כמעט כל אדם נחשף בעברו למחלת הים, בין אם בחופשה המשפחתית או בשירות המבצעי. אבל מעטים האנשים שיודעים להסביר ממה היא באמת נובעת. "המדור לחקר תפקוד האדם בים", השוכן בעומק המכון לרפואה ימית בבסיס חיפה, עמל יום ולילה לפתור את התעלומה הזו וליצור מהפכות שעשויות לשפר את הכשירות המבצעית בזרוע מן היסוד.

הבלבול סביב מחלת הים נובע בראש ובראשונה מעצם הגדרתה כמחלה. "מחלת ים היא בכלל לא מחלה", מסביר אע"צ ג', המפקד על המדור זה שנתיים וחצי. "זוהי למעשה תגובה טבעית של הגוף לתנועה שאינה טבעית, כמו נסיעה ברכב, טיסה במטוס, וכמובן - שיט בספינה".

את תסמיני המחלה אמנם המדע יודע לתאר, אך לא את הגורם לה. "אנחנו כן יודעים שהדבר נובע מהדרך בה המוח שלנו מתייחס לתנועה שהגוף חש. החישה באה ממערכת הראייה, מרשת החיישנים בגוף וממערכת שיווי המשקל שנמצאת באוזן. כל אלו קשורים ומשפיעים האחד על השני".

אחת התיאוריות המפורסמות קובעת כי בעת הפלגה, המידע שמגיע מאותן מערכות סותר ומבטל זה את זה. "דמיין שאתה יושב במי"ק (מרכזת ידיעות קרב) על גבי הספינה. העיניים שלך לא מרגישות בתזוזות אבל איבר שיווי המשקל באוזן בהחלט כן. אותו מידע סותר עלול לגרום למוח להגיב בתופעות כמו הקאה, בחילה ועייפות, שלהם אנו קוראים בשם "מחלת ים".

את אותה שיטה ייחודית מפתחים כעת במדור, בשורה של מחקרים קליניים הבוחנים את מערכות החישה השונות בגוף, וביניהם כיסא קליני יחודי שזכה לתואר "הכיסא היקר בצה"ל". 

"באחד הניסויים גירינו את איבר שיווי המשקל באוזן, בצורה המדמה תנועה בספינה. המשתתפים ממש יכלו להרגיש את הרצפה נעה באיטיות מתחתיהם. ובאמצעות ניתוח תנועות הגוף שלהם, הצלחנו לקבוע הבדל משמעותי בין אלו שהתרגלו למחלת ים, ואלו שלא".

אע"צ ג' מאמין שבתוך מספר שנים אותם מחקרים יעברו מן הנייר אל השירות המבצעי. "דמיין שאתה נער העומד בפני גיוס לזרוע הים", הוא מסביר בהלהבות. "אני מאמין שבעוד מספר שנים נוכל לחזות את הסיכוי שתהיה 'קילר' או 'פלאט', ואפילו נדע לשבץ אותך לספינה הספציפית המתאימה לך. המטרה היא להנגיש למלש"בים מידע רפואי שלא היה מעולם, ולא כדי למנוע מהם לשרת בזרוע."

ומעבר לאופק עומדת מהפכה גדולה אף יותר - והיא נטרול מוחלט של מחלת הים, ללא תרופות, ולאורך זמן רב. "בעוד 10 שנים אני שואף שהקליניקה תציע טיפול ללא תרופות למחלת ים, שיוכל להחזיק חודשים ואני מקווה שאף יותר מכך. זו מטרת הדגל שלי בתחום".

 על אף הקשיים ואתגרי המחקר, מצליח המדור לשפר את חייהם של אין ספור חיילים, על בסיס יום יומי. "אנחנו עומדים על מאה אחוזי הצלחה", מתאר אע"צ ג'. "אנחנו מצליחים להחזיר לוחמים לשירות מלא, לשמר תפקוד מירבי. כך נאפשר שירות משמעותי וסיפוק מהתפקיד. בניגוד לצבאות אחרים בעולם, אין לנו את המותרות לוותר על אף חייל, ועל כן יש לנו חובה ערכית ומוסרית לדאוג לכל אחד ואחת. אותה גישה היא שמניעה אותנו לעשייה יום יום, ובזכותה הגענו לפריצות דרך אדירות בתחום".