ביום ראשון האחרון השתתפו לוחמי אח"י להב באירוע הנצחה ראשון מסוגו בזרוע הים, ויחד עם שושי ואורן בר, אימו ואחיו הגדול של רב"ט בן בר ז"ל, הם נפגשו לארוחת צהריים עם טעם שלא ישכח

אומרים שהמטבח הוא לב הבית, וכל לוחם ימי שתשאלו יאמר שהוא גם לב הספינה. ביום ראשון האחרון המשפט הזה קיבל משמעות מיוחדת עבור לוחמי אח"י להב, כיוון שאת ארוחת הצהריים של אותו היום הכינה שושי בר, אמו של רב"ט בן בר ז"ל, ששירת על הספינה ונפטר בשנתו, יומיים לאחר כניסתו לתפקיד.

המפגש המרגש התקיים כחלק מפרויקט "מבשלים זיכרון", פרויקט הנצחה זרועי שהתחיל בשנה שעברה בהובלת מדור נפגעים של זרוע הים. הכל התחיל באיסוף מתכונים אהובים על החללים מהמשפחות השכולות ואיגודם לספר מתכונים זרועי. השנה, עלה הפרויקט מדרגה נוספת ויצא אל מעבר לדפי הספר, אל החיים האמיתיים.

דרך האוכל נוצרת הזדמנות מיוחדת לדבר, לשתף ולהקשיב לזכרונות. "הפרוייקט שמתקיים בשיתוף המשפחות ולוחמי זרוע הים מאפשר חיבור אמיתי והנחלת המורשת של הלוחמים, שיתוף החוויות ותמיכה במשפחות השכול", מציין מפקד שייטת 3, אל"ם מאיר עזורי.

הפעם, לוחמי אח"י להב התכנסו לזכרו של רב"ט בן. בן התגייס בספטמבר 2005 לקורס לוחם ימי בעקבות בן דודו ששירת גם הוא בזרוע הים, וביקש להגיע לאח"י להב. "כשקיבל את השיבוץ הוא היה על גג העולם. לצערי הספיק להיות בספינה רק שני לילות", נזכרת שושי. "הוא כל כך רצה לחוות את השירות הזה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהוא התקשר מהספינה, וסיפר לי בהתלהבות על כל פרט קטן".

את השתלשלות האירועים באותם יומיים, שושי זוכרת כמעט כאילו לא עברו מאז 15 שנים. ''בערב שלפני הוא לא התקשר וגם לא ענה לנו לטלפונים. בעלי שכנע אותי שאולי הוא בדיוק עסוק או בלי הטלפון, אבל הרגשתי שמשהו לא בסדר'', משתפת שושי: "בבוקר ישר בדקתי אם הוא התקשר במהלך הלילה. אני זוכרת שכאבו לי הכתפיים, כאילו נשאתי עלי משקל".

למרות הקושי הבלתי מוסבר, המשיכה שושי כרגיל, ויצאה לעבודה. "בערך בתשע בבוקר הבת שלי, שכבר שמעה את הבשורה, הגיעה אלי למשרד. היא הייתה חסרת מילים, אחריה נכנסו קצינים והודיעו לי שבן נפטר. ההלווייה התקיימה למחרת, הגיעו המוני אנשים. בכלל לא הבנתי שאני קוברת את הבן שלי".

שושי מתארת את בן כמי שאהב את החיים. בזמנו הפנוי הוא נהנה ממוסיקה ועסק בקפוארה. המאכל האהוב עליו, זה שדרכו בחרה המשפחה להנציח אותו יחד עם לוחמי הספינה, היה פלפל ממולא. "אחרי שנפטר לא הכנתי ממולאים במשך שנה, עד שאורן, בני הבכור ביקש ממני", מספרת שושי. "בפעם הראשונה שהכנתי אותם היה לי מאוד קשה", מגלה לנו שושי בעודה ממלאת פלפלים אדומים בתערובת אורז ובשר.

לאחר שהפלפלים כבר נחו והתבשלו בתוך הסיר, מתחילה שושי לנקות ולסדר את משטח העבודה. כמו מתוך הרגל של אמא, בדיוק כמו שהיא עושה בבית. ההתרגשות ממלאת את מטבח הספינה, ושושי עצמה מכריזה: "אני לא מאמינה שעשיתי את זה!"

"לפני שבן נפטר, כל יום הזיכרון הייתי אומרת תודה שאני לא צריכה ללכת לטקסים ואזכרות, ופתאום זה נחת עלי", מספרת שושי על ההתמודדות עם השכול. "כשראיתי בטקסים את החיילים עם המדים הלבנים כל כך רציתי את זה בשבילו. הייתי אומרת לו שהוא בטוח יחתום קבע, והוא אמר לי שעד אז אלוהים גדול, ושנחכה שיסיים את תקופת החובה".

המפגש המרגש הינו ראשון מסוגו בזרוע, והוא חלק ממפגשים רבים שימשיכו להתקיים בין יחידות הזרוע השונות והמשפחות השכולות ״זרוע הים ושייטת 3, בתמיכה של מדור נפגעים, מקדישים את מרב המאמצים להמשיך וללוות את המשפחות השכולות במהלך כל השנה, ופועלים על מנת לשמר את המורשת והזיכרון של כל חלל", מוסיף מפקד השייטת. "שייטת 3 מצדיעה לנופלים, מחזקת את המשפחות ומחבקת אותן. יהי זכר הנופלים ברוך".

לקראת סיום ופרידה, האוויר בספינה כבר התמלא בריח מהביל של ממולאים. בשיחה עם הלוחמים אחד מהם שואל את שושי האם היא מוסיפה לממולאים מרכיב מיוחד, והיא עונה: "שום דבר מיוחד, רק את הלב והנשמה שלי''.

עוד כתבות בנושא