מהילדות בעמק חפר ועד פיקוד משותף בבה"ד: הכירו את החברים שיחד עצבו מחזורים שלמים של הכשרת סנפיר
סמ"ר נעם תמיר וסמ"ר איתי ברנשטיין מכירים עוד מילדותם בעמק חפר, הוא ממושב אביחיל והיא ממושב מכמורת. השניים פיקדו יחדיו בהכשרת סנפיר, ובשבוע שעבר הגיע לסיומו המחזור האחרון לפני השחרור המשותף.
איתי מספר כי החיבור בין השניים היה טבעי, "הכרנו מילדות, ביסודי למדנו בנפרד ואז בחטיבה ובתיכון למדנו ביחד, למדנו במגמת תיאטרון וממש התחברנו". השניים אף הדריכו בתנועת הנוער בני המושבים.
את המיונים לשירותם הצבאי כל אחד עשה בנפרד, איתי התמיין למספר יחידות, ואילו נעם הכירה את היחידה מהבית, "הרחבתי מגמת מדעי הים והמורה סיפר לי על יחידת סנפיר, סיפרתי על היחידה לאחותי הגדולה והיא שירתה ביחידה בזירת ים סוף ואף פיקדה על צרעה".
מעבר להיכרות עם היחידה נעם מספרת על הקשר שלה לים "אני גולשת מכיתה ג', גלישת גלים ורוח. לאורך השנים השתתפתי בתחרויות, ובתיכון הדרכתי במועדון הגלישה במכמורת".
"אני עשיתי מיונים לכל מיני יחידות, אבל היה לי חיבור לים, ועניין אותי להגיע ללוחמה ביחידה מעורבת", מסביר איתי.
למעשה רק אחרי שעברו את כל שלבי המיונים הבינו השניים שהם הולכים להתגייס ולהשתתף באותו הקורס. נעם: "בקורס היינו חברים הכי טובים והקשר ממש התחזק, אני זוכרת את הטילוף הראשון שלנו, טילוף זה קשה בקבוצה, לאיתי היה קשה, אבל היינו אחד ליד השני והצחקנו אחד את השני".
כשסיימו את הקורס התפצלו לזירות השונות - איתי לבסיס חיפה ונעם לזי"ס, אך שניהם שאפו לצאת לפיקוד. את ההשראה ליציאה לפיקוד הם מספרים כי קיבלו עוד מהמפקדים שלהם בהכשרה "מאוד אהבנו את המפקדים שלנו, והיתה לנו חוויה טובה בבה"ד", מעידה נעם.
גם יכולת המנהיגות והאהבה לחינוך שפיתחו כמדריכים בתנועת בני המושבים היוותה שיקול "הדרכה וחינוך זה חלק מהחיים שלי, ורציתי להראות להם דמות של לוחמת ולהוות דוגמה עבורם", משתפת נעם.
נעם פיקדה על מחזור אחד לפני שאיתי הצטרף אליה, ומאז פיקדו יחד על שלושה מחזורי הכשרה.
איתי מספר שעוד כשהיו חניכים בקורס חשבו על עצמם כמפקדים לעתיד, "אני זוכר אותי ואת נעם בתור חניכים חושבים מה היינו משנים אם נגיע לפקד בעצמינו. את שנינו מובילים אותם הערכים: פיקוד בגובה העיניים וקשר קרוב עם חניכים".
לרגע שניהם צוחקים, "קורה לנו לפעמים שאנחנו באים לענות לחיילים אותה תשובה - מתואמים בלי לשים לב, זה קורה הרבה וזה מצחיק כל פעם מחדש", אומרת נעם, "וגם מפחיד אותנו", צוחק איתי.
נעם ממשיכה ומספרת שהצליחו להביא את הרעיונות הישנים שלהם לכדי מימוש, "השתמשנו בכוח שלנו כדי לעבות את הפן הימי בקורס ולהעצים אותו, אנחנו דוגלים בכמה שפחות זמן בכיתה וכמה שיותר להוציא אותם לים".
"דבר נוסף שפעלנו עבורו", מספר איתי, "זה חיזוק הקשר בין היחידות בשטח לבין החניכים, כדי שירגישו שייכים כשהם מגיעים לשטח. כל דבר שאנחנו עושים בקורס הוא בעל משמעות וישמש אותם בהמשך התפקיד".
העבודה ביחד לא תמיד הייתה קלה, מעיד איתי, "לא הכול היה ורוד, היו קשיים וחילוקי דעות, קשה להתנהל כשיש את הפן האישי והמקצועי. אז עשינו הפרדה, פתחנו קבוצת ווצאפ לשנינו, ובה כותבים על הדברים הצבאיים והמקצועיים, ובווצאפ הפרטי מתכתבים על תוכניות לסוף השבוע בילויים".
"זה מאוד עצוב לסיים את התפקיד אך יש תחושה של סגירת מעגל. היינו פה בתקופה של הקורונה בה הבה"ד התנהל אחרת לגמרי ועכשיו המחזור האחרון הלך לפי הספר", אומרת נעם, "לפקד על הקורס האחרון ביחד לפני השחרור גורם לי להסתכל אחורה על הקורס שעברנו בתור חניכים ולראות כמה השתנינו".
נעם ואיתי מעידים כי הקשר עם החניכים זה הדבר שהכי מספק אותם, "עשרות חיילים עברו תחת פיקודנו והחלק שתמיד הכי מרגש עבורי זה כשהם מתקשרים מהשטח ומתייעצים, צוחקים, בוכים ונהיים חברים שלנו - אז אני יודעת שהצלחת ובאמת השפעתי על מישהו. כשהיינו בשהיות עם חיילים, ראיתי איך חיילים שפיקדתי עליהם המשיכו להתפתח ולהתבגר ביחידה", מספרת נעם בהתרגשות.
"זה לא מובן מאליו למפקד להיות בקשר אחרי הקורס עם חניך", מרחיב איתי, "מאוד חשוב לי הקשר עם החניכים, ואני רוצה שהם ידעו שהם יכולים לפנות אליי גם כשאני לא המפקד שלהם. עד היום יש חניכים ששומרים איתי על קשר, זה הזכות הכי גדולה של התפקיד".
עוד כתבות בנושא
