בשבוע שעבר (ה'), התקיים טקס הענקת סיכות סטי"לן בבסיס זרוע הים בחיפה, בראשות מפקד שייטת 3, אלוף-משנה ארז בן ציון. בין המקבלים את הסיכה עמדה רב"ט נועה צארני, שמשפחתה לא צפתה בה מהקהל אלא הייתה לצידה – ברחבת המסדרים
"אם" היא שאלה שעולה בנו פעמים רבות. זאת תהייה על איך היו נראים חיינו אלמלא היינו לוקחים פנייה מסוימת בצומת ההחלטות המרכיב את שגרת היום-יום שלנו. לרוב התהייה הזו עולה בנו ברגעים בהם אנו חווים תחושות החמצה ופספוס. "לא רציתי להסתכל על החיים שלי ולשאול 'מה היה קורה אם הייתי לוקחת את ההזדמנות הזאת', לא רציתי לחשוב מה פספסתי", מספרת רב"ט נועה צארני על ההחלטה האמיצה לעלות לבדה ארצה ולהתגייס לצה"ל.
רב"ט צארני נולדה במדינה מינסוטה בארה"ב, ועלתה ארצה לפני כשנתיים כשהיא לא מכירה את השפה העברית. שנה לאחר מכן התגייסה ועברה טירונות וקורס עברית במחו"ה אלון. "לפני הקורס בכלל לא דיברתי או הבנתי את השפה", משתפת.
במינסוטה הספיקה רב"ט צארני לסיים תואר באוניברסיטה, ועל אף כי יכלה לפצוח בקריירה מרשימה ומיידית בסיום לימודיה, בחרה לעלות ארצה. על הקשר עם ישראל היא משתפת: "היה לי מאוד חשוב לעשות עלייה. סבא שלי, נוח, שעל שמו נקראתי, היה חזן ישראלי מפורסם בארץ ובעולם. הוא נפטר עוד לפני שנולדתי ולא יצא לי להכיר אותו, אבל מהסיפורים עליו ידעתי הכול. פיתחתי אליו המון כבוד והרגשתי שהוא חלק ממני ואני ממשיכה אותו. כך גם במהלך התואר שעשיתי במינסוטה עמדתי בראשות קבוצות יהודיות רבות".
"טסתי לבקר בארץ הרבה פעמים, ובכל פעם שהייתי בישראל הרגשתי שפה זה הבית שלי. כשסיימתי כל ביקור חשבתי ישר על הפעם הבאה שאגיע - עד שהחלטתי שפה אני נשארת. רציתי להיות חלק מהתרבות הישראלית, חלק ממשהו גדול ממני. זה היה החלום שלי - לחיות, להיות ולשרת פה, ואני גאה לומר שהצלחתי להגשים אותו".
לאחר התקופה במחו"ה אלון, רב"ט צארני הגיעה להיות לוחמת ימית בספינות הטילים של הזרוע ושובצה במחלקת נשק על אח"י מגן, מדגם סער 6. רב"ט צארני פועלת בתווך הימי, מפליגה ומבצעת פעולות נועזות הרחק מחופיה וגבולותיה של מדינת ישראל. על הבחירה להיות לוחמת היא מספרת: "המשפחה והחברים שגדלתי איתם לא פה, הם במינסוטה, ואני נלחמת פה, בישראל, בשביל המדינה ואזרחיה. פה זה הבית שלי. המדינה, האזרחים, זרוע הים, הספינה שלי. החברים שלי מהספינה הם כמו אחים ואחיות עבורי, ואני מאוד מעריכה את זה שהם תמיד פה בשבילי".
על חווית השירות בזרוע היא אומרת בהתרגשות ומסכמת: "בזרוע הים כולם מכירים את כולם. יש תחושה משפחתית מאוד. לכן אני מאוד שמחה שהגעתי לזרוע ותמיד ממליצה לכל החיילים - ובפרט לחיילים הבודדים שאני פוגשת - להגיע לפה. זה מקום מיוחד של עבודה משמעותית מאוד, הנעשית לצד אנשים חמים ומדהימים, שהם המשפחה השנייה שלי".
עוד כתבות בנושא
