סמל ר', בוגר קורס צוללן מחזור 123 במגמת נשק, עתיד להיכנס השבוע באופן רשמי לשייטת הצוללת. חמש שנים קודם לכן היה חלק מהקהל בטקס הסיום של קורס 113, כשאחיו סיים את הכשרתו וקיבל את סיכת הצוללן. כל הפרטים על סגירת המעגל המרגשת
סמל ר', שלא כמו שאר חבריו לקורס, זכה להיכנס לצוללת בגיל צעיר מאוד, צעיר מן הצפוי. "הייתי בן 15. בהתאם לגיל ולידע שהייתי חשוף אליו לא כל כך הבנתי מה אני רואה. רק נדהמתי מהכלי המטורף מאוד סיקרן אותי מה אפשר לעשות איתו ואיך השירות בשייטת נראה מבפנים".
"כשאח שלי, ל', היה בקורס, אני זוכר שהוא אף פעם לא היה זמין ואנחנו היינו מחכים בסבלנות שיענה. לא ידענו מה איתו, איפה הוא ומה הוא בדיוק עושה, אבל היה ברור שהוא עוסק בדברים חשובים לביטחון המדינה", משחזר סמל ר' כמה שנים אחורה בצל שירות אחיו, רס"ל ל', בוגר קורס 113 במגמת מהו"ב (מערכות הספק ובקרה). בסיום הקורס שובץ רס"ל ל' בצוללת אח"י לוויתן, וכיום הוא משרת כראש צוות מהו"ב על אח"י דולפין. "הוא לא חזר הרבה הביתה, אבל כשחזר זה היה אירוע משמעותי ומרגש".
"כשקיבלתי את המיון לצוללות היה בי חשש, קצת מלחיץ להתגייס לאותו מקום כמו ל'. ביחידה מאוד משפחתית כשאנחנו רציף ליד רציף ורואים אחד את השני הרבה, פחדתי שיראו אותי כ'אח של', רציתי להיות שם בזכות עצמי", מודה סמל ר'.
רס"ל ל' משתף :"הוא בא אליי לפני הגיוס, שיתף אותי בהתלבטות וניסיתי להיות כמה שיותר ניטרלי. השירות בשייטת לא מתאים לכולם. העבודה פה מורכבת וקשה, צריך להיות עם המון סבלנות וסובלנות, לדעת להתמודד עם ניתוק, לעבוד מהר, להתמודד עם לחצים, ללמוד בלי משרד מסודר בשעות לא שעות. נתתי לו לשאול איזו שאלה שרוצה, לא דחפתי אותו ולא רציתי ליצור תמונה שגויה אבל עניתי לו בכנות".
"המפקד שלי זיהה אותי", אומר ר' בחיוך. כשאני שואלת למה הכוונה, מסביר רס" ל' כי המפקד של סמל ר', "היה איתי במחלקה בצוות הצוללת. בגלל ניגוד אינטרסים שעלול להיות, הוא ביקש שר' יעבור צוות".
"הקורס כולו רווי בערפול, חוסר שליטה ואי-ידיעה מה יהיה מחר או מה יקרה אפילו בשנייה הקרובה. בגלל ל' כולם תיארו לעצמם 'אח שלך עבר את זה, בטוח הוא סיפר לך', אבל לא! הוא לא סיפר לי כלום. הוא רצה לתת לי להתמודד עם זה בעצמי", אומר ר'.
אם יש לך את האופציה לעזור לו, למה לא לעשות את זה?
"אם הייתי מספר לו והוא היה יודע, זה היה הורס לו את החוויה בקורס. זה היה גם מקל עליו ואז בסיומו הוא היה מגיע למקום שהוא לא בהכרח מתאים לו".
שירות אינטנסיבי בצל ניתוק מהבית עלול היה לעלות חשש אצל הוריהם של השניים לגיוס נוסף לשייטת, אך רס"ל ל' מספר כי "ההורים שלנו מאוד אוהבים את היחידה, הם רואים דרכנו שהאנשים טובים והמפקדים מתחשבים. לא לשווא חתמתי שנתיים נוספות. ההורים מאוד תמכו שאשאר. אני חושב שלמרות הקושי, ולמעשה כנראה בזכותו, אנחנו מתפתחים ומקבלים ערכים שלא היינו מקבלים בשום מקום אחר. אנחנו סומכים על השייטת ובסוף אנחנו משדרים להם את תחושת הביטחון שאנחנו מרגישים".
השירות בשייטת הוא מאתגר ותובעני ולכן מתאים לאוכלוסייה מצומצמת של אנשים. "החינוך שלנו הוביל את שנינו לשייטת. תפקוד תחת לחץ, איפוק. גם אבא שלנו מאוד השריש בנו את החשיבה הטכנית. הוא דחף אותנו מהבית תמיד לנסות להבין איך דברים עובדים", הם מספרים.
"ב'בסיסי' הגעתי לסימולטורים כדי לבחון את אחד החיילים בקורס מעליו", מספר רס"ל ל', "ובאמצע כל הבלאגן והעומס אני רואה מהחלון את ר' בחדר הצמוד. זה היה מוזר, פתאום אני רואה אותו כקורסיסט". "הוא ירד עליי אחרי זה בארוחה המשפחתית", אומר ר' בגיחוח.
"כשהגעתי לקורס ויצאתי להפלגות, הבנתי מה אחי עושה במשך כל השנים האלה, מה קורה שם ומה הוא עובר", מספר ר'. "נהייתה בנינו יותר הבנה. אנחנו עוברים כאן דברים שאנחנו לא יכולים לשתף את הסביבה שלנו, אבל פתאום יש מישהו במשפחה, שאתה יכול לדבר איתו על זה, על המערכות, על הדברים שאתה עושה, והוא מבין אותך. זו פריבילגיה מטורפת".
"אני מאוד מתרגש לטקס, זאת סגירת מעגל עבורי", משתף בהתרגשות סמל ר'. "אני זוכר לפני חמש שנים, כשצפיתי בל' בטקס הסיום שלו. הפעם הוא יצפה בי כששנינו נהיה עם סיכת צוללן".
רס"ל ל' מסכם באיחול לאחיו: "אני מקווה שתהיה חזק, תעבוד קשה ותרוויח את המקום שלך בשייטת. ברגעים הקשים תזכור את החשיבות וגודל המשמעות של מה שאתה עושה".
עוד כתבות בנושא
