לקראת חג הפסח שוחחתי עם חמישה חיילים שעלו לארץ ומשרתים כעת בזרוע הים, ושמעתי מהם על החוויות והתחושות בחג רחוק מהבית. "זה מרגש לחגוג את חג הפסח בצבא בישראל. זה ממש חלום".

סמ"ר אברהם זיידרוף, עלה מאנגליה, משרת כדבורן בפלגה 916:

אברהם עלה לארץ מאנגליה במסגרת גרעין נח"ל לפני כשלוש שנים. הוריו עברו מהארץ, והוא כבר נולד שם. כשגדל שמר על קשר הדוק עם המשפחה שנשארה בישראל: "הגעתי לישראל כל שנה לבקר את המשפחה. למדתי לאהוב הארץ ואת האוירה המיוחדת של האנשים כאן".

כך כבר באנגליה ידע אברהם שכשיגיע היום, הוא ירצה לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל. "באנגליה לא תמיד הרגשתי בטוח. רציתי להגיע לארץ שבה אני יכול להרגיש בטוח, ולתרום את חלקי בהגנה על המדינה".

לאחר שנה שבילה במסגרות שונות בארץ, התגייס לטירונות במחוו"ה אלון, אז גם ביקש זימון לגיבוש לוחם ימי. "אני אוהב את הים ויש לי רישיון צלילה, אבל לא הכרתי בכלל את תפקיד הלוחם הימי. בת דודה שלי, שהייתה אז בק"שית, סיפרה לי על התפקידים בזרוע, והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בצבא".

את חג הפסח הראשון שחגג בצבא, אברהם זוכר במיוחד. "הייתי עדיין בטירונות. היו לי כמה אפשרויות אבל בסוף חגגתי עם עוד כמה חיילים בודדים בדירה בירושלים. זה היה מוזר לא להיות עם המשפחה, האווירה אחרת. אבל בסוף גיליתי שזה חלק מהמשמעות של לתרום למדינה".

גם השנה, תחת מגבלות הקורונה, אברהם ישאר לחגוג את פסח בארץ, הרחק מהמשפחה. "יש לי מפקדים וחברים שדואגים לי, כמה כבר הזמינו אותי לעשות את החג אצלם. כשהתגייסתי לא חשבתי שהספינה תהפוך למשפחה שלי".

ולמשפחה הוא מאחל: "שיהיה לכם חג שמח ומהנה. אמנם חבל שלא נוכל לחגוג ביחד, אבל אני עושה תפקיד משמעותי. מחכה לרגע בו נפגש".

רב"ט אסתר לופוכין, עלתה מניו יורק, משרתת כבק"שית במש"א אולגה

אסתר שגדלה בניו יורק והתחנכה בבית דתי, מספרת שהזיקה לארץ הייתה קיימת אצלה מאז ומעולם. "אמא ואבא הכירו והתחתנו בארץ, ורק אחר כך החליטו לעבור לארה"ב. שניהם השאירו משפחה בארץ, ככה שכילדה ביקרתי המון בארץ. אני זוכרת במיוחד פעם אחת שהלכתי עם דודה שלי לסופר, וכשהסתובבתי ושמעתי את כולם מדברים עברית חשבתי לעצמי כמה מזל יש להם, לחיות כאן בארץ".

החינוך הדתי שרכשה השפיע לא מעט על ההחלטה לעלות ארצה: "נושא הציונות היה מדובר מאוד, גם בבתי הספר וגם בבית. ככה שכשסיפרתי להורים על ההחלטה שלי, זו לא הייתה הפתעה גדולה. תמיד ידעתי שכאן המקום שלי".

אסתר מספרת שלפני הגיוס, התלבטה בין שירות לאומי לגיוס לצה"ל, ובדיעבד, היא מאוד מרוצה מהבחירה שעשתה: "אני מרגישה שהתפקיד שלי ומה שאני עושה בבסיס משמעותי למדינה. אני שמחה שיש לי אפשרות לקחת חלק באופן פעיל בשמירה על הארץ, וממש להסתכל ולהגן על הגבולות שלנו", היא מרחיבה. "אחת הסיבות בזכותן היה לי חשוב להתגייס דווקא לצבא, היא מתוך תחושה של שליחות".

מחג הפסח בבית, יש לה בעיקר זכרונות של המשפחה: "תמיד אירחנו מישהו, זו תחושה מיוחדת לשבת לשולחן עם האנשים הכי קרובים ויקרים לך ולחגוג איתם ביחד". את ליל הסדר הראשון שלה בארץ היא בילתה, איך לא, בבסיס. "זה מרגש לחגוג את חג הפסח בצבא בישראל. זה ממש חלום".

השנה היא עדיין לא בטוחה אם תחגוג בבסיס, או בבית עם הארוס שלה. למשפחה שמעבר לים היא מאחלת חג שמח, "ושנצא מתקופת הקורונה בקרוב".

רב"ט בנימין לייקין, עלה מפנמה, משרת כדבורן בפלגה 916:

הסיפור של בנימין מתחיל גם הוא בארץ, בבית שבנו הוריו במעלה אדומים. אמו עלתה בגיל 18 מאורוגוואי, ואביו עזב את הארץ לארגנטינה כתינוק בן מספר חודשים, חזר בגיל 19 להתגייס להנדסה קרבית והמשיך בשרות במשטרה.

כשהיה בן תשע עברה המשפחה לגור בפנמה, בעקבות עבודתו של אביו. "כשסיימתי את הלימודים לא ידעתי אם ארצה לחזור לארץ ולהתגייס או להמשיך ללמוד בפנמה. בינתיים אחותי, שגדולה ממני בשנה, עלתה לארץ דרך גרעין צבר. ראיתי כמה היא נהנית, והחלטתי שאני רוצה לחזור לארץ ולהתגייס".

באוגוסט 2019 עלה בנימין לארץ יחד עם הגרעין. כשהגיע הצו ראשון ביקש בנימין לשרת במג"ב או צנחנים, אך לא התאפשר זאת. בינתיים התגייס לטירונות במחוו"ה אלון, שם הציעה לו אחת המפקדת להגיע לגיבוש לוחם ימי.

"לא הכרתי אז את התפקיד. היה לי חבר ששירת בפלגה 914, אז התייעצתי איתו ועם חברים שלו. כולם אמרו שלשרת בדבורים זה מאתגר ומאוד משמעותי, ושיש פה אווירה של משפחה".

מאז הגיע בנימין לגיבוש, עבר אותו בהצלחה והשאר היסטוריה. "אני יודע שמה שאני עושה חשוב למדינה. בהמשך אני רוצה להתקדם ולצאת לקורס צ'יפים או אולי אפילו קצונה, אני רוצה לתת יותר משירות חובה".

בליל הסדר, לא משנה אם הוא חוגג בבית בפנמה או בבסיס, בנימין תמיד משתדל להקיף את עצמו באווירה משפחתית.

"פסח זה החג שבו כל המשפחה נפגשת, סבא, סבתא, כל בני הדודים. בפנמה הקהילה היהודית גדולה מאוד, אמנם לא הלכנו כל שבת לבית הכנסת אבל בפסח תמיד היינו מגיעים ואחר כך חוזרים יחד לארוחה. היינו פותחים שולחן גדול, אבא סיפר את ההגדה של פסח, היה צפוף אבל נהננו להיות ביחד".

"שנה שעברה הייתי בפסח בבסיס, ודווקא היה כיף עם כל החברים", נזכר בנימין. "השנה כנראה אחגוג עם המשפחה המארחת ושתיים מהאחיות שלי שנמצאות גם בארץ, בצבא או בגרעין". כן, גם האחות הקטנה עלתה לפני כחודש לארץ במסגרת גרעין צבר, ועתידה להתגייס בקרוב: "פתחנו מסורת משפחתית", אומר בנימין בחיוך.

לאמא ואבא הוא מוסר: "אני אוהב ומתגעגע אליכם המון, אני יודע שתמיד תהיו שם לעזור ולהקשיב, ורק מחכה שנוכל להיפגש".

טוראי שני יצחק, עלתה מהולנד, משרתת כמש"קית בענף תכנון בין לאומי:

שני נולדה בארץ, אבל כשהייתה בת שבעה חודשים עברה להולנד ומאז גרה שם כל חייה, עד שהחליטה לעלות לארץ ולהתגייס דרך גרעין צבר.

כנערה, שתי הפעמים שביקרה בארץ הותירו עליה רושם רב: "הבנתי שזה המקום שלי, התאהבתי באנשים ובאווירה. אנשים כאן מזמינים אותי לבוא אליהם לשבת, זה מאוד שונה ממה שהכרתי בהולנד".

לפני כשנה התגייסה והתחילה טירונות במחוו"ה אלון, בסופה שובצה כמש"קית בזרוע הים. "בהתחלה רציתי להיות לוחמת חי"ר, אבל אני שמחה שהגעתי לכאן, זרוע הים היא כמו משפחה בשבילי", מודה שני בהתרגשות. "התגייסתי לצבא בשביל לתת מעצמי ולתרום למדינה, אבל בסוף קיבלתי יותר ממה שאני יכולה לתת".

את חג הפסח הראשון שלה בארץ בשנה שעברה היא חגגה כמו כולנו, במתכונת מצומצמת. "זה היה בסגר הראשון, אז לא יכולתי לחגוג עם המשפחה המארחת שלי", היא נזכרת. "במקום זה הייתי עם השותפות שלי לדירה, שהן גם חיילות בודדות. בדרך כלל בהולנד הזמנו את כל המשפחה והחברים לחג, אז זה היה מאוד שונה ממה שאני רגילה אליו. זאת גם הייתה הפעם הראשונה שבישלתי לליל הסדר בעצמי".

"אני ממש מצפה לליל הסדר השנה", היא מגלה. "אנחנו רוצות להזמין עוד בנות, להיות עם כמה שיותר אנשים בחג. אחד הדברים הכי יפים במצב הזה הוא שהכרתי מנהגים של חברים שלי ממקומות שונים, וביחד נוכל ליצור מסורות חדשות משלנו".

"אני מאחלת למשפחה שיהיה להם חג שמח, ומקווה שנתראה בקרוב", מסכמת שני. "אני מתגעגעת מאוד ושולחת המון איחולים".

עוד כתבות בנושא