קשה למצוא חייל בבסיס ההדרכה של זרוע הים שלא מכיר את רב"ט אושר סויסה. באופטימיות וחן ממכרים, דבר אינו מסגיר את עברו המורכב שאותו ככל הנראה עוד לא הספקתם להכיר

לפעמים הילד שבנו מהדהד גם בהתבגרותנו, ולעיתים מטענים שצברנו בילדות משפיעים עלינו יותר מכל דבר שנעבור בדרך וימשיכו ללוות אותנו לכל אורכה. ולרוב אנו נוטים לשכוח כי על אף הנסיבות אליהן נולדנו, הבחירה עדיין נותרת אצלנו.

"אני בחרתי", אומר אושר סויסה בן ה-20, "בחרתי ללכת בנתיבים שלפעמים לא היו הבחירה הפשוטה, אך היו הנכונה עבורי". רב"ט סויסה, משרת כיום במחסן מתגייסים בבסיס ההדרכה של הזרוע. הוא נולד בנתניה ומשתף שכבר כילד קטן עבר מפנימיה אחת לשנייה, "מגיל שלוש בערך אני רץ כמעט בכל מקום בארץ, ממוסדות לפנימיות".
"הייתי בן אדם מאוד עצבני עם פתיל קצר, תמיד מתעצבן על אנשים, אם הייתי עובר משהו, הייתי מוציא על אנשים עצבים כי לא הצליחו להכיל את זה", משחזר רב"ט סויסה ומתאר אדם זר מהדמות שיושבת מולי היום.

המקום בו מצא אהבה
"בערך בגיל 12 הגעתי לפנימיית 'אהבה', פנימיית משפחתונים, שם החל השינוי שלי. בפנימיה היה לי טוב, אבל מחוץ לפנימיה ילדים היו אומרים 'אתה שונה מאיתנו', 'איזה מוזר אתה', 'אין לך הורים', הייתי פוגש באנשים שלא יודעים להעריך את הדבר הפשוט, שזה הורים שמחבקים, אוכל בבית ומיטה חמה".
"בבית הספר נמנעתי מלעשות בעיות, לא הייתי חלק מה"חבר'ה" שהיו גונבים, פורצים ומבריזים משיעורים, הייתי שונה מהם, ובעקבות כך היו עושים עליי חרמות. המון שנים הייתי מאוד בודד, הרגשתי שאין לי חברים, דבר שהשפיע על ראייתי על החיים, אפילו כשהמדריך שלי בפנימיה התחיל לחבק, מנטלית ופיזית, לא הערכתי את זה. הוא ללא ספק מאוד תמך בי ועזר לי במשך כל התקופה הזאת ועד היום".

כמו אוטו שלא בולם בירידה, החיים שעבר היו מאוד מתלתלים, ועל אף המאמצים הוא התגבר מול אתגרים שקשה להתמודד איתם. למרות זאת הוא מספר שהצליח להישאר מאופק גם ברגעים מן הסוג הזה. "היו ימים שהייתי ישן ברחוב, לא התפתיתי לפשע מעולם, אף פעם לא נגעתי בסמים ובסיגריות. הכל תלוי באופי שלך ואיזה בן אדם אתה, אם אתה מוותר לעצמך".

"אני מאמין שהדרך שלי מנותבת מראש - אלוהים בוחר את הדרך שלי ואם היא קשה אז אני אתמודד איתה בצורה טובה. ואם הגעתי למצב של שינה ברחוב והשגת מזון מעוברי אורח שרצו לעזור, או מרשויות הרווחה שדאגו לי, אלו היו מבחנים שאלוהים לא העמיד אותי בהם לחינם אלא מבחנים שהראו לי שאני מסוגל להתמודד איתם בדרך שלי ולא להישבר. אם הוא היה מעמיד אותי בהם והייתי משתמש בסמים או גונב מאנשים כסף או אוכל, הייתי נמצא היום במקום אחר, במקום פחות טוב, כי לא הייתי מצליח להתמודד עם החיים הקשים, אז עם החיים הטובים הייתי מצליח להתמודד?", אומר רב"ט סויסה בפתיחות מלאה.

בנחישות ועם הסטת רעשי הצד, הוא הצליח לגבור על המכשולים, "בכיתה ט' התחלתי להשתפר בלימודים וסיימתי את התיכון בהצטיינות", מציין סויסה בגאווה גדולה. לאחר מכן התחיל את השלב הבא בחייו - הצבא.

"הצבא לא היה בטוח אם לגייס אותי בגלל העבר שלי ומה שעברתי בחיים, מבחינתי היה לי ברור שאתגייס, לכן הגעתי ל'צור ים' - בית ספר צבאי, שם הייתי במשך שלוש שנים על מנת שיסייעו לי עם הליך הגיוס".
"לא ויתרתי מהר והתגייסתי לחוות השומר - בסיס טירונות לנערי מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות), נערים שלא כל כך הסתדרו במסגרות ועברו חיים לא פשוטים. עברתי שם טירונות מאוד קשה ובסוף הייתי חייל מצטיין פלוגתי של מפקד הבסיס", אומר בהתרגשות. על הבחירה להתגייס משתף, "אני מרגיש שאני חייב למדינה הזאת כל כך הרבה אחרי מה שהיא עשתה בשבילי, המדינה סוג של הצילה אותי ואני צריך להחזיר לה בגדול. מאוד אוהב את המקום הזה, בחרתי לחיות פה, חשוב לי להגן על המדינה, לשרת אותה זה לשרת את העם, את המורשת, לדאוג לילדים הקטנים ברחוב ולשמח אותם, זה חלק מהשירות וזה כיף לי".

 

רב"ט סויסה מתגורר כיום בדירה משותפת עם החברים מהפנימיה בה גדל. "אני גר עם המשפחה הכי טובה שיש בעולם - החברים שלי שהיו איתי שמונה שנים בפנימיה והמדריך שלי גר מרחק הליכה ממני".
"היום אני במחסן מתגייסים בבסיס ההדרכה של הזרוע, מאמין שלתת שירות זה לתת מכל הלב - לא חושב שיש חייל שהגיע אליי ולא קיבל שירות מכל האהבה. מה שאפשר לעשות, אני עושה, זה בשביל שלי יהיה כיף וגם בשביל שהחיילים שמגיעים אלינו וירגישו מהשירות שנותנים להם שיש להם פה מקום תומך, ירגישו שיש להם מקום תומך בכל צה"ל, ולפחות ממני ומהזרוע הזאת, הם יקבלו את החוויה הראשונית הכי טובה שאפשר".

על המקום שמצא בצה"ל הוא משתף: "הצבא מעניק אחריות, לפני הצבא הייתי קם בבוקר ואומר - יש בית ספר? אין בית ספר? לא אקום, מה יקרה? פה אני חייב לקום וככה יוצא שאני דואג לעצמי יותר, זה שדורש יותר בגרות ואחריות. הצבא הוסיף לי המון, נתן לי פרספקטיבה שונה על החיים, על אנשים מסוימים ועזר לי להכיר חברים חדשים. אני לא בוכה בחיים, הכרתי חבר מחוות השומר והוא היה האדם הראשון שבכיתי לו, הוא לא השתמש בזה והיה חבר אמיתי".

קעקוע הוא הדבר שאנו בוחרים לחרוט על גופנו ומרגישים שהוא חלק מאיתנו, מסמל עבורנו חלום, זיכרון ישן, מכשול שחצינו. רב"ט סויסה משתף על הדמות שבחר לחרוט על גופו. "יש לי קעקוע על היד על סדרת 'אנימה' שמספרת על דמות שלא מוותרת על עצמה ועל חברים שלה - אני רואה את עצמי בה. האדם בסדרה כל פעם עומד במצבים לא פשוטים וכל פעם מוצא כוחות נפשיים בעצמו, בחברים ובסביבה להילחם ולעשות מה שאוהב ורוצה, גם אם זה יעלה בכאב פיזי, מלחמות של שנים, הוא לא יוותר, הוא ייצור מלחמת עולם בשביל להציל חבר אחד שלו. הקעקוע הזה מסמל עבורי המון".

את הדרך שעבר וזו שיעבור מסכם רב"ט סויסה במשפט אחד - 'אין הר גבוה מדי'. "זה משפט שהולך איתי כל החיים לכל מקום ומלווה אותי במשך כל האתגרים שעברתי. אין הר גבוה מדי פיזית כי גם על האוורסט, ההר הגבוה בעולם אתה יכול לעלות ולטפס. ואין הר גבוה מידי מבחינה מנטלית, כי הר זה כמו אתגר, פחד או כל דבר שיש לך בראש ועוצר אותך, בעצם כל עוד אתה באמת רוצה, אין דבר שישבור אותך. ההר הזה הוא מחסום מנטלי וזה הכל הרים שעברתי בדרך. יכול להיות שאין הר גבוה מדי זה מוטו מושלם לכל בן אדם", אומר בחיוך.

רגע לפני שאנחנו נפרדים, רב"ט סויסה מוסיף: "אני רוצה בעתיד לפתוח הרצאות. הרבה חברים שלי ניצלו בגלל אנשים שבאו וסיפרו את הסיפור חיים שלהם. כבר בחוות השומר התחלתי לספר את הסיפור שלי, בערב צוות הרצאתי מול מאתיים אנשים. אני רוצה לשתף אנשים נוספים, נערים בסיכון ואפילו אנשים מבוגרים יותר, בדרך שעברתי, שילמדו ממנה להסתכל בפרספקטיבה חיובית יותר על החיים ואולי מה שעברתי יעזור להם עם מה שכל אחד מהם עובר".

 

עוד כתבות בנושא