"הילדים שלי ספגו בבית מגיל צעיר ערכים ומשמעת צבאית. מהרגע שנולדו הם ראו בבית חיים מבצעיים והקפצות בלילות" – הכירו את המשפחה שנפגשת לא רק בארוחות שישי, אלא גם בבסיס

הכירו את רנ"ג ש', רס"ל דור ורב"ט מאי - משפחה שחיה ונושמת את המתרחש בזרוע הים גם בבסיס וגם בבית. האם, רנ"ג ש', משרתת כ-30 שנים בקבע ביחידת השליטה. בנה, רס"ל דור, שירת כלוחם בשייטת 3 ולאחרונה החל בשירות קבע כמפקד מגמה בבית ספר נשק בבה"ד. אליהם הצטרפה גם רב"ט מאי, מפקדת בבית הספר לבקריות השליטה בבה"ד זרוע הים.

המורשת המשפחתית התחילה לפני כ-30 שנה, מאלחוטנית חוף צעירה, שעם סיום שירותה הסדיר החליטה שעוד לא הגיע זמנה לעזוב. "מאוד אהבתי את מה שעשיתי בשירות החובה. אהבתי להגיע למשמרת, לראות את האנשים, ולהרגיש שהעשייה שלי משמעותית, ובחרתי להמשיך בשירות קבע", נזכרת רנ"ג ש'.

מאז התקדמה רנ"ג ש' למספר תפקידים מגוונים, ובשנים האחרונות היא מפקדת על המברקה במפקדת זרוע הים שבקריה. "הילדים שלי ספגו בבית מגיל צעיר ערכים ומשמעת צבאית. מהרגע שנולדו הם ראו בבית חיים מבצעיים והקפצות בלילות, בדיוק כמו עכשיו", היא מספרת לי ביום שאחרי לילה ללא שינה, אחד מתוך רבים לאורך השנים. "כשהם התגייסו בעצמם ראיתי איך האופן שבו הם גדלו עזר להם להתאקלם בקלות למערכת הצבאית".

רב"ט מאי נזכרת בחוויה מנקודת מבטה כילדה: "אני זוכרת הרבה לילות בהם אמא לא חזרה הביתה, ואת חוסר הזמינות שלה כשהייתה במשמרות. זה דרש מאיתנו לגלות בגרות ודחיית סיפוקים. הבנתי שאמא עסוקה והיא עושה עכשיו משהו יותר גדול ממני. באיזשהו מובן זה גם היווה השראה עבורי, לראות אותה מתעסקת בדברים כל כך חשובים".

בהתחשב בבית בו גדלו, לא מפתיע שגם דור וגם מאי מצאו את עצמם משרתים בזרוע הים: "כבר לפני הגיוס ידעתי שאני רוצה לשרת בזרוע הים. זה נושא שצף ומדובר בבית". גם דור מתאר באופן דומה את הבחירה לשרת בזרוע: "זו הייתה האפשרות הראשונה שחשבתי עליה. בגלל שחיפשתי תפקיד לוחמה, שייטת 3 נראתה כמו האפשרות המתבקשת".

מאז שהצטרפו מאי ודור למשפחת הזרוע, מספרים כל השלושה כיצד השתנתה הדינמיקה בבית: "השיח השתנה, השיחות בארוחות שישי סובבות סביב אתגרים מול חניכים בקורס או פעילות מסוימת, כאילו כל הזרוע נמצאת על השולחן", משתפת רנ"ג ש' בחיוך: "פתאום הם מבינים אותי כשאני מדברת על העבודה שלי, מה שפעם נשמע להם כמו ג'יבריש. זה הפך לחלק מהעולם שלהם, נוצרה שפה משותפת".

גם מאי מוקירה את האפשרות לחזור הביתה ולשתף את אמא במה שעבר עליה בבסיס: "גם אמא שירתה תקופה מסוימת בבה"ד, אז כשאני משתפת אותה בדברים שעוברים עלי היא מבינה לחלוטין. זה הכי כיף בעולם, אין ספק שהתקרבנו".

כך כל ענייני הזרוע מתנקזים לתוך שולחן השבת. "הזרוע די קטנה, וכל אחד מאיתנו עבר בין כמה יחידות ובסיסים", מסביר דור: "אחותי ואמא שלי שירתו שתיהן בשלב מסוים בקריה ובבה"ד, אני בשייטת 3 ועכשיו אני מגיע בעצמי לבה"ד. יחד אנחנו מכירים כמעט את כל היחידות בזרוע".

אז איפה המסלולים מצטלבים? אמא ש' ומאי התראו במשך חמישה חודשים גם בבית, וגם בקריה: "לאחר הקורס שירתי במוצב בקריה שעובד בשיתוף פעולה עם היחידה עליה אמא מפקדת. באותה תקופה התראינו יותר בבסיס מאשר בבית", משתפת מאי: "התעסקתי שם גם בדברים שקשורים לשייטת 3, ונוצר גם קשר משותף עם דור".

עבור רנ"ג ש', התקופה בה שירתה ביחד עם בתה זכורה לה כחוויה מיוחדת: "לשרת יחד עם מאי היה כיף גדול, להיפגש ביחידה או להגיע ביחד, לצאת ביחד להפסקת צהריים ולחזור בסוף היום הביתה", היא מספרת. למרות זאת, השירות המשותף לא תמיד היה פשוט עבור בני המשפחה: "העובדה שמאי או דור מגיעים למקום שבו מכירים את אמא שלהם דרשה מהם להוכיח את עצמם פי שניים. אף פעם לא התערבתי בשביל להקל עליהם".

"זה מאוד קשה להגיע למקום שאמא שלי נמצאת בו כבר 30 שנה ולבנות לי מוניטין בעצמי", משתפת גם מאי: "רציתי שיכירו אותי קודם כל בתור מאי ולא בתור הבת של ש', ונדרשתי להוכיח את עצמי בזכות היכולות שלי".

בחודשים האחרונים החליט דור להמשיך את דרכה של אימו, והתחיל בתהליך חתימה לשירות קבע. "במהלך אחד הקורסים שעברתי בשירות לקח אותי המפקד שלי לשיחה אישית ושאל אותי למה אני לא יוצא לקצונה. אומנם הרעיון של שירות קבע תמיד נמצא לי בראש, אבל השאלה הזאת שבאה כאילו משום מקום דחפה אותי להניע את התהליך".

"יש בעיני ערך מוסף בשירות קבע, גם בפיתוח האישי שהוא מאפשר וגם בתרומה להגנה על המדינה", מציין דור: "בנוסף, יש משהו מיוחד בחזרה לפקד בבה"ד. אני זוכה להכשיר את הדור הבא של הלוחמים שיגיעו לשייטת 3 ולהעביר להם מהידע והניסיון שרכשתי בעצמי, ועבורי אין יותר משמעותי מזה".

החלטתו של דור להמשיך בשירות לא הפתיעה את בני המשפחה: "ראיתי אותו פורח במסגרת הצבאית. תמיד ידעתי שזה רצון שקיים אצלו", מספרת מאי, ורנ"ג ש' מוסיפה: "אין שמחה ממני שדור ממשיך את דרכי בזרוע הים. זה מחמם לי את הלב לראות את הערכים והרצון שלו לתרום מעצמו".

את הרגע שבו קיבל דור את הבשורה הרשמית על כך שקיבל את התפקיד בבה"ד, הוא זוכר במדויק: "זה היה יום שישי, היינו באמצע מד"ס בספינה. פתאום ניגש אלי המפקד שלי ואומר לי שהעניין סגור. ישר התקשרתי לספר לאמא. לדעתי היא מאוד התרגשה".

כמובן שהיא התרגשה. "זה קצת לא נתפס. כשהענקתי לדור את הדרגה חשבתי לעצמי 'מי זוכה לעשות דבר כזה? מי זוכה להעניק לבן שלו דרגת קבע?' יש בזה משהו סמלי, סוג של סגירת מעגל בידיעה שאני משאירה אחרי חלק מהמשפחה בזרוע".

לקראת סיום שירותה בשנה הבאה, רנ"ג ש' מסתכלת על שני ילדיה שנשארים בזרוע הים ומתמלאת גאווה: "אני מאוד גאה בשניהם על הדרך שהם עברו בזכות עצמם. כל מקום שהם הגיעו אליו, הם הגיעו בזכות ולא בחסד".

עוד כתבות בנושא