בין ניצוצות האש והגיצים האופיינים לבית המלאכה במספנת הזרוע, בולט ניצוץ אחד שלא פוסק כבר כ-41 שנים: הוא מגיע היישר מעיניו של עמרם סודרי, אע"צ בן 64, אשר נבחר השנה לקבל את פרס מפעל החיים של זרוע הים כהוקרה על עבודתו המסורה
עמרם סודרי נולד ב-1959, מושבניק וחקלאי מאז ומתמיד. הוא התחבר לעבודה עם הידיים עוד כשהתעסק במכונאות עם רכבי המשפחה. "זה התחום שלי. בבית היה לי מוסך קטן ששיפצתי שם את הרכבים הישנים שלנו ותמיד התרגשתי ליצור יש מאין", משתף עמרם.
הוא התגייס ב-1977 לחיל השיריון והמשיך לעסוק בתחום שהוא כל כך אוהב כמכונאי טנקים בחיל. הוא סיים את שירותו הצבאי בהצלחה עד לקליטתו בינואר 82' למספנת זרוע הים. "שם הכול התחיל", הוא אומר בהתרגשות.
"אני זוכר את היום הראשון במספנה", משחזר סודרי, "הייתי מאוד צעיר ושאלו אותי אם אני יודע לקרוא שרטוטים. לא ידעתי. עם הזמן למדתי והתחלתי לעבוד בבית המלאכה. הייתי בחור צעיר ונמרץ, עבדתי בזריזות ואני זוכר שהתפלאו מקצב העבודה המהיר שלי".
סודרי התחיל לעבוד בבימ"ל (בית מלאכה) מכני בתחום הצוללות. הוא סיים מספר רב של השתלמויות והכשרות, ובשל הפוטנציאל הגבוה שהפגין עבר קורס בתחומי הניהול, שליטה ומנהיגות, ונשלח לקורס מנהלי עבודה אותו סיים אותו בהצלחה.
כמו כן, במהלך שירותו נשלח להכשרה בגרמניה בנושא הצוללות. "העבודה בצוללות דורשת דיוק וקפדנות יתרה", הוא מדגיש. "עבדתי על צוללות רבות, והרבה מאלו שעבדתי עליהן נמצאות היום במוזיאון". כיום, סודרי הוא מנהל עבודה בתחום הצוללות במספנה.
"במשך כל שירותי אני סביב מערך הצוללות, על אף שעבדתי גם על כלים אחרים. מה שמייחד צוללת משאר הכלים הוא השקט שלה. מערכות בצוללת יכולות לייצר רעש אבל אנחנו דואגים שהשקט יישמר", מספר עמרם. או כמו שהוא אומר: רועש במספנה, שקט בצוללת. "אף פעם לא יהיה שקט במספנה. מי שלא נמצא פה לא יכול להבין את זה. תמיד יש אתגרים במספנה וכל הזמן אנחנו ממשיכים ללמוד דברים חדשים".
כחלק מהעבודה הפליג סודרי על צוללות מספר פעמים במהלך שירותו ארוך השנים. "ברגע שהפלגתי חשתי בכובד האחריות שעל כתפינו, עובדי מספנה. כל טעות שלנו פה עלולה לעלות בחיי אדם בקצה המבצעי, ולכן אין מקום לטעויות", הוא מסביר בנחרצות.
"עמרם תמיד דואג שבסוף הצוללת תגיע בבטחה ובחשאיות ליעד ותחזור הבית בשלום", הצהיר מפקד שייטת הצוללות, אל"ם א'.
אנו מסתובבים איתו בבית המלאכה והצניעות האופיינית לו משתרעת. אנו מספרים לראשונה לחלק מחבריו לעבודה על זכייתו בפרס מפעל חיים, וכולם עונים פה אחד - "מגיע לו".
"את עמרם פגשתי לראשונה כקצין צעיר", מספר רמ"ח תאו"ל, אל"ם י'. "הוא לימד אותי כל כך הרבה והיה לצידי בטבילת האש המקצועית שלי בתחום הצוללות. הוא חבר טלפוני כמעט בכל דבר ואני חייב הרבה מאוד מהשירות שלי לעמרם", הוא מעיד בחיוך. "עמרם הוא האיש שיודע הכול. איש מקצועי שיש לו ידע אינסופי. מדהים איך הוא פותר את הבעיות הכי מורכבות שיש ברוגע וביצירתיות, ועם זאת, התכונה שהכי אופיינית לו היא צניעות".
את בשורת הזכייה בפרס קיבל סודרי בהפתעה מוחלטת מראש מספן הציוד, תא"ל אריאל שיר, וממפקד מספנה אל"ם ש'. "לפני כחודש ביקשו ממני לעלות למשרד של רמצ"ד ולהיפגש איתו ועם מפקד מספנה לשיחה. כשעליתי למשרד תיארתי לעצמי שידברו על פרויקט שעבדנו עליו באותם הימים. הם שיבחו אותי ואמרו לי שהם מודים לי על העשייה, ואני עדיין הייתי בטוח שהם מדברים על הפרויקט", משחזר עמרם. "פתאום, רמצ"ד נעמד, לחץ לי את היד והודיע לי על הבחירה בי בזכייה בפרס מפעל חיים. מאוד הופתעתי והתרגשתי. זה מרגש שמעריכים אותך, מבינים את העשייה שלך. אני מאוד מעריך את זה", הוא מוסיף.
"אני מקווה ושואף להמשיך ולתרום לזרוע ולעשות הכול מרצון ומהנאה. אין סוף להתקדמות ואנחנו תמיד צריכים להסתכל ולשאוף קדימה - רק כך נמשיך לעלות. אני מאמין שאיך שאתה מתנהל כך גם העובדים שלך יתנהלו וילכו בדרכך. לכן אני תמיד משתדל לעשות את המיטב".
כשהוא בן 64, שומר אמונים לזרוע כבר 41 שנים, הוא עונה לשאלה שאולי עברה לכם בראש. "אני נשאל פעמים רבות למה אני לא פורש כבר. הרי מילאתי את שנותיי, רוב חיי אני פה. התשובה היא שלא פרשתי כי אני מאוד אוהב את העבודה ואת האנשים. גם אחרי הרבה שנים, בכל יום שאני מגיע אני מרגיש שיש אתגר חדש. זה מרגיש פה כמו במשפחה", מצהיר עמרם בחיוך רחב, ומסכם: "מכל מלמדיי השכלתי, ומתלמידי במשפחת המספנה השכלתי הכי הרבה".
עוד כתבות בנושא
