתו במסגרת עבודת שורשים שהכין. סבתא רבתא שלו על סיפרה לו את סיפור חייו של בעלה, שמאז הלך לעולמו, סיפור ששינה את תפיסת עולמו והשפיע עליו מאותו רגע ועד ללשכת הגיוס.

 

"אני חושב שהסיפור של סבא רבא שלי השפיע רבות על הבחירה שלי לשרת כלוחם", מספר סמל טום, "ולא רק עליי אלא גם על שאר המשפחה. עם השנים סבא רבא שלי שיתף ממה שעבר עליו והמשפחה שאבה מכך השראה גדולה, וערכים כמו אהבת המדינה והארץ והצורך לשמור עליה. בסופו של דבר, רוב הילדים, הנכדים והנינים שלו שירתו ומשרתים במגוון תפקידי לוחמה".

לאחר שהתגייס לתפקיד לוחם ימי בשייטת ספינות הטילים, נבחר סמל טום להצטרף לפרויקט ספינות המגן ולצוות אח"י ניצחון ונשלח לשהות ממושכת בגרמניה. לשהות הזו הגיע סמל טום כאשר על לוח ליבו רשום סיפורו של סבא רבא זאביק, וזיכרונותיו מהתקופה בה גר בגרמניה כילד.

"למרות שזו לא הפעם הראשונה שאני שוהה בגרמניה, לחזור לגרמניה כלוחם בזרוע הים זה מרגש במיוחד", מסביר סמל טום, "כל העיניים נשואות אליך ואתה מבין את העוצמה בלעמוד על אדמת גרמניה לבוש במדי צה"ל. אנו מביאים כלי מלחמה חדש לזרוע הים הישראלית דווקא מגרמניה, וזה הופך את כל הדרך הזאת לבעלת משמעות נוספת ענקית עבורי".

סמל טום מספר לי כי לכל אורך שהותו בגרמניה, סיפורו של סבא רבא שלו, ליווה אותו בכל צעד. סמל טום לוקח אותי לימים בהם היה משוטט ברחובות גרמניה, במעט הזמן החופשי שהיה לו, ומספר לי איך כל הסיפורים ששמע מאותה התקופה כמו קמים לחיים, "חלק מרצפות הרחוב בגרמניה כוללות רצפות זהב עליהם חרוטים שמות של יהודים ובני מיעוטים אחרים שנספו בשואה. כשאתה הולך ורואה את החריטות הללו בכל פינה אתה מרגיש שיש סיפור לכל פינה, וזה פגש אותי במקום נורא אישי".

 

רגע אחד שזכור לסמל טום במיוחד הוא ביקור צוות הספינה במחנה ריכוז ליד העיר בה שהו. סמל טום וצוות אח"י ניצחון נפגשו עם שורדי שואה ושמעו מהם את סיפוריהם. "ראיתי תצלומים, סרטונים ושמעתי סיפורים על המלחמה והתופת. שם הרגשתי הזדהות וחיבור מחוזק לסיפור האישי של סבא רבא שלי".

שהותו בגרמניה כילד, העניקה לסמל טום שליטה בשפה הגרמנית, מה שחשף אותו לרבדים נוספים בסיפוריהם של השורדים. "כששמענו את הסיפורים של השורדים במחנה הריכוז שביקרנו בו, חלקם התקשו בדיבור באנגלית אז דיברתי איתם בגרמנית ביחידות. לדבר איתם בשפתם הוסיף הרבה למה שכבר סופר ואת מה שלמדתי העברתי לשאר הצוות. הרגשתי שאני מעביר את הלפיד של הסיפורים האלו הלאה".

עם יציאת אח"י ניצחון אל הים בדרך לנמל הבית, שיתף אותי סמל טום במה שהיה מוסר לסבא רבא שלו מגרמניה, לו היה יכול. "יש כל כך הרבה מה לומר לבן אדם שחווה כל כך הרבה בחייו. הייתי רוצה לומר לו שהוא יכול להסתכל על מדינת ישראל וכל מה שבנה בגאווה ובנחת. הוא הקים משפחה גדולה שתמיד תזכור אותו ותישאר לצידו".

במבט לאחור על התקופה הארוכה והעוצמתית שעבר בגרמניה, מסכם סמל טום את שהותו שם בעיקר עם תחושות ציפייה לקראת החזרה לארץ, "למרות החוויות המיוחדות, אתה תמיד מתגעגע ומחכה כבר לחזור הביתה לישראל; למשפחה, לשפה, לחיים בישראל. ישראל זה המקום היחידי שבו אני באמת מסוגל להרגיש בבית".

 

הניצחון והתקומה