ארטור שצקובסקי החליט להתגייס לזרוע הים ולהמשיך את המסורת המשפחתית. סבו שירת בחיל הים של הצבא האדום, וכעת עם החזרה של אח"י ניצחון ארצה משחזר ארטור מסלול הפלגה כמעט זהה לאחד שעשה סבו לפני שנים רבות

ב-2016 נסעה משפחתו של ארטור לבקר את סבם בעיר נובורוסיסק שברוסיה, שם נמצאת הספינה עליה שירת סבו במשך ארבע שנים במהלך שירותו הצבאי. זה כבר שנים ארוכות שהספינה לא שטה וכעת מבנה הספינה משמש כמוזיאון ומרכז מבקרים. בביקור הזה שמע ארטור על שירותו הצבאי של סבא, וידע שהוא רוצה להמשיך את המסורת של שירות ימי.

עוד לפני שהחל את שירותו הצבאי, ארטור ידע שני דברים בוודאות; שהוא רוצה להתגייר ולעבור קורס 'נתיב', ושהוא רוצה להתגייס לזרוע הים. לפני הגיוס עבר מיונים והתקבל לקורס נתיב וגם לתפקיד הלוחם הימי.

ארטור נולד בישראל למשפחה של עולים מברית המועצות לשעבר. לקורס נתיב בחר ללכת לאחר שראה את התהליך שאחותו עברה, "אחותי הגדולה עברה את מסלול 'נתיב' במהלך שירותה הצבאי והייתה לה חוויה טובה".

"הקורס הוסיף עבורי עוד ערך לחיים. בחרתי ללכת ל-'נתיב' מתוך שייכות לארץ ולמולדת, ועברתי שם חוויות מאוד טובות", ארטור ממשיך ומספר על התמיכה מההורים, "ההורים שלי מאוד תמכו, אבא שלי יהודי והוא נצר לשושלת יהודית אז הוא מאוד שמח מהבחירה שלנו".

ארטור משתף כי לכל אורך התקופה הייתה סביבו מערכת תמיכה מאוד חזקה, "אחותי שכבר עברה את התהליך, אבא ואמא, החברים מקורס נתיב וגם המשפחה המלווה, כולם נתנו לי גב".

אחרי שלושה חודשים של קורס 'נתיב' המשיך ארטור להכשרת לוחם ימי בבה"ד זרוע הים ומשם לתפקידו הסדיר, "כשהגעתי לשירות בסטי"לים גם שם מצאתי מעטפת תומכת מחברים שעזרו לי והתחשבו בי במשך כל התהליך".

"רציתי מאוד להתגייס לזרוע הים. גם סבא היה ימאי אז אני מרגיש שאני ממשיך מסורת. סבא היה טכנאי מכ"ם, והוא סיפר על החוויות בשירות ועל ההפלגות הרבות אליהן יצא בכל האוקיינוסים".

ארטור התגייס לתפקיד של טכנאי בשמ"ה (בקרה שליטה מערכות הנדסיות) במחלקת מכונה, "טכנאי בשמ"ה הוא שילוב של שני תפקידים; זה גם להיות מכונאי, להפעיל מערכות השטה ולדעת לעבוד עם כלים, ובנוסף להיות טכנאי של המערכות, בקרה שליטה ותפעול של אותן מערכות השטה", מספר ארטור.

"בהתחלה לא ידעתי לאן אני הולך ומה מצפה לי. לא הכרתי את התפקיד אבל הצלחתי ללמוד אותו דיי מהר. עכשיו כשאני מרגיש בנוח עם התפקיד אני יכול להגיד בוודאות שהוא תפור עליי, אני יכול לממש את היכולות שלי בצורה המקסימלית". ארטור שירת על אח"י אילת מעל לשנה לפני שיצא למשלחת בגרמניה.

לפני שהתגייס ארטור היה מתאמן באופן מקצועי בקיאקים. החוויות הבין-לאומיות שהספורט סיפק לו היוו שיקול בבחירתו לצאת למשלחת, "הייתה תחרות בה טסתי עם נבחרת ישראל להתחרות בספרד. יצא לי להניף את דגל ישראל עם ההמנון שלנו בתחילת התחרות, וזה נתן לי תחושה של שליחות. זה היה אחד מהדברים שגרמו לי לבחור להגיע לפרויקט של הספינות כדי לייצג את ישראל ולתת מעצמי למען המדינה".

סיבה נוספת שדחפה את ארטור להצטרף למשלחת בגרמניה היא התעניינותו בספינות של הזרוע, "מערכות הפעלה של כליי שיט זה נושא שמאוד מעניין אותי. כששמעתי שיש פרויקט של בניית ארבע ספינות רציתי לראות מה 20 שנה של התפתחות טכנולוגית עושות לספינה. ממש רציתי להגיע לסערי 6 ולראות איך הן פועלות ומתפקדות".

"סבא שלי מאוד שמח מזה שאני משרת בזרוע הים ובסטי"לים. הוא חי במולדובה ולכן לא יוכל להגיע לטקס, אבל הוא עומד לצפות בשידור של טקס הגעת הספינה לארץ ולעודד אותי מרחוק".

לאחר שהלך בעקבות סבא לשירות ימי, חוזר ארטור לארץ על ספינת אח"י ניצחון, "סבא שלי בימיו כימאי, עשה מסלול כמעט זהה למסלול ההפלגה של אח"י ניצחון חזרה ארצה - ההפלגה באוקיינוס, בים הבלטי ובים התיכון".

"עבדנו מאוד קשה כדי להפליג חזרה לארץ עם הספינה, אז אני רוצה להגיד בשמי ובשם הצוות שאנחנו מתרגשים לחזור הביתה לארץ ולמשפחות".

עוד כתבות בנושא