בכל רחבי העולם מציינים היום את יום האהבה. שוחחתי עם ארבעה זוגות בזרוע הים ושמעתי מהם על זוגיות, צבא, ועל התוכניות להיום בערב

לשמור על זוגיות בצבא זה לא פשוט. חוסר זמינות, מרחק פיזי ויציאות הפוכות הם רק חלק מהאתגרים בהם אפשר להיתקל בדרך. ובכל זאת, לא מעט זוגות מוצאים את דרכם גם במהלך השירות, וחלקם אפילו נפגשו בבסיס! לכבוד יום האהבה שמעתי מארבעה זוגות איך זה מרגיש כשבן הזוג משרת באותה הזרוע, ואיך בכלל חוגגים את יום האהבה בצבא בתקופת הקורונה?

היא: טוראי רום שטרקר, חניכה בקורס קשר ימי בבית הספר ללוחמי סטי"לים. הוא: סמ"ר טום איידרמן, דבורן בפלגה 916.

איך הכירו: טום ורום התחילו לצאת ממש היום לפני שלוש שנים. "הכרנו דרך חברים משותפים מתנועת הנוער שהייתי בה, 'מכבי צעיר'", נזכרת רום. "בפעם הראשונה שנפגשנו הלכנו לבאולינג ולים, זה היה בוולנטיין, והבנו את זה רק אחרי שקבענו את התאריך. זה פשוט היה היום הפנוי היחיד כששנינו היינו בתקופת בגרויות".

אז מתי בכלל זרוע הים נכנסה לתמונה? באופן מסוים, היא הייתה שם מאז ומעולם. עוד לפני הגיוס למד טום בבית הספר לקציני ים באשדוד, וכבר אז היה לו ברור שיגיע לשרת כדבורן בפלגה 916. "עולם התוכן הימי היה העולם שלי לפני שבכלל התגייסתי", הוא מסביר.

"הקשר עם טום הוא אחת הסיבות בזכותן בחרתי לשרת בזרוע הים", רום מספרת. כמו הרבה מלש"בים, רום עמדה בפני בחירה בין שני תפקידים: לוחמת ימית או צלמת באגף המודיעין. "זאת הייתה התלבטות גדולה, אבל בסוף אמרתי שאין מצב שאני מוותרת על הזדמנות לשרת בזרוע הים, וממש לחיות ולישון בתוך ספינה. כל הסיפורים ששמעתי מטום על השירות שלו היו ממש מלהיבים ומעניינים, הרגשתי שזה תחום שמדבר אלי ושאני רוצה לחוות את הדברים האלו בעצמי".

כל חברה של לוחם מכירה את הקושי בחוסר הזמינות. אבל הפעם, האתגר התעצם כשטום יוצא מדי כמה שבועות להפלגות בנות מספר ימים, ובאותו הזמן רום עוברת קורס אינטנסיבי שלא משאיר הרבה זמן פנוי: "כחלק מהקורס מתרגלים אותנו ב'נוהל הפלגה', שזה לילה או כמה לילות שלוקחים לנו את הטלפונים, אנחנו ישנים עם מדי ב' ומעירים אותנו באמצע הלילה לכל מיני הקפצות. כדי שנתרגל למצבים כאלו שיקרו כשנצא להפלגות".

התוצאה: שבועות שלמים שיעברו מבלי שיספיקו לדבר אחד עם השניה, ובכל זאת, רום מסתכלת על המצב כאתגר שמחזק את הקשר. "זה קשה, אבל אנחנו לא נותנים לזה להשפיע עלינו יותר מדי ומנסים לדבר אחד עם השניה כמה שיותר כשאנחנו מוצאים את הזמן. זה גרם לנו להבין שלא הכל מובן מאליו, וגם לדבר רק כמה דקות ביום זה מעל ומעבר".

מצד שני, טום מספר שעכשיו, הוא מבין את רום יותר מתמיד: "לפני שרום התגייסה, כשהייתי יוצא להפלגות היא הרגישה שאני נעלמתי והקושי היה כביכול חד צדדי. אבל מאז שהיא התגייסה התחלתי להבין איך היא הרגישה עד עכשיו כשאני הייתי לא זמין".

במציאות הקורונה, רום וטום יחגגו את הוולנטיין באיחור: "כשיהיה מותר לצאת אני בטוחה שנצא לטייל, שזה משהו שרצינו לעשות כבר הרבה זמן", משתפת אותי רום בתוכניות המשותפת: "החלום הכי גדול שלנו כרגע זה ללכת לקולנוע. זה הדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות ביחד וכבר שנה שלא עשינו את זה".

בינתיים, הם מאחלים אחד לשני להנות מתקופת השירות שלפניהם, קצרה או ארוכה ככל שתהיה. "שיהנה מכל רגע כי לא נשאר לו כבר הרבה, גם אם לפעמים קשה. שימשיך לצבור חוויות ולהכיר אנשים חדשים", מאחלת רום, וטום בחזרה: "אני מאחל לרום שתתגבר על כל הקשיים שתתמודד איתם בקורס. ובכלל בהצלחה בהמשך השירות, שתיקח את התקופה הזאת בכיף ובחיוך, ואני אוהב אותה המון".

 

היא: רס"ל גל לב, נגדת אג"ם בזירת אשדוד. הוא: רס"ל דניאל זירה, רס"ר שלב בסיסי בקורס חובלים.

איך הכירו: לפני שלוש וחצי שנים, כשדניאל הגיע לבסיס אשדוד לשהיות, הוא פגש שם את אחת הבק"שיות, גל. לאט לאט הם התחילו להכיר ולהתיידד, דרך שיחות ומפגשים באל"חים שבבסיס. "היינו נפגשים אחרי שהייתי חוזר מהפלגות, או כשגל סיימה משמרת", מספר דניאל.

כבק"שית, זכתה גל לנקודת מבט מיוחדת על התפקיד של דניאל, כך שגם כשהוא היה לא זמין במהלך הפלגה, היא ידעה בדיוק מה הוא עושה ואיפה הוא נמצא: "היו פעמים שיצאתי לים בהתרעה כל כך קצרה שאפילו לא הספקתי לעדכן את המשפחה, אז גל הייתה מדברת איתם במקומי", מעיד דניאל בחיוך.

"אנחנו מלווים אחד את השני, הייתי יוצאת איתם לאימוני סיירת וזיהויים. הוא היה מגיע אלי למשמרת", נזכרת גל: "בפעמים שהייתי מצטרפת להפלגות זו הייתה חוויה משמעותית בשבילי, לראות בעיניים מה הוא עושה ולחוות את החיים שלו בספינה. גם כשהתחלנו את תקופת הקבע וכבר לא שירתנו באותו בסיס, ליוונו ותמכנו זה בזו מרחוק".

גם עכשיו, כשהם כבר לא משרתים באותו הבסיס, החוויה של שירות באותה הזרוע מצליחה לקרב אותם אחד לשנייה: "לפני כמה זמן הגעתי לבסיס אשדוד כחלק מהשהיות בקורס שאני מעביר, וזו הייתה פעם ראשונה אחרי הרבה זמן שנפגשנו בגלל מגבלות הקורונה", אומר דניאל.

את הוולנטיין הזה הם יציינו כל אחד בבסיס שלו. "אבל לא נורא, נשלח אחד לשנייה ברכות במייל". לסיום גל מאחלת: "שנמשיך לאהוב, לחוות וללוות אחד את השנייה", ודניאל ממשיך: "וגם לעבוד אחד עם השנייה".

 

היא: טוראי ח', חוקרת מודיעין במפקדת זרוע הים. הוא: רב"ט טל לסניקוב, טכנאי מכ"ם בזירת אשדוד.

 

איך הכירו: כשהיה בכיתה י"א, עבר טל לכיתה חדשה. בשביל להכיר חברים חדשים, נעזר בחבר ותיק בכיתה והזמין את כל הכיתה להיפגש אצלו בבית. "זה היה מפגש מוצלח, כמעט כל הכיתה הגיעה", הוא מספר לי, "חוץ מילדה אחת, ח'".

"כשהבנתי שהיא היחידה שלא הגיעה, התעניינתי ופניתי אליה. ככה התחלנו לדבר עד שהפכנו לחברים טובים ובסוף לזוג", מסביר טל.

שנתיים אחר כך, גם ח' וגם טל מצאו את עצמם משרתים בזרוע הים. טל, שממשיך את המסורת של אבא ששירת גם הוא בזרוע הים כרע"ן תקציבים, וח', שמאז ומעולם נמשכה לעולם הימי, ובחרה לשלב את הרצון לעסוק בתחום המודיעין עם אהבתה לים.

בזמן הטירונות והקורסים, בשלב שבו רוב הזוגות מתקשים למצוא זמן לקשר, ח' וטל זכו לחוות את הקורס בנפרד אבל גם קצת ביחד: "שנינו התגייסנו ממש אחד אחרי השנייה, אז במהלך הקורסים שלנו היינו בבה"ד באותו זמן, וכאילו עברנו את הקורסים שלנו בנפרד אבל ביחד", נזכר טל. "זה לא מובן מאליו שבאמצע היום בקורס צבאי פתאום יש לנו חמש דקות לראות אחד את השנייה".

היום, גם כשהם לא משרתים באותו הבסיס, השירות המשותף בזרוע הים עדיין מצליח לחזק ולהשפיע על הקשר: "הרבה פעמים אנחנו מדברים באותה שפה, שמי שלא משרת בזרוע הים לא כל כך יצליח להבין. אנחנו מבינים ככה את מה שעובר על הצד השני הרבה יותר טוב".

ועד שיפגשו בסופ"ש הבא, שניהם מאחלים: "לעוד הרבה ימי אהבה ביחד".

 

היא: סרן שיר גבאי, קצינת כוח אדם בשייטת 3. הוא: רס"ר בוריס לוקומסקי, נגד לוגיסטיקה בילת"ם.

איך הכירו: לפני 4 שנים, בוריס היה נגד לוגיסטיקה במספנה. כך הכיר את מי שהייתה אז קצינת כוח האדם בבסיס - שיר. "הכרנו דרך חיילת שלי לשעבר שהייתה מטופלת ת"ש, ומשם הסיפור זרם", מסביר בוריס, ושיר מוסיפה בחיוך: "הוא התחיל איתי".

מאז פצחו השניים בזוגיות, עד שלפני שנה וחצי בוריס החליט לקחת את הקשר לשלב הבא, כרע ברך והציע נישואים: "טסנו ליוון בראש השנה. בערב החג ירדנו להצטלם על הים, כולנו על לבן", נזכרת שיר. "אני הייתי תמימה ובאמת חשבתי שאנחנו הולכים להצטלם, וכשהתקדמנו ראיתי את כל המשפחה מחכים לנו, ושם הוא הציע לי".

למרות שהשירות המשותף הוא זה שהפגיש אותם, לא מעט פעמים התפקידים שהם ממלאים ביחידות השונות דווקא מרחיקים אותם אחד מהשני. "ממש עכשיו כשאנחנו מדברים איתך, אנחנו נמצאים במרחק חמש דקות אחד מהשני, ובכל זאת כל אחד יושב במשרד שלו", מציין בוריס.

אז איך מתמודדים? בוריס מסביר שגם כשהזמן דוחק, מתאמצים לעשות את המיטב. "עכשיו כשאנחנו משרתים באותו הבסיס יש לנו את הנסיעות בבוקר ובערב, וגם סתם ככה אנחנו תמיד קרובים, גם אם כל אחד במשרד שלו".

ושיר מוסיפה שמערכת יחסים בריאה דורשת איזון בין החיים הפרטיים לצבא, והבנה של בן הזוג. "אנחנו מדברים הרבה על זה שבוחרים את התפקידים ואת הדרך שלנו בצבא תמיד בתיאום עם בן הזוג, אחרת בלי ההבנה או העזרה מבן הזוג קשה לשמור על הקשר".

ומצד שני, כמו שמנסים למצוא את הזמן לחיים הפרטים תוך כדי התפקיד, כך גם התפקיד מוצא את דרכו אל הבית. "גם אחות של שיר והגיס שלה משרתים בזרוע, אז גם כשאנחנו בבית אנחנו לא באמת מתנתקים מהצבא. זה נמצא כל הזמן".

כמו לא מעט זוגות, גם שיר ובוריס, שתכננו להתחתן בספטמבר האחרון, נאלצו לדחות את היום המרגש. "אחת הסיבות שבגללן שלה דחינו את החתונה הייתה שרוב והחברים של שנינו שנרצה להזמין הם מהצבא, ולא ראינו איך נעשה את זה במתכונת מצומצמת".

"זרוע הים מאופיינת באווירה מאוד משפחתית ותומכת", מציין בוריס, ושיר מוסיפה: "מבחינתי יש תחושת גאווה גדולה להיות חלק מהזרוע, אני תמיד גאה להגיד שבוריס משרת בזרוע הים".

לסיום, בוריס מאחל: "שהחיוך אף פעם לא ירד לך מהפנים. ואם בכל זאת הוא ירד אני תמיד אהיה כאן בשביל להעלות אותו בחזרה ולגרום לך להיות מאושרת". ושיר עונה: "אני מאחלת לך שתמשיך להאמין בעצמך לפחות כמו שאני מאמינה בך, ואני מאחלת לעצמנו שזו תהיה השנה שלנו".

וכולנו מאחלים להם המון מזל טוב, ושנראה אותם בקרוב מתחת לחופה!

עוד כתבות בנושא