בליל פברואר חורפי, פשטו עשרות לוחמי חי"ר וקומנדו ימי על מפקדות מחבלים בלבנון, כשהם מתמודדים אל מול אתגרים טכנולוגיים וכפרים שורצי מחבלים שעשויים להתהפך עליהם בן רגע. לרגל חמישים שנה ל"ברדס", מהמבצעים המורכבים והמוצלחים של צה"ל, חוזרים מפקדי המבצע אל הזכרונות מעומק לבנון

ה - 20 בפברואר, 1973. בעקבות רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן והתבססות ארגוני המחבלים בלבנון, החליט המטה הכללי לעשות את מה שלא נעשה עד אז לעולם- מבצע ייזום, רב זרועי, וארוך טווח, הפועל לתקוף את תשתיות המחבלים בעומק לבנון, במטרה להכניס אותם "עמוק לתוך הבונקרים", תרתי משמע.

ספינת טילים ללא טילים

אל מול האתגרים הגדולים ניצב תא"ל במיל' שבתאי לוי, אז מפקד שייטת הסטי"לים, ובהמשך סגן מפקד חיל הים. הוטלה עליו לבצע משימה שנראתה אז כמעט בלתי אפשרית - מבצע ארוך טווח בו ספינות טילים ישוטו מאות קילומטרים, וינחיתו עשרות לוחמים בשטח אויב.
"דרך הים היא תמיד השקטה והמפתיעה ביותר", מסביר תא"ל במיל' לוי. "לא יכולנו לוותר על היתרון הזה, אבל זה גם יצר אתגר אדיר. מעולם לא עשינו דבר כזה קודם לכן".

 

 לצורך המשימה המורכבת, נאלץ תא"ל לוי לשנות מן היסוד את אופן התקיפה המצוי. "הסטי"ל עושה רעש, ולכן ידענו שלא נוכל להגיע באמצעותו אל החוף. לכן החלטנו שההורדה תיעשה באמצעות סירות גומי. אך כיצד נעלה אותן על הספינות, ואיך נוכל להנחית אותן בדיוק המרבי?"

את הדילמה הראשונה פתרו המפקדים באמצעות פשרות וויתורים: "היינו צריכים להכניס שישים סירות גומי על שש ספינות בלבד", מסביר תא"ל במיל' לוי. " חתכנו את מעקי הבטיחות והוצאנו את הטילים ומערכות הירי כדי לפנות מקום. בכך למעשה הוצאנו את הספינות מכשירות." וכך מפליגות ספינות הטילים - ללא טילים, כאשר שני סטי"לים נסתרים דאגו לשמור על הכוחות ולנהל את הקרב במקרה הצורך.

כשהכוח מתקרב אל החוף, שולף תא"ל במיל' לוי הברקה נוספת. "החלטתי להתקין את מערכת הניווט של הטילים עצמם על סירות הגומי". מהלך לא שגרתי זה העניק לסירות יכולות דיוק והתמצאות שמעולם לא היו להן. "ממש כמו שטיל מכוון אל המטרה באמצעות מכ"ם, כך המערכת הכווינה את הסירות, ודאגה להוביל אותן במהירות ובדיוק המרבי אל החוף".
הדיוק והדממה של הפשיטה הימית מאפשרת לכוח להתפצל, להתקדם, ולתקוף לא פחות משבעה יעדי מחבלים, בתיאום ובהפתעה מוחלטת/

כשהתוכניות משתבשות

תא"ל במיל' לוי היה מוכן לפינוי הכוחות חזרה דרך הים, אך הלחימה העיקשת עמדה לשנות את התוכנית. בעת תקיפת מתקן מחבלים ששימש כבית סוהר, נפצע מפקד כוח השייטת רס"ן אילן אגוזי, בעת שהגן על פקודיו מרימון תועה. נוסף לאגוזי, נפצעו עוד שמונה נוספים בתקיפות. המפקדים הבינו כי חייהם נמצאים בסכנה ממשית והחליטו להסתכן בפינוי אווירי, בלב מחנה פליטים שורץ מחבלים.

 

"אני זוכר שנתתי את ההנחיה: תנחיתו את המסוקים אך ורק אם יש סכנת חיים, כי הסיכוי לגילוי ולפגיעה גדול מאוד", מספר תא"ל במיל' נחמיה דגן, שפיקד על מבצע החילוץ. "בתי הזיקוק בטריפולי, סמוך לאזור התקיפה, יצרו תאורה חזקה מאוד. המקום היה מואר יותר מאור יום".
והסכנה אכן לא איחרה לבוא. "אין זה נכון שאף אחד לא נפגע בחילוץ", מספר תא"ל במיל' דגן, "אני נפגעתי!". בעת הנחיתה ביעד, מטח של קליעים מחורר את בטן המסוק. בנס מצליחים הלוחמים להמריא בבטחה, ולחזור בשלום אל אדמת ישראל. עם 45 מחבלים הרוגים ואף לא הרוג ישראלי אחד, "ברדס 54-55" היה הצלחה מוחלטת, שעתידה לסלול את הדרך למבצעים המוכרים והשאפתניים ביותר בתולדות צה"ל.

עוד כתבות בנושא