סרן חוסאם פרהוד, מפקד דבורה 833 בפלגה 916, בראיון מיוחד על קורס חובלים, הדרך לדבורים וההתאהבות בים כחובל הדרוזי הראשון שמפקד על כלי שיט
הוא החובל הדרוזי הראשון שמפקד על כלי שיט, ולא על סתם כלי שיט - על לוחמי דבורה 833 בפלגת הבט"ש 916 של בסיס אשדוד. שם, לא משנה איפה תלכו - כולם מכירים ומזהים את הקצין החובל תכול העיניים, סרן חוסאם פרהוד. עם חיוך אמיתי וכן, ואנרגייה חיובית שמדביקה את כל מי שנמצא לידו, סרן פרהוד זוכה לתשואות ומחמאות מכל לוחמי הפלגה ולא בכדי. משיחה קצרה איתו מבינים מייד כי יש פה בן אדם שבא לעבוד עם מטרה ברורה מול העיניים: לשמור על הגבולות הימיים של המדינה ולהוביל את הצוות שלו לביצוע המשימה על הצד הטוב ביותר.
לבוש מדי ב' עטורים בשמן הספינות, מספר סרן פרהוד דבר שמשאיר אותי די המומה - לפני שהתגייס לזרוע הים, הוא שנא את הים. "לפני הצבא לא היה לי שום קשר לים, ברמה ששנאתי ללכת לשבת עם חברים בחוף", הוא משתף כשבקולו ניכר צחקוק קל. "לא הייתי השחיין הכי טוב ולאף אחד מהמשפחה שלי לא היה קשור לזרוע. הגיוס לצבא והשירות כחובל גרם לי להתאהב בים וכלים, ומאז אני שבוי בקסמם".
להיות חובל
סרן פרהוד הוא בוגר קורס חובלים מחזור 142. את שירותו הצבאי החל בשנת 2018 לאחר שעשה מכינה קדם צבאית ב"כרם-אל", אותה הוא מחשיב למקום ששינה והעצים אותו מהרבה בחינות וחידד לו את ההבנה שליוותה אותו שנים קודם לכן: להיות לוחם, לא משנה מה. "היה לי ברור שאני הולך לעשות שירות צבאי מעניין ומאתגר", אומר סרן פרהוד.
הנבואה הגשימה את עצמה, ובאוקטובר 2018 עלה על מדים והתגייס לקורס חובלים. אלא שהדרך לתואר הנחשק הייתה רצופה בעליות ומורדות. "להיות חובל זאת אחריות גדולה. הדרך לשם הייתה מאתגרת עבורי, עבדתי קשה כדי להגיע לאן שאני נמצא היום", משתף בכנות.
השלב הראשון בקורס הוא שלב הימ"פ (ימאות ופיקוד) באילת. "מאוד התחברתי לזה. אני גם בן אדם מאוד אסרטיבי והיה לי ברור שאני אעשה הכול כדי לסיים את השלב הזה - וככה באמת היה. הרגשתי בשלב הזה שלמרות כל הקושי, היה לי כיף. הרגשתי סיפוק. בכל השלבים, הקושי הפיזי לא היווה עבורי בעיה. מבחינתי, אם קשה - מתאמנים ומצליחים. השלב שהיה לי קשה היה אחרי הימ"פ, כשהתחלנו ללמוד בצורה יותר אגרסיבית", הוא מספר.
"בבית הספר הייתי תלמיד חכם, לקחתי חלק בכל השיעורים, אבל אני לא זוכר את עצמי יושב ללמוד יותר משעה למבחן. כשהגיע החלק של הלימודים בקורס היה לי מאוד קשה", נזכר סרן פרהוד. "פתאום אני מסתכל ימינה שמאלה ומרגיש שכל מי שהגיע לשם מצליח ללמוד בקלות ורק אני לא, מאוד נלחצתי מזה והרגשתי שאני לא מתאים למקום שאני נמצא בו. לשם התלווה גם קושי תרבותי. נולדתי בכפר, הייתי רגיל לחיים אחרים כי חייתי בבועה מאוד שונה ועד הצבא גם לא באמת יצאתי ממנה. כשהייתי בקורס, ולראשונה בחיי, הייתי הדרוזי היחיד בחדר ומוקף באנשים שלא בהכרח מדברים את השפה שלי ומכירים את התרבות שלי, ומכאן התחיל לו מסע אישי".
הוא ממשיך: "אחרי שלא עברתי את הוועדה הראשונה, נשברתי. כמעט ויתרתי על הקורס. אבל אז אבא שלי, שרומם אותי בכל פעם שהייתי במשבר, אמר לי שלא משנה באיזו החלטה אבחר הוא יתמוך בי, אבל אם אני בוחר לוותר על הקורס, זה בגלל שאני לא רוצה להמשיך בו, ולא כי לא עברתי אותו. וכך היה. עברתי את הבחינה, השקעתי בקורס ונתתי את כל כולי. התחברתי לכל האנשים שם והם הפכו לחברים שלי לכל החיים. בסופו של דבר, סיימתי את הקורס והיום אני בוגר קורס חובלים ומפקד דבורה גאה".
כל הדרכים מובילות לדבורים
״כשהייתי בשלב המתקדם של קורס החובלים פגשתי לראשונה את הדבורים. שם, הגעתי להחלטה הסופית שאני רוצה להיות מפקד דבורה ולהיות חלק מהדבר המדהים הזה. זה היה השלב הכי עוצמתי ומטורף שהיה לנו במשך כל הקורס, התחברתי אליו מאוד והרגשתי שמצאתי בו את המקום שלי. התאהבתי בכלי הבט"ש ובפלגות הבט"ש שיש לזרוע, במיוחד ב-916 והיה לי ברור שאני אחזור לכאן".
"תמיד רציתי להשפיע ולהוביל. רציתי להנהיג ולפקד והדבורה הגשימה לי את כל הרצונות האלו. הפיקוד על דבורה הוא עוצמתי ומביא איתו אחריות כבדה", הוא אומר, בפנים מחייכות ורציניות בו-זמנית.
להיות ראשון זה מחייב
סרן פרהוד נולד בכפר ראמה. בגיל 5 עבר לסאג'ור שם גדל והתחנך. מאז שהוא זוכר את עצמו, חונך על ערכי אהבת הארץ ושמירתה. "העדה הדרוזית במדינת ישראל לקחה אחריות על כתפיה להגן על גבולות המדינה ולהקריב את בניה כדי לשמור על ביטחון מדינת ישראל", משתף סרן פרהוד. "זו הארץ שלנו ואין לה תחליף. אנחנו מגינים על המקום בו נולדנו ולעולם לא נעזוב אותו. אנחנו תולים את גורלנו בגורל מדינת ישראל מתוך העיקרון הזה - אנחנו חלק מהמדינה הזאת, וזה אומר להגן עליה בכל מחיר".
"יש בעדה ביקוש מאוד גבוה לחי"ר ולנעליים האדומות המפורסמות, וגם אני הגעתי מבית כזה: אבא שלי ואחי שירתו בצנחנים והיה מצופה ממני להמשיך את דרכם, ופתאום, למצוא את עצמי כחובל בזרוע הים זה היה מאוד שונה בנוף. אני החובל הדרוזי הראשון שמפקד על דבורה בתולדות המדינה. בעדה ובכפר מתייחסים לסיפור שלי בהמון גאווה, כולם מאוד מחבקים וגאים בי. זה ממש מרגש עבורי ועבור המשפחה שלי. אני מאוד שמח בחלקי, בתור לובש מדים. זוהי זכות גדולה עבורי להיות על מדים ולשרת בשורות צה"ל".
מהעיניים של המפקד
"הצוות שלי מדהים", קובע נחרצות. כמי שהתבוננה מהצד וראתה את הלך הרוח בספינה, הוא צודק. הלוחמים הימיים בדבורה 833 שתחת פיקודו יודעים את עבודתם על בוריה. הם תמיד חדורי מטרה, מאוחדים ונמצאים שם אחד עבור השני בכל שלב. "תמיד יש את המשפחה הגרעינית שאין לה תחליף, אבל לאט-לאט מבינים שברגע שמקבלים אחריות על קבוצה של לוחמים ימיים, נשמות טהורות, יש לך משפחה שנייה. כל לוחם ולוחם הוא כמו אחי הקטן. הם חשובים לי מאוד ואני תמיד נמצא שם בשבילם וסומך עליהם בעיניים עצומות".
״תמיד יש לאן לשאוף, כל יום אני מוצא את עצמי מתעסק במשהו אחר לחלוטין. יש לי תפקיד שהוא מאוד מגוון והזמן בו טס. זה התפקיד שחלמתי עליו מאז שפגשתי את הדבורים בפעם הראשונה. מצד אחד, מדובר בתפקיד מאוד מורכב ומאתגר. עובדים מסביב לשעון ולא תמיד קל להיות בכזאת טוטאליות תמידית כשאני בן 23 בסופו של יום, אבל האווירה מחזקת את כולנו. אני הולך לישון מסופק, אני קם בבוקר עם חיוך ואני אוהב את הלוחמים שלי. אני מגיע לקחת אחריות על כל הלוחמים מתחתיי ולהגן על הגבולות", הוא אומר.
"יצא לי להשתתף בהרבה פעילויות מבצעיות. הרגע הזה שהספינה מתנתקת ואתה מבין שאתה יוצא למשהו שהוא משמעותי כל-כך, להרגיש את הסיפוק הזה ולהבין שאני עושה עבודת קודש שתציל את החיים של האזרח בקצה ולהבין את האחריות המונחת לנו על הכתפיים זו תחושה שאי אפשר לתאר".
את השיחה מסיים סרן פרהוד עם משפט שהשאיר אותי מחויכת עוד הרבה זמן לאחר מכן: "חובל מפעיל כלי בעזרת אנשים, והאנשים שלי הם הכי חזקים, אסרטיביים וחדים. יש לנו קשר קרוב ממש, זה משהו שקשה למצוא - אבל הדבורים מביאים איתם אווירה טובה ומשפחתית".
עוד כתבות בנושא
