בחושך, בקור ומול כוחות האויב, כתבנו הצטרף לתרגיל מדמה לחימה בלב הים

13:30 בצהריים. הארוחה המשפחתית של לוחמי פלגה 914 נקטעת באבחה אחת כשצליל זמזום רועש נשמע. הספינה שעד עתה שטה על מי מנוחות מאיצה באבחה חדה, ו"הגשר" השקט הופך לזירת קרב של ממש. הלוחמים רצים לדפנות הספינה, נשקים נפרקים, ה"טייפון" נטען, ומערכות הקשר מופעלות. "אנחנו יוצאים לאימון בצפון", בוקע קולו של מפקד הפלגה ממכשיר הקשר. "תמיד להיות מוכנים. אני מזהיר אתכם, אם לא תהיו חדים ושערה מראשו של מישהו תיפגע - נכשלנו במשימה".

(צילום: מורן משה, דוברות זרוע הים)

באותם הרגעים הדבורה כבר החלה להתנדנד ולקפץ, כמו אבן המוטלת אל מים סוערים. כדי להישאר יציב, היית חייב להיאחז בחבל או להישען על חבריך לסיפון. "זה אחד הימים הכי רגועים בים השנה", אומר לי אחד הלוחמים כשאני נאבק להישאר עומד. "אם זה נראה לך קשה, תצטרף אלינו כשיש ים אמיתי בחוץ", אומר לי אחד הלוחמים כשאני נאבק להישאר עומד. גולת הכותרת של התרגיל, והאתגר המרכזי בו הוא פיתוח היכולת לסכל מספר מטרות אויב במקביל. למשמע ההוראה, הספינות מתחלקות "לזוגות. כשדבורה אחת פונה, אחותה פונה יחד איתה, וכשספינה פוגעת במטרה בעזרת ה"טייפון", התותח המדויק שלה, מתקרבת אליה בחדות דבורה אחרת ומשמידה אותה. "התמרון הזה נותן לנו יכולת קטלניות גבוהה", מסבירה סגן הדסה, סגן מפקדת דבורה בפלגה 914. "אנחנו יכולים להבטיח השמדה מוחלטת של המטרה במספר שניות ונמנעים מפגיעה בכוחותינו". היכולת לתמרן בסינרגיה ולפגוע במטרות, גם במרחק של מאות מטרים ובים סוער, הוא אתגר מורכב עליו מתאמנים אנשי היחידה באימון הזה, וגם ברבים לפניו.

(צילום: בנימין שורק, דוברות זרוע הים)

כשהתרגיל מסתיים אני שם לב שהשמש כבר נבלעה באופק. בלילה, רחוק מכל פעילות אנושית, אי אפשר לראות דבר מלבד הכוכבים שבשמיים. עברו שעות רבות מאז יצאנו לים, אבל משום מה ידעתי שזה רק תחילתו של התרגיל, כי דווקא בשעות הקשות ביותר נדרשים לוחמי הבט"ש להגיע לקצה גבול היכולת. כאילו קראו את מחשבותיי, לפתע זינקו קצינות הרפואה במעלה הסיפון. "ספגנו פגיעה, היא מודיעה למפקד הספינה, יש פצועים למטה, הספינה עולה באש." אם לא היית חד מספיק, יכולת לפספס את המשפט לחלוטין. "זה תרחיש שמביא כל אחד מהלוחמים לקצה גבול היכולת", מספרות לי קצינות הרפואה. "החובש שנדרש לטפל בחבריו ובו זמנית לתפעל את מערכות הספינה. הנשק שצריך לחסל את האויב כשהספינה כולה טובעת".

(צילום: מורן משה, דוברות זרוע הים)

במרכז אותו תרחיש עצבים עומד החובל, מפקד הספינה. על כתפיו מוטלות כל ההחלטות הקשות, האם לנסות לחלץ את הספינה לחוף? לטפל בפצועים? או לחסל את האויב? את הבחירות עליו לקבל מיד, וכל אחת עלולה לעלות בחייהם של לוחמיו, פקודיו, וחבריו הטובים ביותר. כשקולות ההמולה מפסיקים ניגש אלי חובש הספינה. "לא ציפיתי שזה יראה כך", הוא מספר לי, החיוך של הבוקר כבר נמחק מפניו. "הקולות, המראות, זה קשה", הוא מספר, "אבל עכשיו, אחרי שהצלתי את חברים שלי, אני מבין למה אני עושה את זה." את שאר אותו הלילה בילו הדבורנים יחד; שרים שירים שקטים, צולים בשר על האש וחוזרים להיות המשפחה עוטפת שזכיתי לראות אי אז בתחילת היום. החזות החמה המצחיקה עלולה לבלבל את חלקנו, אבל אני כבר יודע שמאחוריה מסתתרים לוחמים קשוחים, שידעו לצאת לים בכל מצב, להתמודד עם כל פעילות, ולחזור הביתה מנצחים.

(צילום: בנימין שורק, דוברות זרוע הים)

עוד כתבות בנושא