משפחת השכול צירפה אליה את שני בני משפחת איטקיס, אשר נהרגו באירועים טרגיים. מתוך התחושות הקשות ובעזרת אנשים טובים, קמה מכינה ימית המנציחה וממשיכה את מורשת האחים

"לאבד בן זה בלתי נתפס, לאבד שני בנים זה כאב שהנפש צרה מלהכיל", פותח את דבריו חיים איטקיס, אשר שני בניו נפלו בעת מילוי תפקידם - סגן-משנה ברק איטקיס בתאונת נשק כואבת ב-1998, ורב-סרן עמיחי איטקיס, בהתרסקות מטוס קשה ב-2010.

סג"ם ברק שירת בזרוע הים כלוחם בשייטת 3, על ספינת הטילים אח"י משגב. "הוא אהב את השירות, את הספינה ואת אנשיה, ובער בליבו להיות קצין. לכן, ברק נלחם לצאת לקורס קצינים על אף שטרם הגיעה שעתו, מבחינת ותק", מספר האב. "הוא נפגש עם ראש מספן כוח אדם וביקש אישור מיוחד לצאת לקורס, ולשמחתו נענה בחיוב". שבוע לפני סוף ההשלמה החילית שלו, כקצין כוח-אדם ומשאבי אנוש, סג"ם איטקיס נפל בתאונת נשק מצערת. "כיום אני מרצה ללוחמים ולמפקדים בכל הצבא על הסיכון שקיים בנשק, ועל הרצינות, האחריות ועל כובד הראש שיש לנקוט בעת נשיאתו - ויותר מכל, על האיסור לשחק בנשק, שנכתב בדם", מסביר חיים.

 

 

אחיו של סג"ם ברק ז"ל, רס"ן עמיחי ז"ל, חלם כל חייו להיות טייס. "אחרי ששכלנו את בנינו הבכור, המשפחה השתנתה. ולכן, כשעמיחי היה בפאתי גיוסו לצבא ורצה להגשים את חלומו להתגייס לקורס טייס, חלום אשר חלק עם אחיו, נדרשנו לחתום על מסמך המאפשר זאת", אומר האב. "עשינו זאת בלב כבד ועם הרבה חששות, עם זאת תמכנו בו לכל אורך הדרך".עמיחי סיים את הקורס בהצלחה כטייס קרב.

"עמיחי נפל כארבעה חודשים לפני מועד חתונתו עם קרן בחירת ליבו. בלילה מאוד עצוב, בו הוביל ארבעה מטוסי סופה מדגם 'אף- 16 איי' בתרגיל המדמה לחימה בארץ רחוקה, המטוס שלו התרסק והוא והנווט רס"ן עמנואל לוי ז"ל נהרגו במקום", משתף חיים בכאב. "כל פעולה הפכה קשה, לקום בבוקר, ללכת לעבודה, ולהמשיך להתקיים בשגרה לא שגרתית".

 

 

כאשר רב-סרן במיל' יונתן לדרמן ושותפו יותם לוי, גם הוא רס"ן במיל' רצו להקים מכינה, הם ראו בה הזדמנות להנציח את האחים איטקיס. המשפחה קיבלה זאת בזרועות פתוחות ובחיבוק חם. "יחד הקמנו את מכינת 'מגדלור', שייחודה הוא בעבודה עם הים, בתור המתודה החינוכית המובילה", הם אומרים, וממשיך אותם מנהל המכינה: "ביום השני לפתיחת השנה, חיים ואריאלה מגיעים ומספרים על הבנים, על האנשים שהיו ועל החלל הגדול שנפער בליבם. הים הוא כלי למידה ותרגול לעבודת צוות, פיתוח משמעת, פיקודיות ומנהיגותיות. החניכים נמצאים שלוש פעמים בשבוע בים, בתוכנית מגוונת המשלבת שימוש בכלי שיט מכל מיני סוגים - יחידנים, זוגניים, ואף יותר".

"כל כלי מביא איתו את הערך המוסף שלו, וכך אפשר להשתמש בים בצורה מקיפה. בנוסף, יש הרבה לימודים של ימאות ומורשת ימית, וזה נדבך מרכזי בהווית המכינה", הוא מפרט.
במסגרת המכינה, חניכיה הולכים לטייסת 119, שם היה חבר רס"ן איטקיס ז"ל, וחבריו באים למכינה להרצות לחניכים.

למכינה גם יש קשר חם וחזק עם זרוע הים, ומפקד הזרוע, אלוף דוד סער סלמה, אף ביקר במכינה בחודש האחרון. "כאשר הגינו את הרעיון להקים מכינה, ראש מספן כוח אדם דאז, אל"ם סמי צמח, תמך בהקמתנו והידק עוד יותר את תחושת המשפחתיות שקיימת בזרוע", מספר רס"ן במיל' לדרמן, ומרחיב: "כשהחבר'ה שלנו מתגייסים ומגיעים לפלגות השונות הם מתקבלים בחיבוק גדול ומרגישים בבית. כיום יש לנו בוגרים בשלל השייטות והפלגות של הזרוע. לפני הקורונה 'אימצו' אותנו בפלגה 32 - הם היו שולחים שני לוחמים בכל יום חמישי שיצאו איתנו לים, ועכשיו, כשהמגפה נרגעת, זה בתהליכי חזרה".

כרגע המכינה שואפת להתרחבות, ופועלת למען גיוס בנות לשלוחה נוספת שתפעל גם היא בתווך הימי ולזכר האחים. "אנחנו רואים במכינה שליחות ודרך להטביע חותם בחברה, לעשות את מה שתמיד עשינו אבל הפעם לעשות זאת לזכרם של בנינו האהובים, ברק ועמיחי. אני מרגיש את הנוכחות שלהם, במיוחד במכינה, אף על פי שלא היו כאן מעולם. המקום הזה עוטה את רוחם, ואני בטוח שהם היו שמחים לראות שאנחנו עוסקים במלאכה החשובה הזאת", מסכם חיים.

 

 

עוד כתבות בנושא